שנה לאחר פינוי תושבי הצפון, המציאות הביטחונית באזור עודנה מתוחה. בראיון מיוחד לפודקאסט "החזית הצפונית" של מעריב, חושף רפאל סלאב, מייסד לובי 1701 ומפונה מקריית שמונה, את המצב המורכב בו נמצאים תושבי הצפון ואת החששות הכבדים מפני "7 באוקטובר" נוסף.

"המחדל בצפון חמור יותר מהמחדל בדרום״, מצהיר סלאב בתחילת הראיון. "אנחנו רואים את כמות הידע המודיעיני שיש למדינת ישראל ולצה״ל על חיזבאללה. הדיוק הוא בלתי נתפס. יחד עם זאת, זה מעורר את השאלה – איפה הייתם עד עכשיו? איך תושבי הצפון ישנו בלילה, כאשר היו מנהרות טרור טקטיות מתחת לבתים שלנו?".

סלאב מתאר את רגעי הפינוי הראשונים, כאשר הוא ומשפחתו נאלצו לעזוב את ביתם בקריית שמונה. "בחג שמחת תורה, אחד השכנים שאינו שומר שבת תיאר את מה שקורה בדרום ואמר 'חבר'ה, תברחו מפה'. הוא סיפר לנו על המלחמה בדרום, והמחשבה הרווחת בקרב התושבים היא שחייב לעזוב במהרה – לפני שחיזבאללה יפתח בטבח בצפון״.

למרות הפינוי המהיר, סלאב בחר להישאר בעיר ולהקים חמ"ל לסיוע לחיילים: "ראינו שאנחנו בחושך גדול, ברמה הלאומית. אי אפשר לנצח את החושך, אלא בלהוסיף אור ואנחנו ניסינו להוסיף כמה שיותר אור ולסייע לחיילים שנלחמים בגבול הצפון ולשנע תרומות, מזון וציוד צבאי".

אולם, הקושי של המפונים לא הסתכם רק בעזיבת הבית. "הדברים הכי פשוטים, שנראים לנו הכי טריוויאליים בחיים, פתאום הופכים להיות כל כך מורכבים״, מספר סלאב. ״אתה נאלץ לגור במלון או בדירה זמנית – בלי צפי לחזרה הביתה, עם מעט מהרכוש או הציוד שלך. חוסר הוודאות הוא דבר שיכול להרוג אנשים״.

רפאל סלאב מפונה מקריית שמונה, מייסד לובי 1701 (צילום: מעריב אונליין)
רפאל סלאב מפונה מקריית שמונה, מייסד לובי 1701 (צילום: מעריב אונליין)

מתוך המשבר הזה, צמחה יוזמת ארגון ״לובי 1701", שמטרתה להעלות את המודעות למצב בצפון ולדרוש פתרונות ממשלתיים. "הבנו שאנחנו חייבים לאחד כוחות, כל התושבים מהצפון - מהקיבוצים, מושבים והערים. ימין ושמאל - כולנו יחד למען מטרה אחת״. בתחילת המלחמה, הלובי החל לפרסם דו"חות יומיים על התקיפות בצפון ולהפעיל לחץ על מקבלי ההחלטות. "סוף סוף התחלנו, תושבי הצפון - לקבל הכרה״, אומר סלאב. "חברי כנסת ושרים התייחסו לבקשות שלנו, ואף פתחנו במסגרת הלובי שדולה בכנסת".

אולם, החשש הגדול ביותר של סלאב הוא מפני הסכם שיאפשר לחיזבאללה להתחזק. "הסכם יביא לנו את ה-7 באוקטובר הבא״, הוא מזהיר ומתייחס לחיסולו של נסראללה: "הייתי רוצה לבוא לילד מקריית שמונה, שהיום כבר בן ארבעים, שגדל לתוך מציאות של מקלטים, טילים ורקטות, ולחבק אותו ולהגיד לו, 'אתה רואה עכשיו שבר? אתה רואה קושי? אבל יש דין ויש דיין׳. ונסגר מעגל בעניין הזה. עם כל זאת, זה לא מספיק להביא לנו ביטחון אמיתי. אנחנו כבר לא מאמינים לדיבורים. אנחנו מאמינים למעשים בשטח״.

סלאב מדגיש, כי תושבי הצפון לא יחזרו לביתם ללא ביטחון אמיתי. "אנחנו צריכים אזור חיץ מפורז לחלוטין, בלי אזרחים ובלי חיילים. פירוק חיזבאללה מנשקו. החלטה 1701 לא בוצעה בפועל מעולם, וזה מה שאנחנו דורשים עכשיו״.

למרות הקשיים, סלאב מביע תקווה לעתיד. "ייאוש ביהדות ובישראליות זו לא תוכנית עבודה״, הוא אומר. "עם ישראל צבר את היותו עם בזה שיש לו תמיד תקווה. עברנו המון משברים ותמיד התקווה החזיקה אותנו״.

סלאב מסכם את הראיון בקריאה למדינה לחשוב מחדש על היחס לפריפריה. "צריך לשקם את האמון בין המדינה לאזרחים״, הוא אומר. "המדינה צריכה להתחיל לחשוב מהפריפריה למרכז ולא הפוך. פריפריה חזקה - מדינה חזקה״.