אחרי חודש וחצי של לחימה בלבנון, הפרשנויות נעות בין הערכות ליכולת חיזבאללה לעמוד במערכה לבין יכולת צה"ל לבצע מהלך קרקעי, ובין האפשרות להפסקת אש. לאחרונה, מתרבים הדיווחים על כניסת כוחות צה"ל לכפרים בדרום לבנון ומיקושם. השאלה המרכזית היא: "מה באמת קורה כעת בדרום? האם מאזן הכוחות בשטח השתנה?".
צה"ל מודע היטב שכניסה ללבנון אינה משימה פשוטה. נקודת המפנה המרכזית במערכה תהיה המהלך הקרקעי, שישראל דוחה בשל המורכבות המבצעית. בכיר בצד"ל פאדי דאוד מציין כי "נקודת התורפה של ישראל היא בכניסה הקרקעית, וברגע שצה"ל מתבסס בדרום לבנון, היתרון עובר לחיזבאללה". הוא מדגיש כי צה"ל נמנע מנקודה זו ואינו נכנס לערים בדרום או נשאר בהן, אלא מעדיף להפוך את הכפרים לבלתי ראויים למגורים באמצעות הקפתם ופיצוצם.
צה"ל חושש מכניסה לדרום הארץ ומבין את הקושי בחדירה למנהרות או למבנים תת-קרקעיים. דאוד מסביר כי "צה"ל אינו מעז להיכנס למנהרות ולטהר אותן, אלא אימץ שיטה אחרת של מיקוש העיר ופיצוץ המבנים בבת אחת." כדוגמה הוא מציין את העיר ראמיה הדרומית, שם הונחו במנהרה 400 טון חומר נפץ - כמות עצומה שהובילה מומחי גיאולוגיה לדבר על אפשרות לרעידות אדמה.
אל תגידו לא ידענו - הטבה מיוחדת למי שרוצה ללמוד אנגלית. לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
"למבצע הקרקעי אין טווח זמן מוגדר," קובע דאוד, ומציין כי "כל דיון או משא ומתן מתנהל תחת אש, ובפוליטיקה איננו יודעים מתי יגיע הרגע המכריע." הוא מדגיש כי "המצב בשטח נכון לעכשיו אינו מרמז על סיום קרוב של הפעילות הצבאית."