שאלה של השקפה: הטעות של המערב במלחמה בטרור האסלאמי

ב־11 בספטמבר 2001 השתנו פני הטרור הבינלאומי לתמיד. הפיגועים שביצע אל־קאעידה בניו יורק ובוושינגטון אילצו את הממשל האמריקאי לבחון מחדש את דוקטרינת הלוחמה בטרור של ארצות הברית. באותו האופן, פיגועי פריז מחייבים את ממשל צרפת, את מדינות אירופה ואת העולם המערבי כולו לבחון את תפיסות היסוד שמנחות את מדיניות הלוחמה בטרור שלהם.

מקבלי ההחלטות במדינות הנפגעות מטרור נוהגים לפרסם מסרים לוחמניים לאחר התרחשותם של פיגועים קשים, ולעתים אף מכריזים מלחמה נגד ארגון הטרור שביצע אותם. כך למשל לאחר פיגועי ה־11 בספטמבר הכריזה ארצות הברית מלחמה על אל־קאעידה; הנשיא אובמה ביקש בפברואר 2015 את אישור הקונגרס למלחמה בדאע"ש; ונשיא צרפת פרנסואה הולנד הכריז מלחמה על המדינה האסלאמית לאחר פיגועי פריז.

הגדרת האויב המתמקדת בארגון טרור כזה או אחר היא המוצא הקל עבור מקבלי ההחלטות, אך חוטאת למציאות. למרבית ארגוני הטרור הפעילים כיום בזירה המקומית או הבינלאומית - דאע"ש, אל־קאעידה, ג'בהאת אל־נוסרא, בוקו־חראם, אל־שבאב ועוד יש מכנה משותף: החתירה להפיל את המשטרים שנגדם הם פועלים ולהקים במקומם ח'ליפות אסלאמית, שתונהג על ידי חוק ההלכה האסלאמי.

כדאי להבין: האויב אינו ארגון טרור כלשהו, אלא האידיאולוגיה הדתית־פוליטית האסלאמיסטית־ג'יהאדסטית העומדת בבסיס פעולתם של ארגוני הטרור. לכן גם אם ביום מן הימים דאע"ש יוכרע, הרי שהאידיאולוגיה הזאת תביא לעולם את הארגונים שיירשו ויחליפו אותו עד מהרה.

כמה ממנהיגי המערב מסרבים להכיר בעובדה היסודית הזאת ומחפשים הסברים ומניעים אחרים לגל הטרור שתוקף את העולם. חלקם בוחר לטעון כי גלי הטרור האסלאמיסטי־ג'יהאדיסטי נובעים מעוני בעולם הערבי והמוסלמי. אחרים מאשימים את הקולוניאליזם המערבי, את השחיתות של המשטרים המסורתיים הערביים או את הכיבוש.

הגדילה לעשות מרגוט וולסטרום, שרת החוץ של שוודיה, כשאמרה מיד לאחר פיגועי פריז "בכל העולם יש רבים שעוברים הקצנה, ושוב זה מחזיר אותנו לסיטואציות כמו זו שבמזרח התיכון, שם הפלסטינים רואים ש'אין לנו עתיד, עלינו לקבל את המציאות המייאשת או לפנות לאלימות'".

בכל הנוגע למחלוקת סביב מניעי הטרור, יש להבדיל בין שתי סיבות: מניעי שורש ומניעים אינסטרומנטליים. מניע השורש הוא הסיבה שבגינה ארגון הטרור הוקם ובגינה הוא פועל, ובדרך כלל ניתן לאתר אותו במצע האידיאולוגי של הארגון. המניע האינסטרומנטלי משמש זרז לגיוס פעילים ותמיכה בארגון, והוא עשוי להשתנות מעת לעת בהתאם לשינויים בנסיבות ובצרכים של הארגון.

דבריה של שרת החוץ השוודית משקפים חוסר הבנה ובלבול בין מניעי שורש ובין מניעים אינסטרומנטליים. הסכסוך הישראלי־פלסטיני (כמו מניעי עוני, כיבוש, דיכוי וחוסר השכלה) אינו מניע השורש לפיגועי פריז או לפיגועי ארגונים אסלאמיסטים־ג'יהאדיסטים אחרים. ישראל אינה גורם השורש לתהליכי ההקצנה בעולם המוסלמי. מניע השורש הוא כאמור השקפת עולם אידיאולוגית־דתית קיצונית, המתבססת על פרשנות מסוכנת של האסלאם.

כל המניעים האחרים הם מניעים אינסטרומנטליים, שאמורים לשמש לצורך גיוס, שטיפת מוח והנעה לפעולה. לפיכך יש להבהיר לשרת החוץ השוודית ולדומיה כי גם אם המניע האינסטרומנטלי של הסכסוך הישראלי־פלסטיני היה מסתיים בהסכם שלום (אנשאללה) או שמדינת ישראל הייתה מתאדה מן העולם (חלילה), הדבר לא היה עוצר את תהליכי ההקצנה בעולם המוסלמי, ולא היה מונע את פיגועי הטרור האסלאמיסטי־ג'יהאדיסטי באירופה.

נהפוך הוא, הכחדתה של ישראל הייתה מאיצה את הקמתה של ח'ליפות אסלאמית במזרח התיכון, שופכת שמן למדורת האסלאם הקיצוני ומחזקת את המאבק הגלובלי של הג'יהאדיסטים. לפיכך, לא רק שישראל אינה הגורם להאצת תהליכי ההקצנה בקרב האסלאמיסטים, אלא היא הזרוע הארוכה של העולם המערבי, שהודפת את גלי האסלאם הקיצוני וחוצצת בינם לבין אירופה.

שיח פתוח

כביכול נראה שמקבלי ההחלטות בעולם המערבי לא מבינים את הצורך להתמודד עם האידיאולוגיה האסלאמיסטית־ג'יהאדיסטית העומדת מאחורי ארגוני הטרור ומניעיהם. ברוב המקרים הנטייה שלהם היא לפשט את התמונה המורכבת. כך למשל המגמה המסתמנת בעולם המערבי כיום חותרת להסבת השיח הבינלאומי מ"לוחמה בטרור" ל"מאבק בקיצונים אלימים" (CVE). זוהי מגמה מסוכנת ביותר, משום שהיא משקפת גישה של פוליטיקלי קורקט מערבי שנועד לגייס את הרוב המוסלמי למאבק בטרור האסלאמיסטי־ג'יהאדיסטי בלי לקשור בין המניע הדתי לתוצאה האלימה.

הניסיון לגייס את הרוב המוסלמי המתון למאבק בטרוריסטים האסלאמיסטים־ג'יהאדיסטים הוא מבורך וחשוב מאין כמוהו, אולם אין לעשותו תוך חשש, התבטלות ופיוס בפני המדינות והקהילות המוסלמיות ברחבי העולם. במקום זאת יש לקיים עם הרוב המוסלמי שיח כנה, פתוח ואמיץ שקורא לילד בשמו, ובכוחות משותפים להתמודד עם מניעי השורש הדתיים של הטרור הגלובלי והלוקלי.

על קברניטי מדינות המערב לקבוע בפומבי כי הבעיה אינה דת האסלאם, אלא האסלאמיסטים־ג'יהאדיסטים שמולידים טרור, אלימות פוליטית וזוועות שלא נראו כמותן בעידן המודרני. הרוב המוסלמי המתון חייב להתעורר ולצאת כעת נגד המיעוט הקולני והמסוכן, שחוטף להם את דת האסלאם מתחת לידיים. אם לא יעשו כך, המוסלמים המתונים ישלמו את המחיר, הן בארצות האסלאם והן בארצות המערב.

ה־CVE, לפיכך, הוא מטבע לשון הפועל בניגוד למטרה חשובה זו. ההתגייסות אינה נגד אלימים קיצונים באשר הם, אלא נגד אסלאמיסטים־ג'יהאדיסטים המשתמשים בטרור לצורך מימוש שאיפותיהם הדתיות־פוליטיות. ראשי מדינות המערב עלולים להיות מופתעים ולגלות כי לרוב המתון בעולם המוסלמי קל יותר להזדהות עם המאבק בטרור מאשר עם המאבק בקיצונים אלימים.

השקפת העולם הפוליטית־דתית שאומצה בעבר על ידי אל־קאעידה וכיום מובלת על ידי דאע"ש מאיימת באופן חסר תקדים על העולם הנאור, זאת בשל שילוב מסוכן של מספר מאפיינים, בהם האמונה הקנאית בצו אלוהי המורה למאמינים להפיץ את השקפת עולמם האסלאמית־קיצונית ברחבי העולם תוך שימוש באלימות קיצונית וטרור. האמונה ב"ג'יהאד" (מלחמת מצווה) הופכת את פעילי הארגונים למסוכנים במיוחד, שהרי עם רצון האל לא ניתן להתווכח.

אידיאולוגיה זו משותפת לארגוני טרור אסלאמיים־פונדמנטליסטיים במדינות רבות בעולם, כמו גם לרשתות עצמאיות של פעילים בקהילות מוסלמיות וצעירים מוסלמים או מתאסלמים, שעברו תהליך של הקצנה ומוסתים לבצע פיגועי בודדים.

האמונה בג'יהאד הופכת את פעילי הארגונים למסוכנים במיוחד, שהרי עם רצון האל לא ניתן להתווכח. לוחם דאעש. צילום: רויטרס

פעילים אלה משתמשים, בין השאר, בשיטת הטרור המודרני שהוכחה כיעילה יותר מאחרות: פיגועי ההתאבדות. בשל אמונתם הדתית הקיצונית הם ששים לבצע סוג זה של פיגועים, תוך אמונה כי בביצוע פעילות זו הם כלל אינם מתים ובוודאי שלא מתאבדים, דבר האסור על פי ההלכה האסלאמית, אלא מתים על קידוש השם ("אסתשהאד"), דבר המבטיח להם את גן העדן.

בניגוד לפעילים שביצעו פיגועי טרור בינלאומיים במאה הקודמת, שהיו ברובם סטודנטים בני המעמד הבינוני המונעים על ידי אידיאולוגיות קיצוניות שונות ללא הכשרה וניסיון מבצעי, רבים מפעילי הטרור האסלאמי־קיצוני רכשו ידע וניסיון בטרור כשנלחמו כלוחמים זרים בזירות הג'יהאד השונות בסוריה, בעיראק, בלוב, בסיני או בעבר הרחוק יותר באפגניסטן.

השפעה סביבתית

כדי לקבוע את יעדי הלוחמה בטרור, יש לזהות את הגורמים המשפיעים על היקף הטרור ומאפייניו. ארגוני הטרור לא פועלים בחלל ריק, אלא מושפעים מסביבתם. הנה כמה מהגורמים הסביבתיים המשפיעים על פעילותו האלימה של ארגון הטרור:

המערכת הבינלאומית. ארגוני טרור הפועלים להשגת יעד פוליטי כלשהו מושפעים במישרין או בעקיפין מאירועים ומתהליכים בזירה הבינלאומית, כגון מלחמות וקונפליקטים מקומיים, עלייתן ונפילתן של מעצמות, משברים כלכליים, תהליכים מדיניים ומאבקים פוליטיים ואחרים.

אחד הגורמים החשובים שעשויים להשפיע במישרין על היקף הפעילות האלימה של ארגון הטרור הוא מידת התמיכה והסיוע שהארגון מקבל ממדינה התומכת בטרור. תמיכה כזאת ניתנת למשל באינדוקטרינציה ובהכוונה פוליטית־אידיאולוגית, בסיוע כלכלי וצבאי, בהכשרה ובאספקת אמצעי לחימה, ובסיוע מבצעי לפיגועי טרור.

פעילותה של המדינה המתמודדת עם הטרור. אחד הגורמים המרכזיים המשפיעים על היקף הטרור ומאפייניו הוא הצעדים הננקטים על ידי המדינה או השלטון הנפגעים מהטרור: אבטחה וביטחון שוטף שנועדו למנוע פיגועי טרור ופעילות סיכול התקפית נגד ארגון הטרור, תשתיתו, מתקניו, פעיליו ומנהיגיו.

השפעת האוכלוסייה התומכת. ארגוני טרור החותרים להשגת יעדים פוליטיים שונים צומחים ופועלים מתוך אוכלוסייה שאת מטרותיה הם מתיימרים לייצג. אוכלוסיית מוצא זו משמשת מאגר תמיכה וגיוס עיקרי של הארגון. הארגונים נעזרים באוכלוסיית המוצא לגיוס פעילים, לקבלת סיוע ואספקה, למציאת מקלט, וכדומה.

האוכלוסייה האוהדת מאפשרת לטרוריסט לפעול כמו דג במים, כמאמרו הידוע של מאו טסה־טונג. לכל שינוי במידת התמיכה והאהדה שהארגון זוכה להן מאוכלוסיית המוצא שלו עשויה לפיכך להיות השפעה ישירה על היקף הפעילות האלימה של הארגון ועל מאפייניה.

השפעת המצב הבין־ארגוני. במקרים רבים צומחים בזירת פעילות אחת מספר ארגוני טרור הפועלים להשגת יעד פוליטי זהה או דומה. ארגונים אלה מתפלגים לעתים זה מזה, ובמקרים אחרים מתאחדים או משתפים פעולה בתחומים שונים. למערכת היחסים וקשרי הגומלין בין ארגונים אלה (היריבויות האידיאולוגיות והאישיות, התחרות, או לחלופין שיתוף הפעולה ביניהם) יש השפעה מיידית וישירה על היקף הפעילות האלימה של ארגוני הטרור ועל מאפייניה.

השפעת המצב הפנים־ארגוני. אחד הגורמים שיש להם השפעה רבה על היקף הפעילות האלימה של ארגון הטרור הוא התהליך הפנימי בארגון. תהליך זה מושפע, בין השאר, מיריבויות אישיות בתוך הארגון, ממידת המיסוד והתפקוד של גופי הארגון, מוסדותיו ומחלקותיו, מהלכידות החברתית של הפעילים, ממאפייני היערכותו של הארגון ועוד.

כל הגורמים הללו משפיעים בו זמנית על המוטיבציה של ראשי ארגוני הטרור ופעיליהם לבצע פיגועים. אולם לצד שיקולי העלות־תועלת הרציונליים של ראשי ארגוני הטרור, פיגועי הטרור עלולים להתבצע גם עקב פרה־דיספוזיציה רגשית של מבצעי הפיגועים המועצמת באמצעות הסתה מכוונת והקצנה. כך, רגשות של ניכור, תסכול, כעס ושאיפות נקם עלולים לעמוד בבסיס החלטתו של פעיל זה או אחר להצטרף לארגון טרור או להתנדב לבצע פיגוע.

מרכיב המוטיבציה מהווה רק מחצית ממשוואת הטרור, הכוללת גם את מרכיב היכולת המבצעית. כך ייתכן שארגון טרור ישאף לבצע פיגועים, אולם לא יהיה ביכולתו לבצעם. חוסר יכולת מבצעית עשוי להיות תוצאה של מחסור בכסף, מחסור באמצעי לחימה או בלוחמים, קשיים הנובעים מצעדים הננקטים כלפי הארגון ועוד.

לשם מאבק יעיל בארגון הטרור יש צורך להתמודד בו זמנית עם שני המשתנים המרכיבים את משוואת הטרור: המוטיבציה שעומדת בבסיס פעילות הטרור והיכולת המבצעית שמאפשרת לממש אותה. מציאת האיזון העדין בין שני משתנים אלה היא משימה קשה ביותר, אולם היא כורח המציאות בכל ניסיון להגיע לאסטרטגיה אפקטיבית של לוחמה בטרור. 

הכותב הוא מנכ"ל המכון למדיניות נגד טרור ודיקן בית הספר לאודר לממשל, אסטרטגיה ודיפלומטיה במרכז הבינתחומי הרצליה