מבצע "צוק איתן" העלה את האתגר העצום של צה"ל בכל הקשור להגנה על יישובי הדרום צמודי הגדר, מה שגורם ללוחמים שבשטחי הכינוס להיות מאוימים על ידי פצצות המרגמה. מערכות ההגנה של ישראל מנסות ללא הרף למצוא פתרונות לבעיה, והשבוע, לאחר שטיל יירוט זעיר של חברת לוקהיד מרטין השלים בהצלחה את ניסוי השיגור השני, מסתמן הפתרון לאיום הפצמ"רים.
טיל היירוט, שנועד לפגוע פיזית במטרה, זעיר למדי: אורכו קטן מ־72 ס"מ ומשקלו עומד על כ־2.2 ק"ג בשיגור. המהנדסים תכננו טיל קטן בגודלו, בלי להפחית מן הטווח והקטלניות הנדרשים בפתרונות נגד רקטות, נגד פגזי ארטילריה ונגד פצצות מרגמה. לטיל אמינות של מיירטים אחרים, והוא פוגע פיזית במטרה כדי להשמידה באמצעות האנרגיה הקינטית מהתנגשות גוף בגוף. טכנולוגיה זו מבטלת את הסיכון בנזק אגבי שיש ביירוטים מסורתיים באמצעות ראש קרבי מתפוצץ.
הטיל שוגר בהצלחה בהדגמה הנדסית שנערכה בשדה הניסויים וייט סנדס בניו-מקסיקו. ההדגמה הייתה חלק מתוכנית הגנה ושרידות בשטח מורחב, מטעם המרכז למחקר, לפיתוח ולהנדסה בתחומי התעופה והטילים של צבא ארצות הברית. בצה"ל כבר עוקבים אחר הצלחתו ואחר התקדמות הפיתוח. "השיגור הוכיח את כושר התמרון ואת היכולות האווירודינמיות של הטיל, המיועד להשמיד רקטות, פגזי ארטילריה ופצצות מרגמה בטווחים שעולים בהרבה על אלה של מערכות קיימות אחרות", נמסר מחברת לוקהיד מרטין, "הניסוי הנוכחי מקדם את התוכנית, בהגבירו את רמת הבשלות של הטיל".
"סביבת הביטחון הגלובלי של היום מצריכה פתרונות זריזים בטווחים קצרים, שיגנו על חיילים ועל אזרחים מהרקטות, מפגזי הארטילריה ומפצצות המרגמה של האויב", אמר לאחר הניסוי בוב סקסר, סגן הנשיא להגנה מפני איומי אוויר וטילים בלוקהיד מרטין, "ניסוי זה מהווה ציון דרך מוצלח נוסף שמדגים את בשלות המיירט ואת ביצועיו, ואנו צופים להמשיך להתבסס על ההצלחה הזאת".
השבוע לפני - מבצע יהלום, 16.8.1966
לפני 50 שנה אירע אחד המבצעים המסווגים של המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים: מבצע יהלום, "הציפור הכחולה" בשמו הצבאי, שבמסגרתו טייס חיל האוויר העיראקי מוניר רדפא ערק לישראל במטוס מדגם מיג-21.
מי שיזם את המבצע היה מפקד חיל האוויר עזר ויצמן. בפגישה שקיים באפריל 1965 עם ראש המוסד מאיר עמית ביקש ויצמן מהמוסד שינסה להשיג מטוס מיג-21 כדי ללמוד עליו. במוסד מינו את אל"ם רחביה ורדי לעמוד בראש המבצע. המוסד איתר טייס מתוסכל, שאף על פי שהיה מוערך בלמו את קידומו בשל היותו נוצרי, ולכן שאף להגר למדינה מערבית. רדפא היה מוכן לערוק לישראל תמורת 50 אלף דולר וסיוע בהברחת משפחתו מעיראק לישראל.
ההכנות לעריקה נעשו תחת מעטה כבד של חשאיות. לפני העריקה נפגשו נציגי המוסד עם רדפא באירופה לשם תיאום העריקה, והם הגיעו עמו לישראל לשלושה ימים שבהם נפגש עם ראש ענף המודיעין בחיל האוויר ישעיהו (שייקה) ברקת. הוא סייר עמו בנתיבי הטיסה ובאזור הנחיתה המיועד. גם באתונה נפגש רדפא עם איש חיל האוויר זאב (זאביק) לירון (לונדנר), לשעבר ראש ענף המודיעין.
ב־9 באוגוסט 1966 הודיע רדפא במסר מוצפן לסוכני המוסד כי הוא מוכן לעריקה. הוא קיבל מישראל אישור לערוק, באמצעות הודעה מוצפנת בשידורי קול ישראל בערבית. ב-14 באוגוסט יצא רדפא במטוסו בדרכו לישראל, אך נאלץ לחזור לבסיסו עקב תקלה טכנית. ב־16 באוגוסט המריא שנית, וכבתוך שעה הגיע למרחב האווירי של ישראל. עם חדירתו למרחב האווירי הוזנק מפקד טייסת המיראז'ים רן פקר עם סגנו שמואל שפר, ואלה השניים, שלא היו שותפים לסוד העריקה, המריאו משדה התעופה תל נוף.
המיראז'ים הבחינו ברדפא בגובה 20 אלף רגל בזמן שטס לכיוון אשדוד-אשקלון. משיודעו הטייסים כי הם מעורבים במבצע סודי וקיבלו הוראה שלא לפתוח באש על מטוס האויב - הם ליוו אותו במבנה מכונס עד לנחיתה. רדפא ומשפחתו לא הצליחו להשתלב בישראל, ובסיוע המוסד השתקעו במדינה באירופה. באוגוסט 1998 נפטר רדפא מדום לב.
הכנה למתכנתים
השבוע התקיים בבסמ"ח - האקדמיה של צה"ל למקצועות המחשב וההגנה בסייבר - כינוס ההכנה לקראת קורסי התכנות הנפתחים בחודש הבא. אל הכינוס הגיעו החניכים הצפויים להשתלב בעתיד בצה"ל במקצועות תכנות הסייבר (סב"ר), ושם הם קיבלו מידע על אודות יום החיול וכן מידע מקצועי לקראת החומר שעליהם ללמוד ולהכיר בטרם ילמדו בקורס. בצה”ל מכינים את לוחמי הסייבר עוד לפני הגיוס המיועד כדי להשלים פערים בתחום.
שימור הכוחות
השבוע התקיים תרגיל נרחב בעוצבת הפלדה. התרגיל נועד לשמר את כשירות כוחות האוגדה בחירום ולהבטיח את מוכנות הכוחות ברמת הגולן. בתרגיל הופעלו כמה כוחות תקשוב, ובהם גדוד אמירים של יחידת חושן, גדוד התקשוב האוגדתי אפיק וכוחות הלוחמה האלקטרונית המשתתפים בשנים האחרונות במשימות הגנה והתקפה, וכן במשימות שליטה אלקטרונית במרחב הפעולה של הכוחות.