סגן ארז, מפקד צוות ביחידת "רוכב שמיים", משחזר את רגעי הלחימה הקשים במוצב כיסופים בשבעה באוקטובר: “ב־6 באוקטובר חברנו לגדוד 51 של גולני במוצב כיסופים, והתכוננו למשימות שלנו בשבת. בבוקר 7 באוקטובר התעוררנו מקול פיצוץ פצמ”ר שהרעיד את כל החדר. מהר מאוד הגיעו התרעות של ‘גשם סגול’, שהוא המונח הצבאי ל’צבע אדום’. עם בוקסר וחולצה קפצתי לחמ”ל, כדי להתחבר לתמונת המצב ולהבין משם מה קורה".
"בחמ”ל ראיתי את כל מה שקורה בגזרה, הבחנתי בחדירות מחבלים. הייתי בשוק. הלוחמים שלי היו במיגונית ליד החמ”ל, מיד הלכתי לשם לחבור אליהם. שמעתי יריות והבנתי שהמחבלים מגיעים למוצב. תפסנו נשקים, התמקמנו מול עמדת הש”ג והתחלנו בחילופי אש עם המחבלים שרצו להיכנס למוצב, כשיחד איתנו לוחמי אש של גולני. היו לנו פצועים והצלחנו לחסל מחבלים".
"אחרי שעה־שעתיים של חילופי אש שמענו שקט. חשבנו שהאיום נרגע, שאין מחבלים בש”ג. אז קיבלנו התרעה שיש בתוך המוצב מחבלים, שזורקים רימונים לתוך המיגונית. חברתי לאחד המפקדים של גדוד 51, ובכוח של תשעה לוחמים התקדמנו לכיוון המיגונית במטרה לחלץ את כל מי שנמצא שם. זה לקח זמן כי בדרך היו לנו היתקלויות עם מחבלים שצצו מכל מיני מקומות. כשהגענו למיגונית התחלנו בחילוץ הפצועים לחמ”ל, תוך כדי חיפוי. רופא הגדוד טיפל בפצועים בחמ”ל עם אשתו. היו לנו כבר הרוגים".
"אחרי הקרבות במיגונית סרקנו את האזור כדי לראות שלא מגיעים עוד מחבלים. בסביבות 11 וחצי הגיע כוח של אגוז למוצב, והם ביצעו טיהור של הבסיס. הלכתי עם הצוות שלי לחמ”ל, חילקתי תקנים וחיפינו על הכוחות של אגוז. לאט־לאט הגיעו עוד כוחות, מפקדים עם דרגות גבוהות יותר הגיעו. השגנו שליטה על המוצב".
"ב־11 וחצי בלילה פינו אותנו לבסיס באורים, ואחרי חצי שעה יצאנו לרעים. תמכנו בכוחות שנמצאו בקיבוצים הסמוכים למוצב רעים, סרקנו את השטח וסייענו לכוחות”.