אזעקה נשמעה שוב הבוקר (שני) בשדרות ובשער הנגב. שלוש רקטות שוגרו מבית חאנון, אחת מהן פגעה בחצר בית בשדרות, אחרת יורטה, ושלישית נפלה בשטח פתוח. למרבה המזל, לא היו נפגעים, אך תחושת הביטחון של תושבי האזור שוב נסדקת.
זהו המשך ישיר לשורה של אירועים דומים בימים האחרונים, באחד מהם פצצת מרגמה פגעה במעבר ארז וגרמה נזק, והיו עוד אזעקות ושיגורים. אנו עדים לחזרת שגרת "טפטופי הירי" על יישובי העוטף.
יש מי שיראו בכך תגובה לפעילות הצבא בבית חאנון, שם פועל צה”ל במטרה לחשוף ולהשמיד תשתיות טרור. הפעילות הצבאית, כולל חיסולו לאחרונה של עוד בכיר בג’יהאד האיסלאמי, היא צעד חשוב במאבק נגד הטרור, אך היא מדגישה את האתגר המרכזי – השגת שקט ארוך טווח.
חמאס, על אף המכות שספג, שואף להמשיך ולהשתקם. העיירה בית חאנון, ששימשה במשך שנים בסיס לירי על יישובי הדרום, היא דוגמה ברורה לכך. למרות ההצלחות המבצעיות, חמאס ממשיך לנסות לשמר את יכולותיו ולפגוע בישראל, והירי הבוקר הוא עדות לכך שעדיין יש לו אמצעים לכך. די ברור שאת התקווה לשמור על מעמדו ברצועה, הארגון המתועב הזה לא איבד.
יש שנותנים הסבר ברצף השיגורים הזה, בניסיונותיו של ארגון הטרור להדגים את יכולותיו דווקא בישורת האחרונה לקראת עסקת חטופים, כדי להראות שכוחו עוד במותניו ולאלץ את ישראל לעוד ויתורים כואבים. אחרים חושבים שהחמאס פשוט מחסל תחמושת, שמחיר השימוש בה מבחינתו לאחר כניסת דונלד טראמפ לבית הלבן, יהיה גבוה מדי.
המסר לחמאס מהמטכ"ל של צה"ל חייב להיות ברור וברוטלי: ישראל לא תשלים עם מציאות בה ירי ב"טפטופים" הופך לשגרה נסבלת. את היכולת "להכיל" מציאות כזו, איפסנו תושבי העוטף במיגונית ברעים ובצריפי ניר-עוז העשנים. הפגנת היכולת הזו של ארגון הטרור ברצועה לפגוע בשגרת חיי התושבים, ברכושם, ובעיקר בתחושת הביטחון שלהם, לאחר למעלה משנה של פעילות בצה"ל ברצועה, היא יותר מתמוהה. האזרחים, שכבר למדו לחיות עם אזעקות וטילים, לא צריכים להמשיך לייחל ולדרוש שקט – אלא לקבל אותו כתנאי בסיסי.
על צה”ל ועל הדרג המדיני לפעול בנחישות ובעוצמה רבה יותר, להכות חזק. המטרה צריכה להיות לא רק השמדת תשתיות הטרור והחזרת ההרתעה, אלא יצירת מציאות חדשה שבה ירי לעבר ישראל פשוט לא ייתכן. זה דורש מדיניות ברורה, פעולות ממוקדות בסבלנות ועם אורך רוח, שכונה, שכונה, בניין, בניין, תחת ההבנה שמדינה ריבונית אינה יכולה להשלים עם חיים תחת איום מתמיד.
קו ברור נמתח בין הסיוע ההומניטרי שנגזל על ידי מחבלי חמאס ועדיין מחולק על ידיו לאוכלוסייה ברצועה, להתרסה שלו כלפינו בירי בימים האחרונים. חלק מהפעולות הממוקדות, מומלץ שתהיינה מול החוליות שמשתלטות על המשאיות.
תושבי העוטף הוכיחו לאורך השנים חוסן יוצא דופן. הם לא מבקשים רחמים, אלא מנהיגות נחושה. על ההנהגה להפגין אחריות ולהבטיח שהטפטוף הזה, שמהווה תזכורת כואבת להיסטוריה של מציאות החיים בדרום – ייפסק. שדרות, נתיבות, אופקים ושאר יישובי העוטף צריכים סוף-סוף לנשום לרווחה ולחיות את חייהם ללא חשש.