עשרות רבות של תושבי עוטף עזה הגיעו לקבל את פני שלושת השבים בכניסה למחנה רעים. הם התפרסו לצידי כביש 232 המכונה בפי תושבי האזור מאז שבעה באוקטובר ״כביש המוות״ בעודם אוחזים דגלים ושלטים עם ברכות ״כמה טוב שבאתם הביתה״.
״התחושה מאד מורכבת. אני מרגישה שאני לא נושמת הבטן מתהפכת. ירדן עוד רגע יהיה מחובק עם ההורים שלנו עם אחותו, עם המשפחה. יחד עם זאת הידיעה ששירי והילדים עדין לא שבו. ימים מורכבים״, אמרה ליאורה סלע דוד שמספרת על תחושת של תושבי העוטף: ״אנחנו שנה וארבעה חודשים עומדים לצד המשפחות זועקים את זעקתם. הופקרנו באותו יום. אנשים הוצאו מבתיהם, מהמיטות שלהם, עם הפיג׳מות. היום סוף כל סוף שלושה חוזרים. אנחנו מחכים לכל חטוף וחטוף. נשארו לנו חטופים ואנחנו לא נשקוט ולא ננוח עד שכולם יחזרו הביתה״.
דגנית ואילן ממושב עין הבשור, להם משפחה בקיבוץ ניר עוז: ״אנחנו מאוד מתרגשים ומצפים אחרי תקופה כל כך ארוכה. השחרור הזה היה צריך לקרות הרבה יותר קודם, אבל טוב שהוא קורה״.
"זה הולם בי, הדיסוננס, אך אולי זה רק שני צדדים של אותו המטבע. מחד, קהילת כפר עזה מסוגרת בקיבוץ רוחמה וחווה את שחרור שלושת הגברים החטופים, ביניהם אחד משלהם - קית' סיגל, בדלת אמותיה. מנגד, עם ישראל שיצא מביתו, בשבת שטופת שמש לטייל בפריחה בבתרונות רוחמה, ובו זמנית לא מוותר על הצורך להיות שותף בחוויית שחרור החטופים. ראיתי אותם, את המטיילים בשבילים, צופים במסך הטלפון ובסרטונים שמתפרסמים, מתחבקים, צוהלים ודומעים. אלה שבפנים ואלה שבחוץ, כולם שמחים בחזרתם", סיפר כתב "מעריב" פלד ארבלי.
