ברקע הפסקת האש עם חיזבאללה, פרופ' אמציה ברעם מציג תמונה מורכבת של המציאות בגבול הצפוני, כשהוא מדגיש כי מדובר במבחן אסטרטגי רגיש שישראל חייבת להתנהל בו בזהירות אך גם בנחישות. לדבריו, חיזבאללה ביצע נסיגה רעיונית כשנעים קאסם הודיע על הפרדת החזיתות בין צפון לדרום, בניגוד להצהרות הראשוניות של נסראללה לפיהן כל עוד יש מלחמה בעזה, גם הצפון יבער. ברעם מתאר זאת כסוג של כניעה טקטית מצד חיזבאללה, שמעידה על הצורך הדחוף שלו להשתקם מהלחימה הנקודתית שניהל מול ישראל בשבועות האחרונים.

כיום הפסקת האש מלווה בפיקוח אמריקני, כאשר בכל מקרה של הפרה מצד חיזבאללה, ישראל מדווחת לאמריקנים, שמצדם מפעילים לחצים על צבא לבנון כדי שיאכוף את ההסכמות ויפעל לנטרול האיום. עם זאת, ברעם מדגיש כי במקרים שבהם צבא לבנון לא מתפקד, ישראל חייבת לתקוף ישירות כדי למנוע התחמשות והתבצרות של חיזבאללה. המבחן הקרוב יתרחש ב-27 בינואר הקרוב, המועד שבו אמורה ישראל לסגת מדרום לבנון לפי ההסכמות הנוכחיות. אם האמריקנים יאשרו שבשטח שממנו ישראל נדרשת לסגת נשמרות ההבנות, תתאפשר הנסיגה. אולם אם יתברר שחיזבאללה מנצל את הזמן כדי להקים עמדות חדשות, להבריח אמצעי לחימה ולהתבסס מחדש – ישראל עלולה להישאר במקומה ולחבל בניסיונות הללו, גם במחיר של עימות מחודש.

לדברי ברעם, השקט היחסי שעלול להיווצר בגבול הצפון טומן בחובו סיכון מוכר: חיזבאללה עלול לפרש אותו כהזדמנות להתארגן למלחמה נוספת, בדיוק כפי שקרה לאחר מלחמת לבנון השנייה, כשהחלטת האו"ם 1701 קבעה את תנאי הרגיעה. "אז", הוא מציין, "תוך חצי שנה בלבד הם חזרו לשטח, התחילו להתחמש ולבנות מחדש את מערכי ההגנה וההתקפה שלהם, בזמן שישראל נמנעה מתגובה תחת ההנחה ש'שקט יענה בשקט'. זו הייתה טעות קשה, כי השקט שירת אותם לצורך חפירת מנהרות ואיסוף נשק, מה שבסופו של דבר הוביל אותנו לאירועים כמו ה-7 באוקטובר בדרום". לכן, ברעם סבור שהמדיניות הנוכחית חייבת להשתנות – במקום להמתין פסיבית להפרות, על ישראל להגיב באש לכל סימן של בניית עמדות, הברחות נשק או כל הכנה למלחמה.

ברעם מסביר שהשאלה כעת אינה רק מה יקרה בתוך שטחי הדרום של לבנון, אלא כיצד תתמודד ישראל עם תושבי הכפרים בגבול. חלק מאנשי חיזבאללה הם תושבי הכפרים עצמם, ובעת החזרה לשגרה הם עשויים לשוב לבתיהם יחד עם בני משפחותיהם. במידה ויחזרו כשהם חמושים או יתחילו לבנות ביצורים – זו תהיה הפרה ברורה של ההסכם שתחייב תגובה מיידית. עם זאת, אם יחזרו לבתיהם ללא נשק, תוך חזרה לשגרה אזרחית מלאה – ישראל לא תוכל לעשות דבר, גם אם מדובר באנשים המזוהים עם הארגון.

ברעם מדגיש גם את חשיבות המעורבות האמריקנית במתרחש. לישראל יש גיבוי אמריקני להגיב צבאית לכל הפרה, אך השאלה היא אם חיזבאללה ימשיך להיצמד לשקט מתוך רצון להשתקם, או שירגיש שהפגיעה בכבודו מצדיקה תגובה שעלולה להצית מחדש את כל האזור. הוא מזכיר כי לחיזבאללה יש אינטרס כפול: מצד אחד, שקט שיאפשר לו לארגן מחדש את מערכיו; מצד שני, שמירה על הנרטיב שלו כ"מגן של לבנון". אם ישראל לא תיסוג מאזורי הכפרים מול מטולה, כפי שהובטח, הארגון עשוי להרגיש מחויב להגיב כדי לשמור על תדמיתו. עם זאת, ברעם מעריך כי במידה וחיזבאללה יגיב באש, ישראל לא תהסס להפעיל את עוצמתה גם במוקדים משמעותיים כמו ביירות.

ברעם מבהיר כי הפסקת האש היא מבחן מורכב שעלול להפוך לנקודת מבחן עבור האזור כולו. אם ישראל תפעל מתוך ערנות ותשמור על מדיניות שיבוש נחושה בכל הפרה, היא יכולה לשמור על ההרתעה ולהימנע ממלחמה כוללת. לעומת זאת, אם תאפשר לחיזבאללה להתארגן ללא הפרעה, היא עלולה להוביל למעגל אלים נוסף שיפרוץ ברגע שהארגון ירגיש מוכן. "שקט אסור שיענה בשקט", מדגיש ברעם. "כל הכנה למלחמה חייבת להיענות בירי – זהו עיקרון שאסור לוותר עליו מול חיזבאללה".