במשך שבועות לפני מתקפת הטרור הקטלנית של ה-7 באוקטובר, פרסמו ערוצי הטלגרם המזוהים עם חמאס שורה של איומים והתרעות שחשפו, במבט לאחור, את כוונותיהם. הניתוח המעמיק של התכתובות מגלה תמונה מטרידה של סימנים מקדימים שלא זכו לתשומת הלב הראויה.
את הפוסטים עם האזהרות של החמאס שלא נקלטו בישראל חשף סא"ל (במיל') יהונתן דחוח הלוי, מהמרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, שטוען כי אם אותם פוסטים היו מנוטרים, יתכן והתמונה של הבוקר שאחרי היתה שונה.
במרכז הפרשה עומדת דמותו של המאם רשיד אל-מצרי, המוכר בכינויו "אבו חפצ". אל-מצרי, שהיה פעיל בכיר ביחידת העילית "נוח'בה" של חמאס, ניהל את ערוץ הטלגרם "טקטיקה צבאית" והיה ממייסדי ערוץ "כתב גדודי אל-קסאם". על פי דיווחי חמאס, אל-מצרי היה "הראשון שפתח את הדרך למוג'אהידין בכניסתם לעוטף" ב-7 באוקטובר. הוא חוסל בפעילות צה"ל ב-1 בנובמבר 2023.
התוכן בערוץ "טקטיקה צבאית" לא היה רק תעמולתי. הערוץ שימש כפלטפורמה להפצת ספרות צבאית מקצועית של גדודי אל-קסאם, שכללה הדרכה מפורטת בנושאים כמו אימון בירי מדויק, צליפה, הסוואה והטעייה, הפעלת מחסומים, הסתננות, מארבים ותנועה מבצעית.
בשעות הקריטיות שלפני המתקפה, החל מ-00:20 של ה-7 באוקטובר, פרסם הערוץ סדרת הודעות מפורטות שהיו צריכות להדליק נורות אדומות, ביניהן: "אנו אומרים לאויב הציוני, [הפעולה] אשר תגיע אליך איש לא חווה", "קיימות הפתעות רבות רבות רבות רבות רבות", "אנו נשבעים באללה, נשפיל אתכם ונשמיד אתכם לחלוטין" וה-"הרובים הטהורים טעונים, וראשיכם הם המטרה".
בהודעה אחרונה בסדרה, שפורסמה ב-00:26, נכתב: "ראו הוזהרתם. הצפוי יהיה [אירוע] עצום", בליווי סמלים של להבת אש ולב בצבע ירוק - צבעי חמאס והאסלאם.
אולם, על פי דחוח הלוי, סימני האזהרה החלו הרבה קודם לכן. כבר ב-17 בספטמבר פורסמה הודעה מטעם גדודי אל-קסאם שקראה "צפו לאירוע ביטחוני גדול שיגיע בקרוב". יום למחרת, ב-18 בספטמבר, הופנה איום ישיר לתושבי עוטף עזה: "לפני שיהיה מאוחר מדי, ברחו והיסתלקו... לא יעזור לכם דבר למעט ההימלטות".
ב-19 בספטמבר התפרסמה הודעה נוספת שציינה כי "האויב אינו מבין את שפת הדיבור, ואנו מדברים איתו בשפת האש והגיהינום", והבטיחה כי "מה שיתרחש יהיה עצום יותר". ב-21 בספטמבר הוכרז כי "ההחלטה ניתנה" וכי הם יהפכו את עוטף עזה "לבלתי ראוי לחיים".
ככל שהתקרב מועד המתקפה, האיומים הפכו מפורשים יותר. ב-29 בספטמבר פורסמה "קריאה דחופה" להתעמתות "בכל נקודות המגע". ב-30 בספטמבר נכתב: "היו בכוננות, העניין התקרב", וב-1 באוקטובר הודיעו: "השתיקה שלנו לא תארך... הזמן אוזל".
המאמר מעלה שאלות נוקבות לגבי יכולת הניטור והמעקב אחר ערוצי התקשורת של ארגוני הטרור. הערכת המומחים היא כי "לו מידע זה היה מנוטר, מנותח ומעובד על ידי גורמי המודיעין, ייתכן שצה"ל היה ערוך טוב יותר להתמודד עם מתקפת חמאס".
מדובר כאמור בערוצים שלא היו סודיים או נסתרים - הם היו גלויים וזמינים לכל. ערוץ הטלגרם "טקטיקה צבאית" אף פרסם תכנים מקצועיים שהעידו על רמת המוכנות והיכולות המבצעיות של הארגון. העובדה שאיומים כה מפורשים, שפורסמו בגלוי לאורך תקופה כה ארוכה, לא זכו להתייחסות מספקת, מדגישה את עומק הכשל המודיעיני שאפשר את התרחשותו של הטבח הגדול בתולדות ישראל.
התחקיר של דחוח הלוי מהמרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון חושף למעשה כי חמאס לא הסתיר את כוונותיו. להיפך - הארגון פרסם בגלוי ובאופן שיטתי את איומיו, תוך שהוא מתריע על המתקפה המתקרבת. השאלה המטרידה היא כיצד מערכת שלמה של ניטור ומעקב אחר תקשורת האויב החמיצה סימנים כה ברורים, במיוחד בשעות הקריטיות שלפני המתקפה עצמה.