מסע הלוויתו של אל״ם אחסן דקסה ז״ל, מח״ט 401, שנפל ברצועת עזה, נערך היום (שני) בבית העם בדלית אל כרמל. טקס קבורתו נערך מאוחר יותר בבית העלמין לחללים הדרוזיים בכפר עוספיא.
במסגרת היערכות מחוז חוף של המשטרה, נפרסו החל משעות הצהריים שוטרים מתנדבים ושוטרי תנועה בכפרים דלית אל כרמל ועוספיא - אשר פועלים לשמירה על הסדר והביטחון, לאבטחת הקהל שמגיע למסע הלוויה ולמען הכוונת התנועה באזור.
ראש העדה הדרוזית, מופאק טריף ספד בהלווייתו: ״שמו של אחסאן מתווסף לחללים הרבים הדרוזים בחרבות ברזל. אחסאן וכל בני העדה הדרוזית התייצבו בחזיתות השונות כדי להילחם למען מטרה נעלה. אחסאן וחבריו התאספו בחזית מתוך החובה הבסיסית של אזרחים במדינתם - להגן עליה ולחרף את נפשם למענה. הם קיימו את הברית בין העם היהודי לבין העדה הדרוזית והלוואי שזה היה הדדי. מן הראוי מדינת ישראל תוכיח כי היא ראויה להקרבה של אחסאן וחבריו. הגיע הזמן שמדינת ישראל תהיה נאמנה גם לאזרחיה הדרוזים ולא רק היהודים״.
רפיק חלבי, ראש מועצת דלית אל כרמל בה התגורר אחסאן ספד: ״אחסאן - היית עילוי מבצעי בכל קנה מידה, היית קצין השריון האידיאלי, בקיא בהפעלת המכונה המשוריינת וניחן בקוד ערכי גבוה. כמה עצוב שלא יחיה עוד האיש הצעיר עם התבונה העמוקה, צירוף נדיר של הנחישות והצניעות שלך. הודא יקרה״, פנה לאשתו של אחסאן ראש המועצה: ״רק לפני כמה ימים כתבת פוסט כיצד להתמודד עם טראומת מלחמה. את, הפסיכותרפיסטית תאלצי להתמודד כעת עם האובדן והשכול. עכשיו תשמרי על עומרי, ריף ויסמין. דלית אל כרמל מרכינה ראש בפני גיבור שהיה לו האומץ להיות עצמו תמיד, בכל מצב. הוא היה מלא בחיים, חום ואהבה. לנו הייתה הזכות הגדולה להכיר אותו מקרוב, תודה על כל רגע שהיית שלנו, של דליית כרמל, העדה וצה״ל. אחסאן היה לוחם ישראלי מאוד, בתעוזה כקצין מקצועי ייצקת בדמותך קצין דרוזי גאה במורשתו ובעדתו. עם השנים, נהיית למנהיג צבאי וערכי, מגדולי בניה של האומה הישראלית המתחדשת. את שלנו נתנו למדינה ועכשיו הגיע הזמן שהמדינה תחבק את שפתיה - לא בהבטחות ולא באכיפת קנסות, ולא בפגיעה בבניה שאינם יהודים. מחקו את הסיסמאות, החליפו את חוק הלאום, תנו לנו לבנות יחד את ישראל החדשה״.
בן דודו של אחסאן ספד לו: ״למה נעלמת לעד? איך אספיד אותך בן דוד יקר. כל מילה שאגיד - היא רק גורעת. לא הכרתי אנשים כמוך עם אומץ בקרב, ששילבו בהרמוניה צניעות, מקצועיות ונועם הליכות. רק ביום חמישי האחרון כתבת לי כי מלחמה זה דבר איום. היית איש שכופף את הטבע וכמה קשה לי לדבר עליך בלשון עבר. פקודיך סיפרו על מפקד נערץ, מפקדיך נלחמו לקבל אותך תחת פיקודם. זה לא סוד שיותר מאשר שאהבת את הצבא - הצבא אהב אותך יותר. כשביקשת לסיים את הצבא, הפעילו כוחות כדי להשאיר אותך בצבא - כי הרי המפקדים צפו לך התקדמות לדרגים הגבוהים מאוד. בשעת נפילתך, הודא אשתך ניסתה להשיג אותך, היא הרגישה שמשהו רובץ על ליבה. כשהמפקדים ראו את הטלפון שלה מצלצל, הם התקשו לענות. נוח על משכבך יקירי, אנו מבטיחים להנחיל את מורשתך ולהנציח אותך״.
שר הביטחון יואב גלנט סופד לאחסאן: ״בצער עמוק ובכאב גדול, אנו נפרדים היום מאל״ם אחסאן דקסה, מהבולטים והמצטיינים ממפקדי השדה של צה״ל. מפקד נערץ וסמל לגאווה ולגבורה, ניצב תמיד בחזית הלחימה. במלחמת לבנון השנייה הוא עוטר בצל״ש אלוף פיקוד צפון. תחת אש, הוא דהר עם טנק בודד, והציל את חיי לוחמיו בכפר עיתא א שעב בלחימה בדרום לבנון. בשבת ה-7 באוקטובר, הוא רץ אל שדה הקרב וארגן צוות קרב ויצא להגן על תושבי העוטף ותושבי מדינת ישראל. סיפורו של אחסאן הוא סמל ומופת לדרכם הייחודית של מפקדי צה״ל - תמיד במקומות המשמעותיים והמסוכנים ביותר. כמו בחייו, גם במותו נפל אחסאן כשהוא נוקט יוזמה, התקפיות וחתירה למגע מול האויב. בני המשפחה היקרים, מדינת ישראל איבדה את אחסאן - מפקד נועז שהיה מקור עוצמה למפקדיו, ואתם איבדתם את אחסאן שלכם - בן, בעל, אח ואבא יקר. אין מילים שיביאו נחמה ברגע הקשה הזה. לצד הכאב הגדול והכבד מנשוא, ראוי שדמותו של אחסאן תהווה סמל לדורות הבאים בחברה הישראלית ובצה״ל - ומקור גאווה ועוצמה לעדה הדרוזית בכל רחבי מדינת ישראל. ההורים, הרעייה והילדים - אני מבטיח שנעשה הכל כדי להנציח את דרכו וערכיו של אחסאן״.
סגן הרמטכ''ל ספד לו גם כן: "רק בן ארבעים ואחת היה אחסאן כשנפל בקרב, אך לא באורך חייו נמדד האדם, אלא באוסף החוֹתַמות שהוא מטבִּיע על הסובבים אותו, מִכּוֹחַ אותו וּמִכּוֹחַ מעשׂיו".
"אחסאן, שהוביל את טור הטנקים בראש חטיבתו, עַז, נחוש ואיתן - ייזכר בְּדברי הימים שלנו כִּמְפקד מקצוען ולוחם מן השורה הראשונה שהיה הראשון לטהר את הבתים ואת הסִמטאות ממחבלים וגם הראשון ליפול שם חלל".
"בן הארץ היה ואוהב גדול שלה. תחושת האַחְרַיוּת העמוקה שלו, נאמנותו לַמְדינה וגאוותו בַּעֶדַה, מחויבותו לְרֵעַיו וְלִפְֿקודיו, מסירותו וְאַחווַת הלוחמים - כל אלה הֵבִיאוּהוּ להיות שם, בַּמַקוֹם שֶבּוֹ נפל על מִשְׁמַרְתוֹ".
"דרכנו נפגשו פעמים רבות לאורך השירות וּבְֿכֹֿל החזיתות. בִּדְמותו, בְּאִישִיוּתוֹ וּבְֿדרך חייו הערכִּית והצבאית באו לידי ביטוי כל הטוב, הראוי והנֶאֶצַל שבחיי איש הצבא הקרבי. ווינסטון צ'רצ'יל אמר על שכמותו: 'מחבב אני איש הַמְחַיֵיך בְּשַעַה שהוא נלחם' - לכן אהבתי אותו אהבת נפש!".
"משום כך הוא היה בעבורנו, מה שכתב אלתרמן על יצחק שדה: "רַבַּם של מפקדים". שדרכם מעשית, מְפוּכַּחַת, אמיצה וּנְחוּשַה, שאינה מתפתַה לְפתרונות קלים, נרתעת מִמְלִיצָה ועם זאת 'הַפִּיוּט טָווּי בָּה וְאָרוּג, עַד קְצוֹת קַצְוֵוי עוֹרְקֶיהָ וּוְרִידֶיהָ'".
"הֶעֶרַכתִי מִכּוֹל את מנהיגותו המיוחדת; מנהיגות שקטה, השופעת ביטחון עצמי, תושייה וְכֿוֹשר הַנַעַת פְּקוּדים פנימית - מן התכונות החשובות, או כפי שאני מעדיף לְכנוֹת זאת - 'המפקד הַבלתי ממונֶה', כלומר זה שֶיכולת הַפִּיקוד שלו היא טבעית והיא צוֹמַחַת מקֶרב האנשים, מלמטה כלפי מעלה".
"אחסאן לא הלך בַּדרך הסלולה ולא היה כפוף לַרוּטִינָה הצבאית הַמְקוּבֶּלֶת. הוא היה מקורי גם בִּראייתו וּבמַחְשַבְתוֹ וגם בִּתְגוּבתו וּבפעוּלתו. הוא ידע את סוד התאמת האמצעים לַמצבים המסובכים ביותר וּלאחר שקבע לו דרך פעולה, לא נרתע משום דבר".
"הוא היה קְצין שריון מקצוען, אבל גם דוגמה לְכך שההכרעה בַּקרב אינה מותנית בטנקים או באמצַעי לחימה אחרים, אלא בַּיִתְרוֹן הַפִּיקוּדי - בהתארגנותם של האנשים, בְּחוֹכמת הַהוֹלְכִים בַּשְׁבִילִים וּבסמְטַאות, בְּכוֹשְרם להתמודד עם תְנַאֶי הַשַׂדֶה, באומץ ליבם, בִּמְעוֹף הַתְפיסה שלהם וּבחישול היחידה שבְּפיקודם".
"הוא היה מפקד לוחמני - בעל גישה הֶתְקֶפִית, נחוש ותובעני, אשר רוח קרב מְפַעֶמֶת בו - אבל גדוּלתו כמנהיג לחייליו, התגלמה בִּסְגוּלוֹת אשר חרגו מן השליטה בְּהִלְכוֹת מלחמה או כושר ההחלטה הַנוֹעֶזֶת".
"גדולתו הייתה בַּאמונה העמוקה והמעוררת לִפְֿעוּלָה, החדרת הביטחון בלוחמיו לְבִֿיצוּע וֶאֱמוּנָה עַזַה בַּמַטרה אשר למענה נלחם. הוא היה הַמְפַקֶד הכי ישרְאלי שפגשתי - הוא אשר צִדקַת הדרך מפעמת בו והוא יודע להסביר 'לַמַה נלחמים'!".
"כשהיה קְצין המבצעים של פיקוד הצפון, נדרש ממנוּ להיות קְצין מטה חושב וּמתכנן, לא רק לוחם בקצה המבצעי. הוא מֶעולם לא דרש מֵאחרים מַעשׂים אשר הוא לא נכון היה לעשות או לָשֵׂאת בעצמו, ואף על פי שתביעותיו מעצמו וּמֶאחרים היו עצומות, הוא היה עַנַיו וצנוע, חַף ממאבקי אֶגוֹ, רגיש לסובבים אותו וְהִקְפִּיד לִחיוֹת בְּתוֹך עַמוֹ".
"לא עַם תְאֵב מלחמה אנחנו, בַּנים אנו לְעַם המקדש את החיים. אולי משום כך גיבורי המלחמה שלנו הם דמויות מופת שעִימן נמנה אחסאן - גִיבּוֹרִים שהם אנשי אדמה, עֶדַה, קְהִילַה, מִשפַּחַה, תרבות ורוח - אוהבי סֶפֶר וְדַעַת, אבל גם אנשי מַעַשׂ וּברְזֵל".
"לַעדה הדרוזית היקרה והכואבת, זִכְרוּ תמיד שחִיזבאללה בַּצפון, חמאס בַּדרום או 'משמְרות המהפכה' באיראן, לא הִבחינו אף פעם בין מוצא, צבע או דת של מי שחי בארץ הזאת, וְלכן למרות השוני או המחלוקת - עלינו לשמור על צוואתו של אחסאן וצוואת חללי צה"ל כולם: רק ה'ביחד הישראלי' ינצח!".