מחאה נדירה התרחשה לאחרונה בצפון רצועת עזה, כאשר תושבים עקורים מבית לאהיא ובית חאנון יצאו להפגין נגד המלחמה ונגד שלטון חמאס. קריאות "חמאס החוצה" נשמעו בהפגנה - תופעה חריגה במיוחד באזור הנשלט ביד ברזל על ידי הארגון. האם מדובר בנקודת מפנה או באירוע חולף? פרופ' אמציה ברעם, מומחה לאסטרטגיה ומזרח תיכון מאוניברסיטת חיפה, ניתח בראיון ל"מעריב" את המשמעות של ההפגנות הללו ואת ההשלכות האפשריות שלהן על המשך הלחימה.
"לדעתי זה עדיין זניח, אין שום עדות לזה שזאת מגמה יותר רחבה, זה אירוע בודד, צריך להבין את זה", מסביר פרופ' ברעם. עם זאת, הוא מזהה פוטנציאל להתפשטות התופעה: "במצבים שבהם המצוקה של הציבור היא גדולה, והציבור עדיין איננו מותש, אבל מפחד ממצוקה עוד הרבה יותר גדולה - זה יכול להפוך לתופעה המונית, שתתפשט גם אל מחנות העקורים בדרום ובמערב".
לדבריו, מנהיגי חמאס מזהים את הסכנה הגלומה במחאה כזו: "אם אני הייתי מנהיג של חמאס, הייתי מסיים את זה במהירות הבזק, אם צריך - הייתי הורג את כולם, כי אם אני לא אשתלט על זה, זה יכול להתפשט. מבחינת חמאס זה רגע מסוכן". ברעם מדגיש כי "זה רגע מבחן מאוד מאוד קריטי" עבור הארגון.
פרופ' ברעם מסביר את העיתוי המעניין של המחאות: "הייתה להם תקווה שהמלחמה תסתיים ואנחנו יודעים שהם כבר שהתחילו לחזור צפונה. המכה המורלית שהם חטפו היא קשה מאוד שעכשיו שוב אומרים להם תעזבו ותחזרו דרומה. כלומר, באיזשהו מקום הפעם הם חשבו שהמלחמה הסתיימה ועכשיו הם מגיעים למצב חדש".
מומחה המזרח התיכון מאוניברסיטת חיפה מדגיש כי אי אפשר לדעת לאן המצב יתפתח: "אני מדגיש - אני לא יודע לאן זה ילך, אבל ממקרים קודמים שאני מכיר במזרח התיכון, אם אתה נותן לדבר כזה להתקיים, להתבצע, לעלות לבמה, ואם יש להם עדיין אנרגיה, יש להם מזון, הם עדיין לא מותשים, והפחד הוא ממשהו הרבה יותר גרוע שיקרה - זה יתפשט".
התובנה המשמעותית בדבריו נוגעת לשבירת מחסום הפחד: "הרבה מהם לדעתי כבר לא רוצים את חמאס, אבל הם מפחדים. בהפגנה שראינו יש התגברות על הפחד. חמאס לא יכולים להרשות התגברות על הפחד. זאת הבעיה של הארגון כרגע".
כששאלנו האם ישראל צריכה לנצל את הסדקים המתגלים בתמיכה בחמאס, פרופ' ברעם הציג שתי גישות: "תשובה אחת היא כן, צריך לנצל את זה, וצריך להבהיר להם גם בתקשורת, גם בזריקת כרוזים על ידי חיל האוויר, גם בטלפונים, למרות שלרבים מהם אין להם טלפונים - שאם לא יחזרו החטופים כולם מיד, אז יקרה משהו הרבה יותר גרוע. אפשר להוסיף שאמריקה איתנו".
אולם לדבריו, "יש בעיני עדיפות גבוהה יותר. והעדיפות הגבוהה יותר היא להחזיר את החטופים. אישית, אני הייתי אומר, והגישה שלי, זה כל כך חשוב לשמור על הלכידות בתוך ישראל, שאפשר בהחלט להפסיק את המלחמה, לקבל את כולם, ואחר כך נראה".
פרופ' ברעם מזכיר תובנה היסטורית מעניינת: "הנקודה המעניינת היא שאנחנו כולנו מכירים אותה ויודעים אותה מההיסטוריה שלנו פה, שבסופו של דבר החמאס לא יכולים, הם לא מסוגלים להימנע מאש. הם לא מסוגלים, הם לא בנויים לזה". לדבריו, "תהיה הפסקת אש, בסדר. תהיה איזושהי הפוגה. ושני הצדדים חייבים לא להפר אותה. אבל אנחנו, אם אנו שולטים בכוחות שלנו, אנחנו יכולים לעמוד בהפוגה. הם לא יוכלו. ולכן, ברגע שהם יפתחו באש, בזה נגמר כל העניין".
ברעם מסביר שהמצב מורכב בעיקר בגלל סוגיית החטופים: "בעזה יד ימין שלנו כבולה מאחורי גבנו, כי אנחנו מפחדים, בצדק, שנהרוג את החטופים, או שהם ירצחו את החטופים. לכן, בעיניי, הם העדיפות העליונה, למרות שמה שאני רואה כרגע בעזה מוצלח בעיניי, ההפגנות האלה, אבל לא ברור שזה הולך להפוך לצונאמי, והמשך המלחמה עלול להביא למותם של החטופים".
המסר העיקרי של פרופ' ברעם ברור: "עדיפות עליונה בעיניי, להחזיר את כל החטופים, ואחר כך בעצם ידינו חופשיות יד ימין ויד שמאל. אפשר לעשות דברים שהם באמת לא חלמו עליהם. עשינו את זה בלבנון. כי לא היו שם חטופים".