המזרח התיכון מתעצב בימים האחרונים מחדש. הרבה מאוד תהליכים מתרחשים. כולם תוצאה ישירה של המהלכים שישראל ביצעה בשנה וחודשיים האחרונים: בעזה, בלבנון ובאיראן. אין ספק שדריסת משטר אסד בסוריה הוא התוצאה הראשונה, שאחריה יגיעו שינוים נוספים.
המשא ומתן לשחרור החטופים מתנהל. סביר להניח כי ההתנעה המחודשת שלו קשורה למה שקורה כאן. הרבה מאוד גורמים עוסקים בנושא: קאטר, מצרים, טורקיה. מעל הכל - ארצות הברית לוחצת מלמעלה. בינתיים, בישראל שומרים על פרופיל נמוך. ראש המוסד דדי ברנע, שמוביל את המגעים יחד עם ראש השב״כ רונן בר והאלוף ניצן אלון, החליטו ששום דבר לא ידלוף החוצה. עד כדי כך, שגם החומרים שיוצאים בתקשורת הערבית לא זוכים להתייחסות ישראלית: לא לחיוב ולא לשלילה.
אבל ניתן להבין בלוגיקה הפוכה את מה מתרחש בחדרי המשא ומתן. בימים האחרונים מנסה חמאס עזה ללחוץ על ישראל. ביום שישי בערב הוא ירה שתי רקטות ממחנות המרכז לעבר אשקלון. אתמול הוא ירה לעוטף. גם בשבוע שעבר הוא שחרר שתיים-שלוש רקטות. חמאס לוחץ בכל הכלים הבודדים שנשארו לו. הוא זקוק להסכם. הוא זקוק להפסקת אש. בכירים בארגון שלקחו חלק בטבח השבעה באוקטובר מחוסלים מידי יום ביומו באופן שיטתי על ידי השב״כ. הפעילים שלו מתקשים לשהות בשל הקור במנהרות. הם עולים למעלה ומחוסלים על ידי חיל האוויר. גם כשהם מסתתרים במחסות ההומניטריים, כמו בתי ספר.
צה״ל כבר מזמן הסיר את הכפפות במזרח התיכון. הלחץ של חמאס, אגב, יכול לעלות מדרגה. על ידי כך שהוא ינסה ככל שיצליח לבצע פיגועים נגד כוחות צה״ל ברצועה. בדיוק כפי שעשה בשבוע שעבר נגד לוחמי גדוד ״שקד״ של חטיבת גבעתי בג׳בליה. בחמאס רואים מה קורה בלבנון, מה קורה בסוריה ומה התוכניות לעתיד של ישראל לגבי איראן. הם רוצים לסגור עסקה. כאן ועכשיו. הבעיה היא, שבגלל שהלחץ של חמאס עולה - בישראל ינסו להקשיח עמדות ומחירים. מה שעשוי, חלילה, להביא לקריסת המשא ומתן.
בינתיים, גם ביו״ש ניתן לראות את אפקט קריסת ציר הרשע של איראן. הרשות הפלסטינית מבינה, כי איראן מתכוונת להשתלט על השטח באמצעות ארגוני הטרור שהיא לקחה עליהם חסות - הג׳אהד האיסלאמי והחמאס ביהודה ושומרון, בדגש על צפון השומרון, הבקעה וחברון. ביום חמישי הצליחו מחבלי הג׳אהד להשתלט על שני ג׳יפים של מנגנוני ביטחון פלסטינים בג׳נין. זה כבר היה יותר מדי מבחינת הרשות הפלסטינית. היא החליטה לצאת למבצע חזיתי מול הפרוקסי האיראני בג׳נין. הקרבות נמשכו במשך כל היום אמש. הם עשויים להימשך גם היום וכנראה גם מחר.
בלבנון ובסוריה ישראל ממשיכה לבצע פעולות נגד חיזבאללה ונגד שאריות צבא אסד. היא נחושה למלא את התפקיד של ״השוטר הקשוח״ של האזור. ישראל מבינה כי היא לבד במערכה: לטוב ולרע. העובדה כי ארצות הברית לא לקחה חלק במבצע לדלל את נכסי צבא אסד רק מלמדת על כך שלארצות הברית אין כבר עניין להיות השוטר האזורי כאן. וככל שהאמריקאים לא מתערבים, כך גם האירופאים. כולם מתנהגים כמו אוהדים באצטדיון הכדורגל: הם יושבים ביציע, מפצחים גרעינים ומחלקים הוראות וציונים לשחקנים במגרש, זהו.
הדבר היחיד שהאמריקאים עושים זה משלוחים של מטוסי הגלקסי ומטוסי הג׳מבו שנחתו בסוף השבוע בישראל עם מלאי חימושים לצה״ל. האתגר הגדול של ישראל כרגע הוא להוציא מהקיפאון את מדינות האזור: ירדן, ערב הסעודית, מצרים, בחריין, כווית, איחוד האמירויות. הן כולן כאילו נתקפו ״הלם קרב״, אחרי נפילת משטר אסד. מצד אחד, הן בחרדה - מי מהן תהייה הבאה בטור? מי מהן תהייה יעד לפעולה איראנית, לאחר התאוששות של טהרן? הפחד שלהן שיתק אותן. סביר להניח שאם הן היו מצטרפות למשימה להשמדת נכסי הצבא הסורי הם היו יכולים להיות במקום עם עתיד ביטחוני טוב יותר.
בינתיים, בישראל צרכים לחשב כמה מהלכים קדימה. הראשון - איך סוגרים מהר את סיפור עזה, עם עסקת חטופים וסידורי ביטחון טובים. השני - איך משמרים את האכיפה חסרת הפשרות בלבנון. השלישי - ישראל צריכה ליצור דיאלוג ישיר, מתוך עליונות וכוח, עם קבוצות המורדים בסוריה - לשרטט איתם את מפת האינטרסים הביטחוניים של ישראל. כלומר, להבהיר כי בתמורה לכל נסיגה או היערכות ישראלית מחודשת בשטחי סוריה לקו הפרדת הכוחות של 1974 - יידרש מתן ערביות לביטחונה של ישראל. האמת, שקשה לי לראות שזה יקרה בחודשים הקרובים, אבל חשוב לחלחל את זה היטב לקהל האוהדים היושב באצטדיון ומפצח גרעינים.
לשוטר האזורי יש צורך לטפל בימים הקרובים גם בזירת החות׳ים בתימן, מה שעשוי להוביל גם לפעולה של ארצות הברית בעיראק. ואיראן? אין פה בכלל שאלה. ישראל חייבת לפעול ולהציג את תוכנית התקיפה לממשל החדש של טראמפ. להבהיר לו כי ישראל נחושה לפעול איתו או לבדה. ישראל לא יכולה, במצב שנוצר, לאפשר לאיראן להפוך למדינה עם נכסים של כמה פצצות גרעין.