בימים האחרונים מתנהל מבצע משולב של צה"ל והשב"כ, לצד פעילות מתמשכת של כוחות אוגדה 162 בג'באליה שבצפון הרצועה, מסמן שינוי במפת הלחימה ובמציאות ההומניטרית באזור. צה"ל יצר מסדרונות בטוחים שאפשרו לאזרחים להתפנות באופן מסודר. דובר צה"ל עדכן כי מאות תושבים כבר ניצלו את ההזדמנות ועזבו את האזור. אייל עופר, חוקר ומומחה לכלכלת עזה, שוחח עם "מעריב" ברקע הפעילות האינטסיבית.
בפתח דבריו סיפר: "מנהל בית הספר בכפר הפלסטיני ג’יוס, הוא מארח למופת. ביוני 2006, חצי שנה לאחר שהחמאס זכה בבחירות לרשות המחוקקת הפלסטינית סיירתי בגדה והוזמנתי לביתו. ישבנו בגינה מאחורי ביתו רחב הידיים, שריגי גפן השתרכו מעלינו כסכך. בריזה קרירה נענעה קלות את אשכולות הענבים והנעימה את חום היום".
"במרחק, נפרס לעיננו כל מישור החוף: נוף ים כחול מחדרה בצפון ועד אשדוד ואשקלון בדרום. ממש מתחת לגבעה שעליה יושב הכפר ג’יוס נמצא ישוב הווילות הישראלי כוכב יאיר ולא יכולתי אלא לדמיין: אם מחירי הנדל"ן בג’יוס היו כמו בישראל, הבית הזה, עם הבוסתן ומטע הזיתים הצמוד, היה שווה. הצפירה מחצר הבית קטעה את מחשבותיי. מחמוד התנצל: הם הקדימו. חייב לטפל בזה. "מוש מושקילה" עניתי לו. אין בעיה. אבוא איתך".
ברחבת הכניסה לבית עמדה משאית עם כיתוב UNRWA – סוכנות האו"ם לפליטים פלסטינים. שני עובדים זריזים קפצו ממנה ומחמוד כבר חילק להם הוראות: שקי הקמח, האורז והחומוס לכאן, שק הסוכר שם, ארגז בקבוקי השמן למרתף הקריר. ואז מבלי ששאלתי, הוא מצא צורך להסביר: "אני פליט רשום. לכן אונר"א מביאה כל חודש אספקה לכל המשפחה, לילדים ולנכדים שלי, מספר עופר.
כאשר חזרנו לשבת בגינה שאלתי אותו על אונר"א וכיצד הוא, שגר בבית כה יפה, זכה למעמד “פליט רשום” אצל אונר”א. "תראה”, הוא הסביר לי, "אתה רואה שם למטה את הישוב ג’לגוליה”, אמר והצביע דרום מערבה. "לסבא וסבתא שלי היו שם אדמות חקלאיות לידו. וב-1948, בגלל המלחמה הם לא יכלו יותר להגיע לשם. אז הם נרשמו כפליטים אצל אונר"א ומאז אנחנו כולם רשומים כפליטים”.
גם אתה?, שאל עופר, הרי נולדת בשנות ה-60. "כן”, הוא הסביר, "כל מי שנולד לפליט רשום מקבל גם הוא תעודה של פליט רשום, וכך כל מי שמתחתן עם הילדים שלי גם מקבל תעודה”. והוסיף: "זה מעולה, כי הם גם דואגים גם לבריאות, בקלקיליה יש בי"ח ומרפאות אונר"א ואנחנו, הפליטים הרשומים, מקבלים שם טיפול רפואי בחינם".
האירוע הזה נחקק בזכרוני, משום שדרכו הבנתי את ההוויה הפלסטינית: פליטות לנצח, לדורי דורות - המגיעה עם כרטיס הטבות
כאשר החלו להתפרסם הידיעות הראשונות אודות עובדי אונר"א אשר השתתפו באופן פעיל בטבח אוקטובר, מיהרו תומכי החמאס לצייץ ברשתות כי "מדובר רק ב-0.04%, 12 מתוך 30,000 עובדים, אפילו מספר עובדי אונר"א שנהרגו בהפצצות הישראליות גבוה יותר", הם ניסו כמובן להיאחז בטיעון זה כדי למנוע את מבול המדינות אשר הודיעו על עצירת תרומות לארגון, שתקציבו עולה על מיליארד דולר בשנה.
"אולם כיום, כאשר גם מאבטחו של סינוואר מסתובב עם תעודת עובד אונר"א ונציגי האירגון הם חוד החנית במאבק התעמולה העולמי להשמצת ישראל – קשה שלא להבין: אונר"א הוא אירגון התמיכה האזרחי של חמאס". אמר עופר.
"בעבר, היה זה דווקא הממסד הביטחוני הישראלי אשר אץ רץ להשתדל אצל מדינות העולם להמשיך את זרם התרומות. ב-2018, לאחר שהנשיא טראמפ עצר לחלוטין את תרומת המשמעותית של ארה"ב (כמעט חצי מיליארד בשנה) - מיהרה ישראל לשלוח לגרמניה את ראש המל"ל צחי הנגבי, עם אלוף פולי מרדכי, לשעבר ראש מנהלת הקישור כדי להשיג לאונר"א תקציב חלופי מגרמניה. מבחינת צה"ל העיקר הוא לשחרר את הצבא מאחריות כלכלית לאוכלוסייה. כל עוד גוף אחר דואג לחינוך, מזון ובריאות – לצה"ל לא משנה אם מדובר בארגון המחנך לשנאה. העיקר שחוסך להם מעורבות".
על השטות הזו אנו משלמים בריבית כבר שנים, אמר עופר. "אונר"א, בכך שהוא מחנך על מורשת הפליטות, על זכות השיבה ומעניק כרטיס פליט לכל דור מחדש הגדיל את כמות הפליטים מ 600,00 ב 1948 ל 5.6 מיליון כיום. במקום לשקם אותם מנציחים את מעמדם כפליטים. כך, כאשר ישראל פועלת כעת בסביבה אורבנית סבוכה בג’בליה, בלב מבני קבע מבטון הקיימים כבר עשרות שנים הכותרת בעולם היא נוראה:”ישראל מפציצה מחנה פליטים" ולעולם נדמה שהטלנו פצצות על אהלים. הרי זה נקרא "מחנה פליטים" למרות שג’בליה אינה מחנה אהלים".
"יש לנו כעת הזדמנות פז. אפשר לסיים את תפקידה ההיסטורי של אונר"א ביחד עם הגדרת הפלסטינאים כפליטים. כל מי שיש לו כתובת מגורים קבועה: בירדן, בעזה, ביו"ש או היגר לאמריקה – אינו פליט. הגיע הזמן לעסוק בליבת אתוס ההיתקרבנות. האתוס של פליטות נצחית שבשמו הפלסטינאים מפגעים בנו ומסרבים להסדרת מעמדם בעולם. כל עוד הם מוגדרים פליטים הם יכולים להמשיך את הלחימה למען חזרה ל"ארצם", זו שלפי שיטתם העם היהודי גזל מהם. כל עוד הם "פליטים" – אזי בין הנהר לירדן זה רק או רק אנחנו או הם וכך מונצח הסכסוך מדור לדור: הכל בזכות אונר"א - מחסום לשלום".
בסוף דבריו אמר עופר: "הדרך הפשוטה לטפל באונר"א היא החוק שעומד כעת בפני הכנסת: לבטל את הסכמתה של ישראל, זו שנתנו לאונר"א בטעות ב 1967, לאפשר לעובדי אונר"א הזרים לפעול מתוך ישראל. פשוט לממש את ריבונותנו: אם עובד כל שהוא של אונר"א רוצה להיכנס לעזה – שיעשה זאת ממצרים, דרך מעבר רפיח. זה אולי נראה עניין פעוט, אבל מהיכרותי האישית עם אנשי האו"ם – כיף להם מאוד לחיות בישראל, מדינה מערבית מודרנית שממנה הם נותנים קפיצה קטנה לעזה. הם אוהבים את החיים הטובים בירושלים. כאשר כדי להגיע לעזה יצטרכו להיטלטל ב 16 שעות נסיעה מקהיר – העניין האישי שלהם בסל הפליטים ידעך".