"היא איתי מהרגע שאני קמה בבוקר": הלוחמת ששרדה את הפיגוע בשער שכם מתגעגעת להדר כהן ז"ל

פוהקות על ההסעה לכיוון שער שכם. ב' והדר התיישבו בספסלים האחוריים ונמנמו. הן התעוררו כאשר האוטובוס עצר ליד החומות. "המפקדים נתנו לנו תדריך וביקשו מאיתנו להיות רגועות, גם אם ניתקל בקטטה", אומרת ב'. "שמחתי ששמו אותי באותו צוות עם רווית והדר, ואמרו לנו שנשמש כצוות הפטרול.

התפקיד שלנו היה לעבור בין העמדות הסטטיות שמתפרסות ליד מערת צדקיהו ושער שכם, לאתר חשודים בהפרות סדר ולבדוק תעודות זהות. המ"כ שלנו צעד בראש ולידו הייתה רווית. הדר ואני צעדנו מעט מאחוריהם. היינו דרוכות וערניות, אבל גם צחקנו. להדר היה פתאום חשק מטורף לשווארמה, והיא שיגעה אותי האם לבקש מהמ"כ לעזוב לכמה דקות או לא. צחקתי עליה. אמרתי לה 'מה יש לך משווארמה עכשיו? תשתחררי מזה'. בסוף היא ויתרה ואכלה איתי מהחמגשיות שהביאו לנו".  
 

אחרי הפסקת ארוחת הצהרים, בסביבות 03:21, כשעה וחצי לפני סוף המשמרת, שיערו הטירוניות כי הניסיון הראשון שלהן ככוח אבטחה עבר בשלום. הן נשלחו לסייר באזור מערת צדקיהו וסייעו למ"כ שאיתן לבדוק תעודות זהות באזור. כמה דקות לפני 00:41 התקבלה הודעה בקשר על שני חשודים היושבים על ספסל, ברחבה העתירה בעצים שמשמאל לשער שכם. 
 

"התקדמנו אליהם וזו הייתה הליכה של דקה", רועד שוב קולה של ב'. "הדבר הראשון שחשבתי עליו כמה הרחבה נראית פסטורלית ושלווה עם העצים והשבילים מאבן. אחר כך הסתכלתי על שני החשודים והיה לי מוזר שביום חם הם לבושים במעילים שחורים. החשודים היו מופתעים כשראו אותנו מתקרבים אליהם. לרגע לא חשבתי על מחבלים, מקסימום שוהים בלתי חוקיים". 
 

המ"כ ורווית ניגשו אל שני החשודים בעוד שב' והדר מאבטחות אותם מאחור עם נשק שלוף. מתחקיר שנערך במג"ב ובמשטרת ישראל עלה כי המ"כ עמד מול החשוד מימין וביקש ממנו להזדהות. בתגובה התרומם הצעיר, שלף ממעילו רובה מאולתר מסוג קרל גוסטב וניסה להכות בעזרתו את המ"כ, שהצליח לסגת לאחור. המ"כ שלף את אקדחו והרג את המחבל, בעוד שרווית תפסה את חברו והצמידה אותו לספסל. אלא שהמחבל השני היה חזק ממנה. הוא הפיל אותה לקרקע, התיישב מעליה, שלף סכין יפנית וחתך אותה בפניה, בצווארה ובראשה. דמה של הטירונית ניתז לכל עבר. הדר, ב' והמ"כ הגיבו במהירות וירו לעבר המחבל השני והרגו גם אותו. לרגע אחד הייתה ב' בטוחה שהאירוע הסתיים.  
 

"הכל קרה במהירות", דומעות עיניה. "הייתה שנייה אחת של שקט, וחשבתי כמה חשוב להוציא את רווית מהידיים של המחבל. פתאום שמעתי ירייה אחת. לא הבנתי מאיפה זה מגיע. ראיתי את הדר על הרצפה ולידה שלולית של דם. לא קלטתי שהיא נפגעה קשה, הייתי בטוחה שרווית היא זו שעומדת למות. ראיתי את המחבל השלישי עובר בריצה לידי ואחריו שוטרים שיורים בו. הבנתי שהוא התחבא מאחור. סובבתי את הראש לעבר שתי החברות שלי, ששכבו פצועות על הקרקע ורציתי לגשת אליהן, אבל ידעתי שצריך להמשיך לאבטח את הזירה מפני מחבלים נוספים. מיד הקיפו אותנו לוחמי מג"ב, שוטרים וחובשים, וראיתי שלוקחים את הדר באמבולנס. עדיין לא דאגתי. הייתי בטוחה שהדר נפצעה קל והיא תצא מזה. באותו רגע לא חשבתי שחברה שלי מסוגלת למות".  
 

תחקיר מג"ב העלה כי מדובר היה במארב שנרקם לאורך תקופה ארוכה, אולם שלושת המחבלים - חמד אבו אל־רוב, אחמד זכארנה ומוחמד כמיל - לא תכננו להתעמת עם המ"כ ושלוש הטירוניות. בבדיקה שעל גופם ובסביבתם נמצא ארסנל נשק שהכיל כמה מטעני צינור, שלושה מקלעים ושלושה סכינים, וההערכה הייתה שהם תכננו לבצע פיגוע המוני בשער שכם, או לעלות על אחד האוטובוסים ולפוצץ אותו. לולא לוחמי מג"ב, שסיכלו בגופם את התוכנית, היה מספר הנפגעים גבוה בהרבה. 
 

ב' זוכרת כי את הדרך חזרה מירושלים לבסיס עשו הטירוניות בדממה. "לא משנה כמה מתדרכים אותנו, מסתבר שאי אפשר להיות מוכן לכך שחברות שלך נפגעות. לאורך הנסיעה הבנות קראו תהילים, בכו והתפללו שרווית והדר ייצאו מהאירוע בשלום". 
 

"יכולתי למות שם והיה לי מזל. אין לנו הוכחה, אבל ההערכה היא שלמחבל השלישי היה מעצור בנשק וזה מה שמנע ממנו לירות גם בי".  
 

את ההודעה על מותה של הדר קיבלה ב' במהלך שיחה פלוגתית. היא זזה הצדה, רצתה להיות רגע אחד עם עצמה, אולם חברותיה עטפו אותה בבכי ובחיבוקים. "בהתחלה לא רציתי לדבר על מה שקרה, אבל בסוף לא הייתה לי ברירה. הרגשתי מועקה וממש כאב לי הגוף. פחדתי להיכנס לחדר המשותף שלנו, ושאלו אותנו אם אנחנו רוצות לעבור. החלטנו להישאר במקום שבו היינו עם הדר. עד ליום האחרון בהכשרה אסור היה לאף אחת לשבת על המיטה של הדר. אם מישהי הניחה עליה בטעות חולצה, האחרות מיד העירו לה".  
 

טקס סיום הטירונות, שהתקיים לפני כחודש וחצי, היה שטוף עצב. האירוע נפתח בדקת דומייה לזכרה של הדר, ועל מגרש המסדרים סידרו הלוחמים את כלי נשקם כך שיצרו את המילים "מצדיעים להדר, בלבנו תמיד".

 

"הדר איתי מהרגע שאני קמה בבוקר ועד שאני הולכת לישון בלילה. אני מדברת איתה ופונה אליה בכל פעם שקשה לי. היא זו שנותנת לי כוח. בזכותה עברתי את בוחן מסלול אחרי שכל הזמן נתקעתי בשלב שבו צריך לטפס על חבל עם אפוד ונשק. גם הדר נתקעה בכל פעם בחלק הזה, וידעתי שאני חייבת לסיים את הקורס גם בשבילה. היום אני מנסה להסתכל על העולם דרך העיניים שלה ולהיות אופטימית כמוה. מדי פעם, כשקשה לי, אני כותבת הודעה בווטסאפ הקבוצתי שלנו, שנקרא 'מחלקה אחת, משפחה אחת, אגרוף אחד' ובו חברים גם המשפחה של הדר. כשהם עונים לי, אני מרגישה שהיא עדיין איתנו". 
 

"כולם רצו לדבר איתי על מה שקרה ואמרו שעברתי כבר את טבילת האש, אבל אני מעדיפה לדבר רק על הדר ולספר מי הייתה. העובדה שעזרתי לחסל מחבל לא משנה לי כלום. אין לי בעיה לעשות את זה שוב לכל מי שבא להרוג יהודים וישראלים".  
 

"קודם כל אני רוצה ללמוד את הגזרה שבה אני נמצאת עכשיו, ולאחר מכן אצא לקורס מ"כים. חשוב לי להכשיר טירוניות, במיוחד לאור העובדה שפלוגת הנשים תשנה בקרוב את שמה מ'חנית' ל'הדר'. זה החלום החדש שלי ושם אני ארגיש את הדר. אדבר עליה עם הטירוניות ואכשיר אותן על פי הדרך שלה, עם השקעה אינסופית והמון מוטיבציה".