מדי יום ביומו מתקבלות עשרות החלטות בצמרת הממשלה ובצה"ל המושפעות מהמידע המודיעיני המקיף שעל חיל המודיעין לספק. על המידע המודיעיני להיות מהימן, מדויק ומקיף ביותר, ולשם כך באגף המודיעין של צה"ל מחפשים צעירים שיכולים להפוך לאנשי המודיעין הטובים והמתאימים ביותר לעשייה זו.
בשנים האחרונות קיים פער הולך וגדל בין מספר דוברי הערבית והפרסית לבין מספר משימות המודיעין וההתרעה, ולכן הקים חיל המודיעין את מסלול "אופק". במסלול מכשיר חיל המודיעין קבוצה מצומצמת של חניכים עם איכויות אישיות ויכולות ספציפיות לעיסוק בתפקידי השפה שאותה לא ידעו כלל קודם לכן. "המתקבלים למסלול עומדים בחזית איסוף המודיעין בשפה הערבית או הפרסית לאחר הכשרה אינטנסיבית שבה לומדים את השפה ברמה של כמעט שפת אם ורוכשים מיומנויות רבות", מסביר גורם באמ"ן. בין היכולות הנרכשות: ניתוח מהיר של כמות גדולה של מידע מורכב, הבנה של דחיפות המידע, שימוש מתקדם במערכות טכנולוגיות חדישות ביותר ועוד.
אחד המסלולים המרתקים הוא המסלול הבכיר לדוברי השפה הפרסית. "המסלול מכשיר את המועמדים לאחד התפקידים המאתגרים והרגישים ביותר של יחידת האיסוף המרכזית של חיל המודיעין", מסביר הגורם. "זהו תפקיד מאתגר ורבגוני והוא חוליה קריטית במסלול ייצור הידיעה המודיעינית. התפקיד משלב ידע בשפה הפרסית מרמה בסיסית ועד רמת שפת אם, זאת לצד התמקצעות כאיש מודיעין בגזרה האיראנית".
המטרה המרכזית של בוגרי הקורס היא להפוך לחלק ממערך ההתרעה למלחמה ולסכל טרור באמצעות הפקת מודיעין איכותי, כמו גם בהצבעה על תפנית אסטרטגית במזרח התיכון. תהליך ההכשרה למסלול מתחיל לאחר הטירונות בקורס בבית הספר למודיעין הנמשך כחמישה חודשים. בקורס לומדים ומשפרים את השפה הפרסית בליווי צמוד של מיטב המורים, כאשר בסוף ההכשרה צפויים הבוגרים לשלוט בשפה ברמה גבוהה מאוד. לאחר מכן משתבצים הבוגרים בבסיסים סגורים ברחבי הארץ ועוברים הכשרה משלימה בבסיסי היחידה עד להסמכה לתפקיד. לאחר מכן מתחילים הבוגרים בעיסוק בעבודה מודיעינית בפועל. הבסיסים הם בסיסים סגורים שבהם עובדים במשמרות, לעתים בשעות לא שגרתיות ובמאפיינים מבצעיים. בתום תקופת שירות החובה ניתנת האפשרות לשירות קבע, שבו ניתן לצאת לקורס מתקדם, להפוך לבכיר במקצוע ולעלות בסולם הדרגות.
השבוע לפני
השבוע לפני 61 שנה הוצג תת־המקלע עוזי לראשונה במצעד צה"ל ביום העצמאות. העוזי, תת־מקלע קומפקטי, הוא תוצרת התעשייה הצבאית הישראלית, שייצרה לאורך השנים כ־10 מיליון יחידות נוספות של כלי הנשק וייצאה אותן למדינות רבות.
ביוני 1949 הקים הרמטכ"ל דאז יעקב דורי ועדה לבחירת תת־מקלע חדש לצה"ל, אשר יחליף את הסטן. שני דגמים עמדו בפני הוועדה: האחד העוזי והאחר תת־מקלע ק־12 "קארה". לאחר שורה של בדיקות נבחר העוזי לתת־המקלע הצה"לי החדש מן הסיבות הבאות: הוא היה קל וזול יותר לייצור, היה לו מספר חלקים קטן יותר, הוא היה נוח יותר לפירוק והרכבה ועלויות אחזקתו היו זולות יותר.
פיתוחו של העוזי הושלם ב־1955, והוא נקרא על שם מפתחו, עוזי גל, מהתעשייה הצבאית, והתבסס על התכנון של תת־המקלע M23/25 הצ'כי. גל כלל לא רצה שכלי הנשק יהיה על שמו, אך בקשתו לא התקבלה. על תכנון העוזי הוא זכה בצל"ש הרמטכ"ל ובפרס ביטחון ישראל.
החל משנות ה־70 הוצא העוזי מצה"ל עקב פליטות כדורים, וכיום נגזרותיו ממשיכות לשרת במערך המבצעי ומשמשות בעיקר יחידות מיוחדות ללוחמה בטרור.