המקרה בברזיל, בו הוצא צו מעצר נגד חייל צה"ל, חושף את המורכבות המשפטית והסיכונים העומדים בפני חיילים ישראלים המבקשים לטייל בעולם לאחר שירותם. ד"ר עדו רוזנצוייג, מומחה למשפט בינלאומי, הסביר ל"מעריב" את תמונת המצב המשפטית המורכבת.
"כל מדינה יש לה את השיטה שלה", הדגיש רוזנצוייג בפתח השיחה. "אי אפשר רק להגיד שיש לנו משהו גורף בנוגע לכל מקום בצורה זהה". ההבדל המהותי, כפי שהוא מסביר, נעוץ בהליכי ההוצאה של צווי מעצר: "יש מדינות שבהן צריך אישור של פרקליט המדינה להוציא צווי מעצר בינלאומיים כאלה, ויש מדינות שפשוט אפשר לפנות ישירות לבית המשפט".
סוגיה מרכזית שעולה היא השאלה של אחריות אישית במסגרת פעילות צבאית. רוזנצוייג מבהיר: "לרוב אם פעולה בוצעה בצורה חוקית ולחייל לא הייתה נגיעה בעבירה ספציפית שהיא בדרך כלל חריגה מהפקודות, למשל פשעים של ביזה או תקיפות מיניות. פעילות לפי הפקודות הצבאיות כל עוד לא מדובר בפקודה בלתי חוקית בעליל, לא אמורה להוביל לאחריות אישית". נקודה קריטית שעולה מהמקרה נוגעת לתיעוד עצמי של חיילים. "המשפט הבינלאומי לא מתייחס" לסוגיה זו באופן ישיר, מסביר רוזנצוייג, אך "זה מדובר בראיות לכל דבר. השאלה מה איכות הראיות ומה האיכות של המידע שאפשר להבין מהסרטונים הללו".
בנוגע להגנה שישראל יכולה לספק, רוזנצוייג מבהיר את המגבלות: "מה שמדינת ישראל יכולה לספק באופן ישיר לאזרח ישראלי שנמצא בחו"ל זה עזרה מהשגרירות. זאת אומרת, השגריר או הקונסול יעזרו לתאם בינם לבין עורך דין מקומי. אם ישראל תחליט לממן את זה או לא לממן את זה, זו כבר שאלה פוליטית".
רוזנצוייג מסביר את המורכבות של תלונות מצד ארגוני זכויות אדם: "במדינות מסוימות אפשר בהחלט, ארגון זכויות אדם יכול להגיש תלונה. לרוב הם יעשו את זה דרך עורכי דין בצורה מסודרת ויגישו תלונה ויבקשו להוציא צווי מעצר". ההבדל המשמעותי, הוא מדגיש, הוא בקיומו של "הליך סינון" בפרקליטות, שבמדינות כמו ברזיל אינו קיים. "במרבית המדינות בקשה כזאת תועבר לפרקליטות והפרקליטות צריכה להחליט האם ממשיכים או לא ממשיכים. ואז יש גם גורם שיש לו גם אחריות מדינית, זאת אומרת יש לו גם שיקולי מדיניות בתוך התהליך של האם להתקדם או לא להתקדם עם צו המעצר", אמר רוזנצוייג.
ההמלצות המעשיות של רוזנצוייג ברורות: "קודם כל לא לתעד את עצמם ולמחוק כל תיעוד שיש להם ברשתות החברתיות מהלחימה". מעבר לכך, הוא ממליץ "להתייעץ עם הרשויות המתאימות, כלומר עם המחלקות הרלוונטיות בצה"ל, במל"ל ובמשרד המשפטים כדי לדעת האם קיים איזשהו סיכון לצאת למדינה מסוימת".
לסיכום הוא מתאר מערכת התרעה פעילה: "המערכת המשפט הישראלית עובדת באופן קבוע כדי לצפות את זה מראש. מקומות שיש בהם סיכון לגבי אישים מסוימים, בין אם קצינים בכירים ובין אם זוטרים, לדעת אם יש כלפיהם איזה שהם סיכונים מנסיעה מסוימת וככל שיודעים על סכנה כזאת מודיעים להם מראש לא לצאת לנסיעות הללו".