על פי נתונים שפרסמה המועצה המקומית מטולה בספטמבר האחרון, יותר ממחצית הבתים במועצה המקומית נפגעו במלחמה, וחלקם נהרסו כליל. רק לאחרונה, עם כניסתה של הפסקת האש הזמנית בצפון לתוקף, חש ראש המועצה המקומית מטולה, דוד אזולאי, אופטימיות מסוימת.
“בחודש האחרון אני יכול להגיד שמצד אחד אני מרגיש הקלה עצומה, שאנחנו יכולים להסתובב באופן חופשי ביישוב, וגם הלחץ הביטחוני ירד קצת, אבל מצד שני – הסכם הפסקת האש המתוכנן הוא הסכם לא טוב", אומר אזולאי, המשמש בתפקידו כעשור. “כשאני מסתכל לטווח הארוך, אני חושש מאוד ולא מאמין שההסכם יחזיק מעמד. אני משוכנע שאוטוטו, כשצה"ל יצא מלבנון, אנשי חיזבאללה ישקמו את עצמם וינסו לצאת ל־7 באוקטובר משלהם. זה פשוט ישראבלוף, הממשלה עובדת עלינו בעיניים".
להמציא בכל יום מחדש
אזולאי מחמיא לצה"ל על עבודה מצוינת שהוא עושה בצפון, אבל מטיל ספק בטענה שהאיום הוסר: “אם תסתכל על העיירה השיעית אל־ח’יאם, שמקיפה את מטולה, נורו ממנה 300 טילי נ"ט למטולה – והבתים בה עומדים שלמים. אי אפשר למכור לי סיפורים שהעיירה הזו נפגעה. אז את איום החדירה דרך המנהרות הורידו בצורה מאוד משמעותית, אבל איום טילי הנ"ט עוד קיים, ואם הם ירצו לירות – הם יירו. אסור לנו שחיזבאללה ימשיך להיות. צפונית לליטני, או דרומית לליטני, זה לא משנה. אסור לו להתקיים כארגון צבאי בלבנון. אני לא יודע למה הממשלה לא הלכה על החלטה 1559 של מועצת הביטחון של האו"ם, שקראה לכיבוד העצמאות והריבונות של לבנון, סיום הנוכחות הצבאית הסורית במדינה ופירוק המיליציות הפעילות בה, בדגש על חיזבאללה. אגב, אני לא חושב שזו החלטה של הממשלה, אלא של אדם אחד בלבד – בנימין נתניהו. יש לנו שלטון יחיד, ועל פיו של נתניהו יישק דבר, לטוב ולרע. הקבינט רק מרים ומוריד ידיים, אבל אין לו say".
מה דעתך על הזמן הרב שלקח לצה"ל להיכנס בכל הכוח לחזית הצפונית, כשהיישובים סופגים הפצצות יומיומיות?
"מבחינה ביטחונית, בתחילת המלחמה זה היה נכון, והיה גם נכון לפנות את התושבים. אבל היה צריך מיד אחר כך להתחיל בפעולה קרקעית כדי להחזיר את התושבים לבתיהם. אחרי שלושה חודשים של לחימה בדרום די דשדשנו, בזמן שבצפון רק חטפנו. לפני תחילת הלחימה הקשה בצפון הגיעו לפה גדודים שעשו עבודת קודש ושמרו עלינו, אבל הכניסו אותם למקומות מוגנים ולא ביקשו מהם להפגיז את האויב, אלא רק לשמור עלינו. זה היה מתסכל ברמות מטורפות. זה נמשך כ־11 חודשים ככה, וזה מייאש. מצד אחד יש לך צה"ל הגדול, שתוקף בביירות, בתימן ובאיראן, ומצד שני, הצבא רואה שיורים עלינו ארבעה קילומטרים מהגבול ולא עושה כלום".
איך עברה עליך השנה החולפת מבחינה מקצועית?
"מבחינה מקצועית, ראש מועצה לא מכין את עצמו למלחמה של שנה ושלושה חודשים. אין בית ספר שמלמד אותך לפעול כראש מועצה בזמן מלחמה כל כך ארוכה, גם בפן האזרחי וגם בפן הביטחוני. צריך לזכור שחוץ מ־30 חברי כיתת כוננות וממני, לא היו תושבים במטולה, וזה דרש ממני להמציא את עצמי מחדש בכל יום, כשחיזבאללה מעניש אותנו על כל דבר. אתגר נוסף היה לנהל חיים אזרחיים בעורף, בהתחלה כשהתושבים פונו לבתי מלון, ובהמשך במקומות דיור ברחבי הארץ. צריך לתת שירות לתושבים המפוזרים וגם ללוחמים שהיו כאן. זה קשה מאוד. והקושי העיקרי היה לשמוע את השקט, בלי קולות ילדים או אנשים שמסתובבים. זה גורם לבכות בכל יום".
להיות אטרקטיביים מאוד
"במטולה, היישוב הצפוני ביותר במדינת ישראל, המשתרע על פני כ־10 אלף דונם וגובל בלבנון ממזרח, מצפון וממערב, חיים בשגרה 2,400 תושבים. לדברי ראש המועצה, עם תחילת הפסקת האש חזרו ליישוב 12 אנשים בלבד, רובם מבוגרים. “זה אתגר רציני לשכנע את התושבים לחזור", הוא מסביר, “כי מצד אחד חלקם שוהים במרכז הארץ ורואים שיש שם תנאים אחרים ושקט אחר, ומצד שני אתה מצפה מהממשלה שלך שתיתן לך ביטחון, ולא תחושת ביטחון, ותגרום לכך שלא יירו טיל אחד למטולה יותר. אני אגיד לך יותר מזה: אם אני הורה לילדים קטנים, לא הייתי חוזר למטולה או לצפון. היום אני אומר לתושבי מטולה שיותר בטוח לחיות במרכז, גם אם זה זמני, לתקופה הקרובה. ברגע שאנשי חיזבאללה יחזרו לכפרים ויראו את ההרס שצה"ל עשה שם, הם ישנאו אותנו פי אלף ממה שהם שונאים אותנו עכשיו".
אז מה צריך לעשות כדי להחזיר את הביטחון?
"זה לא תלוי בי. וחשוב לא להתבלבל – הביטחון צריך לחזור לא רק למטולה ולא רק ליישובי הצפון, אלא לכל מדינת ישראל. בכל הקשור לגבול הצפון, ראש הממשלה לא היה צריך ללכת על החלטה 1701 של מועצת הביטחון, שהיא רופסת ולא יציבה, וגם לא החזיקה מים ב־2006. צריך שבמדינת לבנון יהיה רק צבא אחד – צבא לבנון. אני בקשר עם לבנונים, וגם הם לא מעוניינים בארגוני טרור במדינה שלהם. בעזרת האמריקאים והצרפתים היינו צריכים לשים יחידות בתוך לבנון, לחזק את צבא לבנון, ובמקביל, צה"ל היה צריך להמשיך עוד קצת לפעול שם. צה"ל טען שהוא השמיד 80% מיכולות חיזבאללה, אז מה עם ה־20% הנוספים? צריך לחזק את צבא לבנון כדי שיוכל למגר את חיזבאללה".
ובשטח שלך, מהם האתגרים עכשיו?
"האתגר העיקרי הוא לחבר את הקהילה. קהילת מטולה מפוזרת, מיסוד המעלה בצפון ועד קריית גת בדרום. יותר מ־60% מהבתים במטולה מושכרים, ולתושבים שגרים כאן בשכירות אין שום מחויבות לחזור אחרי שנגמר הסכם השכירות. רבים מהם יבחרו שלא לחזור למטולה כי הם כבר נטמעו בערים או ביישובים אחרים, ולעקור אותם בחזרה למטולה זה סיפור מהאגדות. חשוב לי קודם כל לאחד את הקהילה, לראות מי חזר, ולראות איך להחזיר את מי שלא, וגם לראות איך למלא את הוואקום שנוצר בעקבות אלה שלא יחזרו. לכן, אנחנו צריכים להיות אטרקטיביים מאוד, החל מהחינוך, שבעיניי זה הכי חשוב".
"צריך קהילה טובה ותשתיות מצוינות כדי להביא תושבים במקום אלה שלא יחזרו. כל זאת, בזמן שעדיין אין לנו ביטחון. כסגן אלוף לשעבר, כמי שבא מהמערכת הצבאית ומכיר אותה, אני יודע שמאז 7 באוקטובר אנשים פחות מאמינים לצבא. גם עם השיקום והעבודה המצוינת שהוא עשה בלבנון, עדיין יש חוסר אמון, בעיקר בנושא המודיעין. אם בערב פסח הקרוב חיזבאללה יירה שני טילים לכיוון מטולה, צה"ל יגיב בעוצמה? לא, הממשלה תעדיף את השקט. יירו על גבעה נטושה כדי לצאת לידי חובה, וזהו".
מתי דיברת בפעם האחרונה עם ראש הממשלה?
"לפני הרבה חודשים. לדעתי, בחודש יולי. לצערי הרב, במלחמה הזו לא ניתן ציון ‘עובר’ לממשלת ישראל, לרוב השרים. צריך לזכור שיש שרים שעשו עבודת קודש לטובת יישובי הצפון, כמו שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי, יצחק וסרלאוף, או שר הפנים, משה ארבל, ועכשיו גם התחילה לפעול השרה להתיישבות, אורית סטרוק, וגם משרד האוצר החל לפתוח בשבועות האחרונים את הלב ואת הכיס".
אז זה הבסיס לאופטימיות?
"כן, אני מאוד אופטימי בעניין התקציבים שיגיעו אלינו. אני יודע שזה ייקח הרבה זמן, אבל התהליך התחיל. וצריך לומר שעם או בלי ממשלת ישראל, אנחנו נשקם את מטולה ואת הצפון. אין לי ספק בכך. יש לנו פה הנהגה טובה, אנשים טובים וקהילות טובות. נמצא את הדרך להשלים את הקהילות למרות האתגרים. יש יהודים טובים בארץ ובעולם שעזרו לנו במהלך המלחמה ואני מאוד מאמין בהם גם ביום שאחרי. אני מאמין שמטולה תצא לדרך חדשה ולשיקום. מטולה בת 128 שנים, היא נוסדה הרבה לפני המדינה, והיא תישאר עוד הרבה מאוד שנים היישוב הכי צפוני בישראל, יישוב חזק ומבוסס".