בנות זוג של חללי צה"ל: "מבקשות הכרה מהצבא, לא כסף"

"היינו חברים במשך שנתיים וחצי, הקשר היה מאוד רציני וחזק, בדיעבד זו הייתה אהבה מאוד רצינית. היו לנו תכניות לעתיד, אבל היינו צעירים ועוד לא היינו מאורסים. הייתי האדם הכי קרוב אליו באותם ימים, אבל אף אחד לא חשב להגיד לי שהוא נהרג. נציגי צה"ל שבישרו למשפחתו סירבו לבשר גם לי, וגיליתי שהחבר שלי נהרג בשיחת טלפון לחמ"ל בעזה".
 

"זה שאת מגלה בדרך לא דרך, זה עוד משהו שמצטרף לחוויה הנוראית, ואין מי שיהיה איתך ברגע הזה", הדגישה טל-כהן. "אני מכירה חברות (של חללים) שגילו את זה דרך הרדיו, או דרך סמסים שמשתתפים בצערה. וזה ממשיך בזה שגם לאחר מכן את מגלה שאת לא חלק ממשפחת השכול הישראלית. הבנתי שהצטרפתי למקום הזה, אבל לא באופן רשמי. אין מישהו שמטפל, אין מישהו שאחראי. עד שפנתה אלי העמותה שמטפלת בחברות של חללים. היא פועלת כבר מעל עשור במטרה לעזור לבנות כמוני, לסייע להן ברמה הנפשית בתקופה שלאחר המוות. אחד הקשיים העיקריים זה להרגיש חלק ממשהו, וכיוון שאנחנו לא מרגישות חלק ממשהו ממסדי, אז אנחנו חלק מהקבוצה הזאת. הארגון מאפשר טיפול קבוצתי, שמאוד מסייע בשנה הראשונה בהתמודדות עם השכול וגם אחר כך יש קשרים בין החברות, אירועים לשימור הקשר ותחושת הביחד. אני צעירה יחסית, יש חברות יותר בוגרות, חלקן של אנשי מילואים, יש כאלה שגרו עם החייל, יש חברות שהיו איתו 7 ו-10 שנים".
 

"משרד הביטחון עושה את חלקו ותומך בעמותה כי הוא מבין את חלקה של החברה ואת הצורך לטיפול בהן, ומעביר איזשהו סכום כסף, שדרכו מממנים את המטפלים של קבוצות התמיכה לבנות", סיפרה טל-כהן. "מה שלצערי לא נפתר זה הקשר של הצבא עצמו עם העמותה. הצבא לא מעדכן את העמותה כאשר נהרג חייל שיש לו חברה. זה משהו שמאוד פשוט לעשות, כי נציגי הצבא מגיעים לבית החייל, יכולים לשאול אם יש חברה ולהעביר את הטלפון שלה לעמותה, ואנחנו כבר ניצור את הקשר ונעשה את התהליך.

"לצערי, ברוב המקרים הם לא עושים את זה, וגם לא מודיעים לחברה שיש לה כתובת. אחרי המבצע בעזה יזמנו דיון בכנסת שבו הייתה הסכמה להודיע לחברה אם היא חיילת, כמו המצב שאני הייתי בו, אבל אם החברה לא חיילת אז לא מודיעים לה. זה עניין של איפה ואיפה, מה זה משנה, אפשר לעשות את המאמץ ולהודיע. זו תקשורת שאנחנו צריכים לעבוד עליה ולכן עושות את הכנס הערב, כדי להעלות את המודעות, לכך שיש פה קבוצה של בנות שמאבדות את היקר להן מכל לטובת המדינה ומבקשות משהו מאוד קטן, קצת הכרה".

"אנחנו במפורש לא רוצות כסף", הדגישה טל-כהן, "אנחנו יודעות שיש קבוצות אחרות שביקשו, זה לא מה שאנחנו מבקשות. יש לנו עניין להגיד שבמאה ה-21 נישואין זה לא הדרך היחידה לכך שלחייל הייתה בת זוג משמעותית בחייו, ויש עמותה שמקיימת את זה ויש לנו את התקציבים שלנו, ובסך הכל אנחנו רוצות שהמערכת תשתף פעולה, שיודיעו כמובן ברגע המקרה ושיכניסו אותנו לרשימות ויעדכנו אותנו אם יש אירועים לזכר החייל.

כי יש חברות שהמשפחה לא יכולה להודיע להן ויש חברות שהמשפחה מתרחקת, כי זה קשה ואפשר להבין, אז אין להן דרך להיות בקשר ולדעת על אירועים". "טל היה כל עולמי", סיכמה, "זה בן אדם שנלקח ממני, ולא משנה כמה שנים יעברו, הוא תמיד יהיה חלק ממני. אני שמחה להגיד ששמתי את זה באיזשהו מקום והצלחתי להמשיך הלאה, אבל זה לא אומר שהוא נעלם ממני".

עריכת תוכן 103FM: אסף נבו