חריש
646 מטרים בקו אווירי מפרידים בין רחוב רעות שבחריש לכפר הפלסטיני קפין שבנפת טול כרם, וזה מספיק כדי לערער את תחושת הביטחון בקרב התושבים.
חלקם מעדיפים להישאר בעילום שם, אבל לא מהססים לומר שמדובר בתקופה מפחידה מבחינתם. תושב העיר סיפר: "יש כפרים מסביב לעיר המתפתחת. כמה מאות מטרים והם אצלנו, לא לזה ייחלנו כשבאנו לכאן. מעבר לעובדה שאנחנו שומעים את קולות המואזין ברעש ובעוצמה אדירים, שזה כשלעצמו מלחיץ, התחושה לא נעימה כי אנחנו לא יודעים למה הם מסוגלים עוד. בכל רגע נתון אנחנו בסכנת פגיעה".
סתיו עוז, בעלה ובתם הפעוטה עברו להתגורר בחריש מחדרה, והיא חשה בהבדל. "חשבתי שאני יודעת פחות או יותר מה קורה, אבל כשאני כאן זה שונה. להתעורר כל בוקר ולראות את גדר המערכת מול העיניים זה לא כמו לגור בחדרה. אחרי 7 באוקטובר יש חשש גדול בכל מקום וכאן בפרט. יש פה סיורים עירוניים כל הזמן, וזה מחזק מעט את תחושת הביטחון. למרות הכל המרחק לגדר הוא ממש כלום מאיתנו, הם רואים אותנו ואנחנו אותם".
בעופרים, הסמוכה לבית אריה, החשש דומה. ל"ב (שמה המלא שמור במערכת) מציינת: "היינו קונים בכפרים מדי יום, ואחרי 7 באוקטובר אני לא יכולה להגיד שלא נכנסים לשם, אבל הרבה פחות. יש פה הססנות רבה באוויר. התחושה היא שסיר הלחץ מבעבע בעיקר משום שמאז פרוץ המלחמה הם לא עובדים. אנחנו מקור הפרנסה שלהם ולא מכניסים אותם אלינו. נסיעה בכביש פה בשעת ערב היא לא בטוחה. זה מלחיץ ועושים את זה רק כשחייבים ממש".
מיתר
התחממות המצב הביטחוני באיו"ש וגלי הטרור המתגברים יוצרים דאגה עמוקה בקרב תושבי יישובי קו התפר הדרומי. הפיגוע בפונדוק, שבו נרצחו שלושה אזרחים, הגביר את החשש ממעבר מחבלים דרך פרצות בגדר הביטחון. תושבים באזור מזהירים כי המחבלים באיו”ש עלולים להפוך לאיום מרכזי גם על יישובי הקו הירוק.
עילי מרום, תושב מיתר בן 24, מתאר: “קיים בי חשש שאירועי 7 באוקטובר עלולים לקרות בעתיד ביישובים צמודי הגדר ביהודה ושומרון. זה לא סוד שיש פרצות בגדר שמהן נכנסים שב"חים לשטחי המדינה על בסיס יומי, ולא מן הנמנע שביום מן הימים גם מחבלים ינצלו את הפרצות הללו. המדינה צריכה להשקיע בהגנה על היישובים, כי אם יש משהו שלמדנו בשנה האחרונה זה שעל גישת ה’יהיה בסדר’ משלמים ביוקר”.
גם הראל ברקוביץ’, תושבת מושב שקף, מביעה חשש דומה: “מאז 7 באוקטובר הדאגה פה בקרב התושבים עצומה. אנחנו יודעים שישראל גדעה את רוב הזרועות של האיראנים, אבל פה כמעט בתוכנו קיימת הזרוע המסוכנת ביותר, לדעתי יותר אפילו מעזה. גם בעזה הייתה גדר מערכת שלא עזרה. אין לי ספק שהם מחכים ליום פקודה. מדינת ישראל צריכה להבטיח שאחרי 7 באוקטובר היא לא תאפשר להם לחכות ליום פקודה ותקדים תרופה למכה מהר ממה שהם חושבים”.
אורטל, תושבת מיתר, מתייחסת למיקום היישוב: “קשה שלא לחשוב על מה שקרה דרך מעבר כרם שלום. אנחנו רואים כל יום איך שב”חים עוברים, ואין מי שעוצר את זה. המדינה חייבת להבין שאנחנו לא קו הגנה שני, אלא ראשון, ואנחנו זקוקים להגנה מיידית ומשמעותית”.
התושבים קוראים לחזק את ההגנה על היישובים, לסגור את הפרצות ולתת מענה ביטחוני אפקטיבי. “אין מקום לטעויות", מסכם מרום. “צריך שינוי עכשיו”.
יישובי הגלבוע
עידן, רבש"ץ ותושב מושב רם און שבגלבוע, הנמצא על קו התפר, מתאר מציאות מורכבת ומטלטלת: “האירועים הקשים שהתרחשו ביישובים כמו בארי וכפר עזה זעזעו את המדינה כולה, ובפרט אותנו, שחיים ביישוב בסמוך לגבול. המחשבה שזה יכול לקרות גם כאן לא מרפה מאיתנו, ואנחנו חיים בצילה של תחושת איום תמידית. התחושה הזאת רחוקה מלהיות נעימה".
לדבריו, המושב והמועצה המקומית, יחד עם פיקוד העורף, פועלים רבות לשיפור ההיערכות לקראת מצב חירום אפשרי בסדר גודל של אירועי 7 באוקטובר.
“מאז אותו יום גורלי אנחנו מתמודדים באופן קבוע עם אירועי ירי, לפחות אחת לחודש, לצד ניסיונות פיגוע מתמשכים. נערים משליכים אבנים ובקבוקי תבערה על החיילים בגבול – מציאות שלא הכרנו קודם לכן. בעבר הרגשנו כאילו אנחנו חיים בשווייץ, בלי לחוש את מה שמתרחש בצד השני של הגדר”.
בנוסף, עידן מספר כי שמונה מתושבי המושב מגויסים לשירות מילואים פעיל ותופסים עמדות הגנה על הגדר. “בסופו של דבר הצבא פועל בעומס אדיר במשך חודשים ארוכים. אני מבין את מגבלות כוח האדם, אבל חייבים להשקיע יותר במרכיבי הביטחון, כי המחסור בכוח אדם מורגש היטב”.
הוא מוסיף כי איום משמעותי נוסף נובע מהיכולות הצבאיות של ארגוני הטרור שמעבר לגדר. “אנחנו מודעים ליכולות האויב. רק לאחרונה הרשות הפלסטינית החרימה מטולי RPG מידי גורמי טרור. יש חשש מירי נ”ט ופצמ”רים לעבר היישובים. לפני 7 באוקטובר כבר חווינו ירי כזה, ובמהלך הלחימה היה ניסיון שיגור נוסף לעבר רם און. גם אם מדובר בטיל מאולתר שיוצר במחסן מאולתר – זה מתחיל ככה ועלול להסתיים בטרגדיה".
בת חפר
ביישובי קו התפר שבאזור השרון ממשיכים לעקוב בדריכות, בדאגה ובחשש אחרי ההסלמה הביטחונית באיו"ש. "מבחינת ההיערכות שלנו הכל נמשך, הכל אותו הדבר ואנחנו לא רואים שינוי, אבל ברור שעוקבים אחר הנעשה מעבר לקו התפר", סיפר ל"מעריב" תושב ביישוב באזור והוסיף: "חייבים להסתכל על קו התפר כגבול לכל דבר, כמו באזורים אחרים במדינה, מבחינת ההיערכות". תושב נוסף אמר: "אנחנו מעדיפים לדבר פחות עכשיו ולראות מעשים בשטח".
משה מימוני, המתגורר ביישוב הסמוך לקו התפר בשרון, סיפר ל"מעריב" על התחושות: "יש חשש גובר שמה שקרה בדרום ובצפון יהיה גם באזור השרון".
לדבריו, "אני רואה עלייה בבקשות של תושבים להוצאת רישיון לנשיאת אקדח, ביישובים רבים מתקינים שערים חשמליים, שנסגרים בשעות הערב עד למחרת בבוקר. קיים חשש רב, ואנחנו כל הזמן עוקבים בדריכות אחר הנעשה באזור איו"ש, שאינו מרוחק מאיתנו. הפכנו לקו חזית. אפילו מדי פעם שומעים הדי פיצוצים בלילות, שמגיעים בעקבות פעילות צה"ל מעבר לקו התפר".
"כמו שחדרו לעוטף עזה, כך המחבלים יכולים לחדור גם ליישובים שלנו. זה עניין של זמן עד שזה יקרה", אומרים תושבים בבת חפר, ומוסיפים: "די ברור לנו שאנחנו לא נמצאים בראש סדר היום של הממשלה. אבל אנחנו לא נוותר ונמשיך לצעוק ולהתריע, עד שהמצב ישתנה".