ד”ר ששון חדד: "שליטה בעזה היא סיפור לא ישים כלכלית" | ראיון מיוחד

ביום שני בערב, במהלך כינוס של מועצת יש”ע, עלה שר האוצר בצלאל סמוטריץ’ לבמה והפליא בשבחי החלת הריבונות הישראלית על עזה. "אפשר וצריך לכבוש את רצועת עזה", אמר. “לא צריך לפחד מהמילה הזו, אפשר וצריך לקחת שם אחריות אזרחית". עד כאן הדברים שנויים במחלוקת מבחינה אידיאולוגית. אבל מה שנאמר בהמשך, גרם לתא”ל (במיל’) ד”ר ששון חדד, היועץ הכספי לרמטכ”ל לשעבר ומי שכיהן כראש המערך התקציבי בצה"ל וכראש אגף התקציבים במשרד הביטחון, להשתנק.

“מפחידים אותי על עלויות - קשקוש בלבוש, אין שקר גדול מזה”. המשיך סמוטריץ’. “זה לא עולה כל כך הרבה כסף. הפחידו אותי בצבא שזה יעלה 5 מיליארד. זה לא יעלה שום 5 מיליארד, מקסימום כמה מאות מיליונים. אבל גם אם כן 5 מיליארד, אני קונה את זה עכשיו. עליתם לי בשנה האחרונה 250 מיליארד שקל, 5 מיליארד אפשר לפרוס ל־50 שנה קדימה, קניתי בתשלומים”.

קשקוש בלבוש? לפי ד”ר ששון מדובר במהלך שלא רק שלא יסתכם ב־5 מיליארד שקל, אלא יעלה מאות מיליארדי דולרים. “אני לא מבין מה האיש הזה אומר”, תוהה ששון. “כשמדברים על ממשל צבאי בעזה. צריך להביא בחשבון כמה חלקים. קודם כל השיקום. כשאתה מקבל על עצמך אחריות על אזור גיאוגרפי, אתה צריך להשקיע בו הרבה כסף. כמה ומי, זו שאלה פתוחה. סוריה למשל היא חבל ארץ עם ערים שדומות לעזה ונהרסו במלחמה. ההערכות של האו”ם מדברות על 250 מיליארד דולר השקעה רק בשיקום שלהן. כיוון שבעזה סדר הגודל יותר קטן, ניתן להעריך שההשקעה הנדרשת תנוע בין 100 ל־200 מיליארד דולר לשיקום תשתיות, מדרכות, כבישים, מים, חשמל, פינוי הריסות ובניית בנייני מגורים בסטנדרט הכי נמוך, שאמור להחליף גם בניינים מאוד מפוארים שהיו שם”.

אנחנו לא מצליחים לכסות את הגירעון העצום שלנו, אז איך נוכל להוציא סכומי עתק כאלה על שיקום עזה?
“אפשר לגייס כספים בחוץ, כשמדברים על שיתוף פעולה עם איחוד האמירויות והסעודים”.

הם יסכימו להשקיע מאות מיליארדי דולרים כשאנחנו הריבון?
“זה יכול לקרות, אבל אין ביטחון בזה. ובואי נבין מה זה 100־200 מיליארד דולר? בין 20% ל־40% מהתמ”ג בישראל, היקף התקציב השנתי שלנו כולו. כשמדברים על התרחיש הזה עם חברי כנסת ושרים באחד על אחד הם מבינים מה קורה, אבל כשהם יוצאים לתקשורת פתאום הם מדברים אחרת לגמרי, מעבירים מסרים הפוכים, ד”ר ג’קיל ומיסטר הייד”.

מאיום להזדמנות

בממשל צבאי מדינת ישראל תהיה האחראית על כל היבטי החיים האזרחיים כולל חינוך ובריאות, וד”ר ששון מעריך את התחזוקה השנתית השוטפת של הרצועה, בהינתן שרמת החיים שם נמוכה, ב־3,500 דולר תמ”ג לנפש בממוצע ל־2 מיליון תושבים, ואת השירותים שניתן, ויהיו המינימליים ביותר, ב־14 מיליארד שקל לשנה. “אבל מול זה יש גם הכנסות ממיסים, שרובם היו מועברים לרשות הפלסטינית, וזה מקטין את הסכום ל־7.5 מיליארד שקל. זה לא מעט - וזה רק החלק הקל. השכבה הראשונה של השיקום היא האתגר האמיתי. הסיפור הזה לא ישים כלכלית, אלא אם אתה מגיע להסדר שאתה שולט צבאית ומישהו אחר מממן אותו. הפתרון היותר ריאלי הוא הסדר אזורי של סמי־מדינה, פרובינציה עם שלטון עצמי מוגבל, תחת שלטון צבאי שלנו".

“במערכת הביטחון בכלל, וגם היועץ הכספי הנוכחי לרמטכ”ל תא”ל גיל פנחס, נערכים לתרחיש תיאורטי של שליטה צבאית ברצועה, אבל כולם מביאים בחשבון שזה יעלה למדינה כמה מאות מיליארדים, סכום שהקופה הציבורית המרוקנת לא תוכל לשאת בו לבד מבלי לקרוס כלכלית. המילואים זה נטל שהולך וגדל על המשק, וגם המקדם שלו יגדל. חוץ מעלות השכר, יש לו השפעות מאקרו. חלק גדול מהמילואימניקים עובדים במקומות עבודה שמבוססים על השקעות מחו”ל. משקיעים לא ישלמו על מישהו שנעלם לחצי שנה. אם נגיע לשגרת מילואים בלבנון או בעזה, אנשים יפסיקו להגיע למילואים. אסור להשאיר כוחות במדינה לא שלנו לאורך זמן, כי זה עלול לפגוע בכלכלה”.

אתה היית מאלו שחשבו שבעוד 20 שנה צה”ל יהפוך לצבא מקצועי.
“זה היה נכון לפני ה־7 באוקטובר. אחוז המתגייסים ירד, ולא רק בגלל החרדים. הצורך של צה”ל היה יציב, ולכן קיצרו את השירות לגברים, והצבא היה בדרך למודל דיפרנציאלי של שירות ממוצע של 32 חודשים. ברוב המדינות המערביות בעולם עברו לצבא מקצועי, עם גיוס לשש שנים. בעקבות המלחמה, הצורך בלוחמים גדל באופן מהותי ועכשיו יש הצעת חוק להאריך את השירות הסדיר ל־36 חודשים, וגם זה פלסטר שלא מספיק לצרכים. הצבא עושה בדיקות להחתים משוחררי סדיר קרביים לשירות קבע לתקופות קצרות, כדי לעבות את השורות.

“אפשר להקים מיליציות - קו שלישי, של בני 45־60 שעדיין כשירים לתפקידי הגנה. מה עם החרדים? אני לא יודע להציע משהו קונקרטי. החברה החרדית היא לא רק גיוס, אלא בעיה כלכלית. הפריון מאוד נמוך, ההשתתפות בשוק העבודה נמוכה, וכל משפחה מקבלת 6,000 שקל בחודש בממוצע יותר ממשפחה אחרת. זו פצצת זמן. כשיש מגזר שלא רוצה לעבוד, ורואה בעבודה ביזוי, זה עניין תרבותי ולא דתי. אני חושב שזה הפוך לערכי היהדות”.

בוא נחזור להוצאות הביטחון הצפויות בשנים הקרובות. התחמשות מעגלית במערכות הגנה היא הוצאה אדירה שלא נגמרת.
“יש בה עלות, אבל בניגוד להוצאות אחרות יש פה הזדמנות עסקית: ככל שהמערכות יהיו יותר מדויקות, בעיקר לייזר, ואנחנו נהיה אלו שנוביל אותן טכנולוגית, זה יכול להביא צמיחה. מה שטוב בלייזר זה שיש עלויות פיתוח, שילוו אותנו בתקופה הקרובה ואנחנו קרובים כבר לסופן, אבל הייצור זול. אנחנו עוד צריכים לעבור את שלב ההצטיידות”.

מה עם הגבול המזרחי? גם שם צפויות עלויות מטורפות.
“אוגדה מרחבית לא עולה הרבה, אבל הקמת גדר יכולה להגיע ל־1.5 מיליארד בשנה, וזה לא פרויקט שמסתיים בתוך יום. ואם נחזור רגע לעזה, אני לא רואה את המדינה משקיעה שם כסף, אולי באופן נקודתי, מערכות של חשמל ומים, וזה אומר שיופעל עלינו לחץ בינלאומי שיכול להפוך אותנו למדינה מצורעת. זה המחיר הכבד”.

תפקיד מיותר

לא רק הפסקת אש בלבנון והצהרות על כיבוש עזה קרו השבוע. לראשונה, מונה חשב צה”ל בדרגת אל”ם מטעם החשב הכללי. חשב צה”ל אמור לקבל אחריות על שכר חיילי חובה, קבע וגמלאות, יישום הסכמי שכר קיימים וחדשים וכל התשלומים האחרים. הוא יעבוד במקביל לחשב של משרד הביטחון. בחשכ”ל (אגף החשב הכללי במשרד האוצר) מסבירים את הנחיצות בתפקיד בהגברת השקיפות והבקרה על תשלומי הפרט “כחלק מניהול אחראי וממוקד יותר של תקציב הביטחון”.

ד”ר ששון, שבילה עשרות שנים בחדרים שבהן התקבלו ההחלטות התקציביות עד שמונה לעמדה הכלכלית הבכירה ביותר במערכת הביטחון, שהיה מאדריכלי תר”ש (תוכנית רב־שנתית) גדעון, ששימש כחוקר ב־INSS ושהדוקטורט שלו עסק ב”השפעת שיטת הגיוס על העוצמה הצבאית של מדינת ישראל”, מתנגד למהלך נחרצות.

“זה לא מועיל, רק יביא כסף ויקטין את הגמישות של השכר בצה״ל”, הוא פוסק. “זה ללכת בדיוק לכיוון ההפוך מהרצוי. צה”ל מתמודד מול שוק תחרותי ואי־גמישות בשכר תבריח ממנו אנשים טובים. בארה״ב ובבריטניה משרד האוצר לא שולט בשכר. יש ועדת מומחים שקובעת את תוואי השכר ועושה התאמות. בארה”ב זה קורה פעם בארבע שנים, בבריטניה פעם בשנה”.

גם אתה רצית שהצבא יתייעל ואולי זאת אחת הדרכים להוריד שומנים.
“החשבים האלו לא מונעים שום דבר, אלא סתם מכניסים שיקולים זרים למערכת. זה ארגון מסואב שעושים ממנו יותר מדי. מה קרה במלחמה? החשב הכללי עצר במשך חודשים הצטיידות קריטית ולא כדי לחסוך - כדי לשלוט. זאת הייתה פגיעה ולא חיסכון, כי כשמונעים משהו - הביקוש גדל.

“התייעלות היא דרך חיים”, הוא מחדד. “גם במלחמה. מחובתה של המערכת לנהל את כלכלת המלחמה נכון. הכנסתי התייעלות לתוך התקציב, חיפוש מתמיד של הדרך הנכונה להתנהל, תוך הסתכלות ארוכת טווח. כשפנו לתעשייה הצבאית וביקשו ממנה להגדיל ייצור לשנה אחת בלבד, זה אנטי־התייעלות. אז למה לא לעשות תוכנית מסודרת?”.

בזמן מלחמה אי אפשר לעשות תוכניות ארוכות טווח.
“אנחנו כבר יותר משנה במלחמה, ואין שום ועדה שעוסקת בתפיסת הביטחון. גם זו שהוקמה, לא עוסקת בתפיסת ביטחון אסטרטגית וארוכת טווח. אם אני רוצה תעשייה שתומכת במאמץ המלחמתי, אני צריך לדעת איך היא נראית. יש חוסר יציבות ותוכניות עבודה, ויציבות היא תנאי למימוש תפיסה כזו. צריך שתשב ועדה קבועה שתפקח פיקוח מאקרו שהתוכניות הגדולות ממומשות.

“כלכלה צריכה ודאות. כשאתה נמצא במלחמה יותר משנה ואתה שומע את שר הביטחון ממציא מטרות מלחמה חדשות ומצליח להפתיע אפילו את הרמטכ”ל, זה לא עושה טוב לכלכלה. מצד שני, ברגע שהמלחמה תסתיים נחזור למצב הקודם, כי ההתאמה היא די מיידית. אם חותמים מחר גם על הסכם עם עזה, המצב חוזר לקדמותו”.

אז סמוטריץ’ צדק. המלחמה טובה לכלכלה, כמו שהוא טען.
“כבר אמרתי שאני לא מבין מה האיש הזה אומר. זאת חידה. אין לי מושג מאיפה הוא הביא את זה”.