כשמגיעים לדקות האחרונות במשחק כדורסל, השדר בדרך כלל מכריז שאנחנו ב״מאני טיים״ – זמן ההכרעות. ברגע הזה, כולם צריכים להיות מרוכזים ומפוקסים כי הניצחון מונח על הכף, ורק מי שיידע להפריד בין עיקר לטפל ולרכז את כל המאמץ הקבוצתי ליעד ברור אחד - יוכל לנצח.
אנחנו בימים כאלו בעזה. ימים שבהם כולנו נדרשים להתמקד, להתפקס. להבין שאנחנו במאני טיים. אבל החטופים והחטופות שלנו הם לא משחק כדורסל, הם בני אדם שחייהם מונחים על הכף. מאחוריהם משפחות שכבר למעלה משנה אינן נושמות. מאחוריהם עם שנמצא בשלב שבו רובו המוחלט משוכנע שגם אם צריך לשלם מחירים כבדים, נשלם. העיקר שהחטופים יהיו כבר בבית, ושהחללים ייטמנו בקבר ישראל. בשאלת החטופים, חשוב לחזור לרגע ל־7 באוקטובר, להזכיר לעצמנו על מה אנחנו נלחמים ולחשב את הצעדים הקריטיים שלנו בעת הזאת.
טבח שמחת תורה שביצע חמאס היה ניסיון לרצח עם, שמוטט על הראש שלנו שתי הנחות יסוד. הראשונה היא הביטחון שלעולם לא יעמוד יותר ילד יהודי מול השוחט שלו בלי שתהיה לו הגנה. השנייה היא שגילינו שאין פה באמת מאבק על אדמה, עצמאות והגדרה עצמית. ראינו שיש לנו אויבים שהגאולה שלהם היא המוות שלנו. רצח לשם רצח. מול זה מגיעה הנחת יסוד נוספת, והיא שבמדינת ישראל ערך חיי האדם הוא חלק מההגדרה שלנו, גם בתוך מלחמה קשה שגבתה חיים של רבים.
התוצאה המיידית של הטבח, מלבד השכול הנורא והפצועים הרבים, היא שמדינת ישראל נכנסה לבעיה אסטרטגית רצינית עם מאות חטופים במנהרות חמאס. כך יצאנו למלחמה. נלחמנו על הזכות שלנו להיות עם חופשי בארצנו. הבהרנו לכל המזרח התיכון שלא נאפשר לישויות רצחניות להתקיים לצידנו, וייצרנו מציאות אזורית חדשה.
כמעט בכל המובנים השלמנו את המשימה. אבל הדרך לתמונת הניצחון אינה שלמה בלי שחרור כל החטופים והשבתם למשפחותיהם. יש לנו דעות שונות בסוגיית העסקה. יש שאומרים שהיא צריכה להתבצע ביום אחד. יש שאומרים שהיא צריכה להתפרס על פני תקופה. אבל עסקה אחת, שמביאה את כולם הביתה.
אני מניח שקיימים שיקולים שאנחנו לא מכירים, ומחלוקות לגיטימיות שאנחנו לא חשופים אליהן. לכן, צריך להיות אחראים בימים האלו. להיות מאוחדים בכמיהה, גם אם שונים בעמדה, בעניין העסקה. צריך לחבק את המשפחות, את כולן. לא לשסות ביניהן. צריך לשאול שאלות באיפוק, אבל בנחישות, וכן, לתת גב למקבלי ההחלטות.
אנחנו נבנה את היסודות ונצמח מהמשבר הזה כמו אחרי משברים רבים בהיסטוריה שלנו. זה הכוח שלנו כעם. אבל עכשיו, אם רוצים לבנות פה חברה בריאה לאחר החורבן והמלחמה, הלבנה הראשונה היא החזרת החטופים הביתה. זהו ערך הסולידריות, הלכידות, שבלעדיו החברה הישראלית עומדת בסכנת פרימה.