אחרי שנה וחודשיים, הגיע הזמן שישראל תקבע לעצמה סוף סוף את התוכנית לסיום המלחמה ברצועת עזה. אם בכוונת הדרג המדיני להחזיר את 101 החטופים, עליו לקבל החלטה ריאלית, לסכם את המחיר של המחבלים האסירים שישחררו ולצאת לעסקה.
אם הדרג המדיני לא מוכן לשלם מחיר כפי שזה נראה כעת על ידי חלק מחברי הממשלה, ואני מתייחס בין היתר לדברים של השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, שאמר בכנסת ישראל כי הוא לא מוכן לשלם את המחיר של שחרור אלף ״סינווארים״, על הממשלה להודיע את זה לציבור הרחב, ולהורות לצה״ל להיכנס בעוצמה למחנות המרכז שבהם צה״ל לא פעל ולסגור את המערכה.
אם בכוונת הדרג המדיני ליישב מחדש את גוש קטיף, כדאי ויציג תוכנית ולוחות זמנים לגבי עניין זה לציבור הרחב ולדרג הצבאי. בינתיים הדרג המדיני נשמע מבולבל, לא החלטי. הוא משדר מסרים סותרים, בקולות שונים באשר להתקדמות ברצועת עזה.
כרגע צה״ל עבר את שלב הדשדוש ברצועת עזה. הוא בעיצומו של שלב השקיעה בבוץ העזתי. הדרג המדיני, כך נראה, מתעלם במופגן מההודעות היום יומיות של דובר צה״ל שנפתחות במילים המצמררות שמחסירות פעימת לב לעשרות אלפי אימהות במדינה: ״הותר לפרסום״ עם שמו של לוחם שנפצע קשה, או חלילה חמור מכך, שנפל בקרב בעזה.
לאט לאט הדרג המדיני מרגיל את הציבור הישראלי כי מדובר בגזרת גורל. בדיוק כמו שהרגילו אותנו במשך שנים שההרוגים בתאונות דרכים הן גזרת גורל. ולצערי, התקשורת שאני חלק ממנה כבר לא מדווחת על כל הרוג והרוג בתאונת דרכים.
סיפור המלאכה הצבאית בעזה כבר הושלם. צה״ל פעל חזק ברפיח, בחאן יונס, בג׳בליה, בבית ליהיא וכן בעיר עזה. האם הגענו למחבל האחרון? למשגר האחרון? לקאלציניקוב האחרון? לא ולא. אבל זאת לא היתה המטרה של המלחמה. וגם אם היא היתה, זאת מטרה דמיונית.
לפי הקולות שעולים כרגע, צה״ל יפנה כוחות מלבנון. בכל מקרה, אין למהלך כזה כל תכלית מבצעית אמיתית. מלחמת עזה הופכת מיום ליום למלחמה ללא אות, ללא מטרה, ללא מועד לסיום. רק מלחמה של אין קץ הימים.
לסגור את המערכה: אם בן גביר רציני בדבריו - עליו לבצע מהלך אחד
צה''ל בעיצומו של שלב השקיעה בבוץ העזתי, והדרג המדיני מתעלם מההודעות היום יומיות של "הותר לפרסום". לאט לאט הוא מרגיל את הציבור כי מדובר בגזירת גורל והמלחמה הופכת ללא אות, מטרה או מועד סיום
