מפקד הנגמ"ש של לוחמי גולני, סגן אוהד רויסבלט, מספר לראשונה על הלילה בו הנגמ"ש נקלע למערב בשכונת שג'עייה, בו נהרגו שבעה לוחמים וגופת אחד מהם, אורון שאול, לא הובאה לקבורה בישראל עד היום.
בראיון שישודר ביום ראשון הקרוב בתוכנית עובדה בערוץ 2, מספר רויסבלט: "אף אחד לא דיבר. לא היה כלום. רק הנגמ"ש עולה באש. ואתה ממש קרוב לאש, וקר. זו הרגשה נוראית. הוצאתי את הנשק היחידי שהיה לי - רימון היד; הצמדתי אותו אלי, ופשוט אמרתי לעצמי 'אני לא יוצא מפה חי'".
צמוד לנגמ"ש של רויסבלט, בזמן פגיעת הטיל, עמד נגמ"ש נוסף של המחלקה, בפיקודו של סגן גיא גרוסמן, סגן מפקד הפלוגה הטרי. "ראיתי את הטיל פוגע בנגמ"ש, והנגמ"ש עלה באש", מספר גרוסמן לראשונה את חוויותיו מהלילה ההוא.
"שיערתי שכולם מתים. אני מדווח שיש לנו נגמ"ש אחד עולה באש, צוות שלם של 'הרדופים' (חיילים הרוגים) בפנים. פשוט מהר תפסתי את הקסדה, שמתי אותה עלי, צעקתי לנהג שלי שימשיך קדימה, כדי שלא נקבל אנחנו את הטיל הבא, לצאת בעצם מהזירה", מספר גרוסמן.
לאחר השיבה הביתה, גילו רויסבלט וגרוסמן, כמו שאר לוחמי הנגמ"שים שניצלו מהאסון, שתחושת הבדידות שחשו שם באותו הלילה רק מתגברת. גרוסמן אף הועבר מתפקידו בעקבות האירוע והואשם על ידי מפקדיו בכך שהתמהמה להגיע מהנגמ"ש שלו, שלא נפגע, אל הנגמ"ש הבוער.
ניצולי אותו הלילה, כולל סגן רויסבלט, דוחים בתוקף את ההאשמה הזו: "נתנו לי להרגיש שיכולתי למנוע את החטיפה של אורון שאול, וזו תחושה מאוד לא פשוטה", אומר גרוסמן. "אתה לא יודע איך אתה אמור להמשיך להתנהל, להתקיים בכלל. זה לא פשוט להסתכל בעיניים של אמא שבסופו של דבר אתה הובלת את הבן שלה לקרב בצורה כזאת או אחרת. יכול להיות שאתה לא אשם, אבל אתה היית אחראי עליו ברגע שהיית מפקד שלו", הוא מוסיף.