רפ"ק בר מנשורי, קצינה בתחנת משטרת שדרות
“כשהתחילו אזעקות בבוקר שמחת תורה, עברתי עם בעלי ושני ילדיי הקטנים לממ”ד בביתנו שבקיבוץ ניר עם. במקביל התכתבתי עם השוטרים שלי שעובדים בתחנת שדרות. הייתי באותה עת קצינה מבצעית בתחנה, ושעה לפני שהכל התחיל סיימתי משמרת לילה, כך שלא הספקתי לישון מאז שחזרתי הביתה.
"התעשתי על עצמי די מהר. ב־6:40, כשדווח על חדירת מחבלים מחוף זיקים, התארגנתי לצאת מהבית. מפקד המחוז הכריז על פקודת ‘פרש פלשת’, שזו פקודה שמדברת על חסימת כל צירי העוטף מחשש לחדירה מרצועת עזה לכיוון קיבוצי ויישובי העוטף. זו פקודה שאנחנו מתורגלים אליה. בדיעבד הפקודה הזו מנעה טבח גדול יותר.
"ב־6:50, כשניסיתי לצאת מהקיבוץ, לא הצלחתי כי החשמל נפל והשערים לא נפתחו. בדרך לא דרך הצלחתי לצאת מהקיבוץ ונסעתי לתחנה. בדרך נתקלתי במחזות נוראים. הגעתי אל הכניסה האחורית של התחנה וחברתי למפקד התחנה, ארגנו כוח של חמישה אנשים בפיקוד מפקד מג”ב דרום, ונכנסנו לקרב מול המחבלים שכבר היו בתוך התחנה. במקביל, על גג התחנה, נערך קרב הרואי של השוטרים שלנו מול המחבלים. בשלב מסוים הבנו שאנחנו לא מגיבים לאירוע – אנחנו האירוע.
"כשהגעתי למקום, התחנה כבר הייתה אחרי פגיעה של RPG, ניסינו להיכנס פנימה כשרימונים עפים לנו מעל הראש, כדי לעזור לשוטרים שלנו שהיו על הגג ודיווחו שהתחמושת שלהם נגמרת ושיש הרוגים ופצועים מכוחותינו. היינו בטוחים שמדובר בחוליית מחבלים קטנה ושנסיים את האירוע מהר, אבל כשהצלחנו להיכנס לתוך התחנה הבנו את גודל האירוע. המטרה שלנו הייתה למשוך את האש של המחבלים אלינו. שלוש שעות נמשך הקרב שניהלנו מולם. ב־11 בבוקר הימ”מ הגיע, הוציא אותנו מהתחנה ותפס פיקוד.
"במקביל ללחימה נודע לנו מה קורה מסביב, שיש חדירות מחבלים ליישובי העוטף והרבה גזרות פעילות בשדרות. התחלנו להתעסק בפינוי ההרוגים והפצועים, וידאנו איפה כל השוטרים נמצאים וכיצד ניתן לחלץ אותם. העברנו הודעות למשפחות של השוטרים שנפלו בקרב. הרבה שוטרים, גיבורים אחד־אחד, עזבו הכל ובאו לעזור בלחימה ובחילוצים בלי שבכלל הוזעקו.
"בשעות הערב, אחרי שהבנו שאין יותר חיים בתחנת שדרות מצד כוחותינו, מפקד המחוז בהחלטה אמיצה קיבל החלטה להפיל את התחנה ולהשמיד את המחבלים שהיו שם. התחנה הופגזה. לקראת שעות הבוקר הבנו שאנחנו בשליטה מלאה על התחנה ושהמחבלים כולם חוסלו.
"במשך כל הזמן הזה דיברתי מעט עם בעלי, לא הייתה אפשרות מבחינת הקליטה, ובשלב מסוים לא הייתה לי סוללה. דאגתי שיעבירו את המשפחה שלי למקום בטוח בקיבוץ. בזמן שכיתת הכוננות המדהימה של ניר עם הגנה על היישוב, הם עברו יחד עם עוד כמה משפחות למקום בטוח שבו היה שוטר עם נשק”.