לאחרונה פורסם דו"ח מטעם האו"ם המתאר את הפגיעה הכלכלית בעזה מאז תחילת "מלחמת חרבות ברזל" ועד מאי 2024. על פי הדו"ח, עזה חווה קריסה כלכלית חסרת תקדים, עם ירידה דרמטית של התוצר לנפש ביותר מ-70% ותחזיות של אבטלה העולה על 80%. ד"ר דוד לגזיאל, כלכלן מאוניברסיטת בן גוריון, שוחח עם מעריב וניתח את הנתונים.
לדבריו של ד"ר לגזיאל, הדו"ח מצייר תמונה עגומה של כלכלת עזה – פעילות כלכלית מינימלית המתבססת בעיקר על מעט מסחר וסיוע בינלאומי. "כמעט בכל חתך אפשרי, כלכלת עזה נעצרה," הוא אומר. "התוצר לנפש בעזה עומד כיום סביב 300 דולר, מה שממקם אותה בתחתית הדירוג העולמי, מתחת למדינות כמו אפגניסטן וסיירה לאון. לשם השוואה, התוצר לנפש במדינת ישראל כמעט פי 200 מזה".
הנתונים הכלכליים אינם עוצרים בתמונה הכללית בלבד, אלא משקפים גם את אובדן ההון הפיזי. "התשתיות בעזה נהרסו כמעט לחלוטין," מציין ד"ר לגזיאל. "זה כולל מבני ציבור, כבישים, תשתיות מים וחשמל. נכון לינואר 2024, היקף הנזק נאמד ב-20 מיליארד דולר – וזו הערכה שקדמה להתקדמות הקרבות ברפיח וחאן יונס. כיום הנזק ככל הנראה גדל עוד יותר".
כשנשאל על תהליך השיקום של הרצועה, ד"ר לגזיאל מסביר על שני תרחישים אפשריים שנידונו בדו"ח. "התרחיש הראשון, שהוא הסביר יותר, מצפה לשיקום שיימשך 20 עד 30 שנה. התרחיש השני, הפסימי יותר, מעריך שהשיקום ייקח פי עשרה מזה". הוא מבהיר כי מדובר בהערכות מסובכות לתחזית ארוכת טווח, אך מסכים כי השיקום עשוי להימשך עשרות שנים, בעיקר בהתאם למסלול הפוליטי והכלכלי שעזה תעבור.
לשאלה כיצד ניתן לשקם את עזה, מדגיש ד"ר לגזיאל את חשיבות המעבר ממציאות של סכסוך לפיתוח והשקעה. "אם עזה תבחר לזנוח את דרך הטרור ולפנות להשקעות, היא תוכל לבנות מחדש את כושר הייצור שלה. עם זאת, יש לזכור שגם אם התוצר יתאושש והתרומות יגיעו, הנזק עדיין עומד על פי 20 מכושר הייצור השנתי. כלומר, השיקום ידרוש הרבה יותר מזרימה של דולרים".
ד"ר לגזיאל מסכם בכך שהיכולת לבנות את הרצועה מחדש תלויה בכניסת חברות זרות לרצועה. "השיקום יכול להאיץ אם יגיעו חברות שיבנו מחדש את הרצועה. אם לא תהיה תשתית כלכלית פנימית שתשקם את עצמה, ייתכן שהתהליך ייקח הרבה יותר זמן," הוא אומר, ומבהיר שהשיקום אינו תלוי רק בהון זר אלא גם ביכולת הכלכלה המקומית לחזור לפעול.