המאבק מול חיזבאללה בגבול הצפון מציב את ישראל בפני דילמות אסטרטגיות מורכבות, המשלבות בין לחימה קרקעית ואווירית לבין הכרעות על עתיד הכפרים בדרום לבנון. בעוד ישראל מגבירה את הלחץ הצבאי במטרה להחליש את הארגון ולהביא להפסקת אש, ניצבות על הפרק שאלות מהותיות על מחיר המאבק, מנגנוני הפיקוח העתידיים, ואופן ההתמודדות עם איום חיזבאללה המתחדש.
לדברי פרופ' אמציה ברעם, מומחה למזרח התיכון מאוניברסיטת חיפה, המאבק מול חיזבאללה מחייב את ישראל לפעול בשני אפיקים מרכזיים – קרקעי ואווירי – כל אחד עם יתרונותיו וחסרונותיו. "המאמץ הקרקעי הוא החלק הקשה ביותר, שכן הוא גובה מחירים גבוהים בצורת אבדות של חיילים צעירים. התקדמות לעומק לבנון, עד נהר הליטני, תעלה במחיר כבד, גם מבחינת מורל לאומי וגם מבחינת אבדות״, הוא אומר. "ככל שנעמיק יותר בלבנון, כך המחיר יעלה, אך אם לא תהיה ברירה – זו אפשרות שעלולה להתממש״.
ברעם מפרט על האפשרות להתקדם אף מעבר לליטני: "30 ק"מ מהגבול נמצא נהר הליטני, ומעבר לו, במרחק של 25 ק"מ נוספים, נמצא נהר האוואלי, שיש לו יתרון טופוגרפי וערך טקטי משמעותי. עם זאת, כל צעד קדימה עלול לעלות לנו באבדות כבדות, ולכן לדעתי כדאי להסתפק בתפיסת רכסים עד 10 ק"מ מהגבול, תוך שימוש מאסיבי בחיל האוויר״.
בהתייחסו לפעילות האווירית, מציין פרופ' ברעם כי היא יכולה להניב תוצאות משמעותיות תוך צמצום אבדות. "חיל האוויר מסוגל להגיע לכל פינה בלבנון, וזה היתרון המרכזי שלנו. יש להגביר את התקיפות האוויריות על מטרות צבאיות של חיזבאללה ולהזהיר את האזרחים להתפנות – מהלך שיוביל להגדלת מספר הפליטים ויצירת לחץ פנימי בלבנון״.
לדבריו, הרחבת מטרות התקיפה האווירית תביא ללחץ אפקטיבי על חיזבאללה ולפגיעה במורל הארגון. "לדעתי, זו הדרך שתביא את התועלת הרבה ביותר במאבק הנוכחי ותסייע להשיג הישגים משמעותיים בטווח הקצר״.
ברעם התייחס לדילמה המרכזית: האם לאפשר לתושבי הכפרים בדרום לבנון לשוב לבתיהם לאחר הפסקת אש? "כל הכפרים בדרום לבנון הם למעשה חלק מתשתיות חיזבאללה. הפתרון האידיאלי הוא שהם לא יחזרו, אך הדבר כמעט בלתי אפשרי להגיע להסכם להפסקת אש אם נאסור את שיבתם״.
הוא מסביר: "אם ישראל תתעקש על מניעת שיבת תושבי הכפרים, הלחץ הלבנוני על חיזבאללה להפסקת אש יפחת. מצד שני, אם נאפשר את חזרתם, יחזרו איתם גם פעילי חיזבאללה – האבות והבנים – והאיום הביטחוני יתחדש״.
לדבריו, יש לשקול מנגנון פיקוח שימנע התחמשות מחדש, בניית מנהרות ושיקום תשתיות טרור. "אם הפיקוח ייכשל, ישראל תיאלץ לפעול צבאית כדי להסיר את האיום. זו משימה קשה, אך האלטרנטיבה של אי־הסכמה להפסקת אש מסוכנת עוד יותר״.
פרופ' ברעם משתמש במטאפורה רפואית כדי להמחיש את המציאות המורכבת בלבנון: "ישראל מתייחסת למלחמה בלבנון כמו רופא מנתח שמנסה לחסל סרטן בלי להרוג את הפציינט. חיזבאללה הוא הסרטן, מדינת לבנון היא הפציינט. עלינו למצוא דרך לפגוע בחיזבאללה מבלי להרוס לחלוטין את לבנון״.
הוא מזהיר כי אם הפתרונות הקיימים לא יניבו תוצאות, ייתכן שישראל תיאלץ לתקוף גם מתקנים של המדינה הלבנונית עצמה. "זהו שלב שלא הייתי רוצה להגיע אליו, אך ייתכן שיהפוך הכרחי אם האיום יימשך״.
ברעם מסכם כי ישראל פועלת נכון בכך שהיא מסלימה את ההתקפות כדי להפעיל לחץ על חיזבאללה. "האסטרטגיה הנוכחית של ישראל – הגברת הלחץ על חיזבאללה באמצעות תקיפות ממוקדות – היא צעד נכון. עם זאת, עלינו להבין שהמלחמה הזו היא מרוץ נגד הזמן, והכרעות קריטיות מחכות בהמשך הדרך. כל החלטה שתתקבל – אם להמשיך בלחימה הקרקעית, להגביר את המערכה האווירית, או לאפשר שיבת כפרים – תהיה כרוכה במחירים כבדים, אך גם בהשפעה מכרעת על עתיד האזור״.