שעת לילה בגליל המערבי. חיילי חטיבת הצנחנים נמצאים בפעילות מבצעית לאיתור חוליות מחבלים. הכפר הדרוזי מדמה כפר לבנוני טיפוסי, המטעים מדמים את הסבך הלבנוני. זה שבוע וחצי שהלוחמים שוהים פה עם מפקדיהם במסגרת אימון ייחודי, שלמענו הופסקה למשך שבועיים שגרת הפעילות שלהם.
"בזמן מלחמה לא יהיה מי שישב ליד מפקד המחלקה או הצוות ויגיד לו 'זה נכון' ו'זה לא נכון'", אומר מפקד גדוד 202 בחטיבת הצנחנים, סא"ל רועי צוויג. "במלחמה לא תהיה לו כל שרשרת הפיקוד שיושבת לו על הכתף ומזהירה אותו או מובילה אותו. הוא יכול להיות לבד בשטח, וחשוב לנו שהוא יגדל לתוך העצמאות הזאת. אנחנו רוצים לחזק את 'שריר הביטחון העצמי שלו' ולעודד אותו ליזום, גם אם זה אומר שהוא טועה. משם הוא יפיק לקחים ויתפתח".
תוכנית האימון הייחודית, המכונה "קיץ אינדיאני" והתבצעה הקיץ לראשונה, נולדה בידי מפקדי הגדודים ומפקד החטיבה אל"ם נמרוד אלוני לאחר שבחטיבת הצנחנים זיהו בשנים האחרונות שחיקה ממשית בעצמאות המפקדים הצעירים. מטרתה - להשיב את העצמאות הפיקודית של מפקדי הצוותים (המפק"צים) במחלקות ולהפוך אותם למפקדים מחושלים יותר. בחטיבה האדומה מכנים זאת "לאמן את שרירי העצמאות שלהם".
"האימון הייחודי הוא הבייבי החטיבתי שלנו", מספר סא"ל צוויג. "באימון אנחנו נוגעים בדברים שנשחקו בשנים האחרונות, בין היתר, הרצון לשים את המפקד במרכז. ככל שהמפקד מתבגר ומתקדם יותר, כך רמת הפיקוח שיש לנו עליו גדלה. כתוצאה מכך יש פחות תקלות בזמן לחימה ואימונים, אבל מצד שני נוצרה תופעת לוואי של אובדן היוזמה או אובדן העצמאות הפיקודית".
את תוכנית האימון הייחודי תכנן כל מפקד צוות בעבור חייליו. הוא גם מי שתדרך אותם לקראתה, הוציא את הלוחמים לפעילות וניתח בסיומה את הטעויות שלו. "אנחנו לא מפחדים מטעויות", מסביר סא"ל צוויג. "להפך. כשהמפקד טועה, הוא לומד ומלמד. אני בכוונה לא 'יושב לו על הראש', מעיר לו או מתקן אותו. אני רוצה שהוא יסיים את האימון, ינתח אותו ויבין לבד שאם הוא היה בוחר ללכת במסלול אחר, למשל בין העצים ולא על סלעים, הוא היה חשוף פחות. למשל, עכשיו אתה רואה שהלוחמים הולכים מתחת למבנה. מבחינתי, זה בית שיש בו מחבלים. הוא היה צריך לבחור מסלול אחר שבו הוא לא חשוף לאיום מהמבנה, אבל זו בדיוק המהות של האימון. המפקד מוביל את הלוחמים, הוא ינתח את זה אחר כך ויבין לבד שטעה. בפעם הבאה שאנחית אותו בלבנון, והוא יצטרך לנווט 2־3 קילומטרים לבד בשטח אויב כדי לחבור אלי או לצוות אחר, הוא יזכור את הבית הזה בכפר וידע שפה הוא טעה. במלחמה הוא יתקן".
לחדד את החושים
מאז נכנס הרמטכ"ל רא"ל גדי איזנקוט לתפקידו, בפברואר 2015, נראה שצה"ל לא מפסיק להתאמן. תושבי הכפר הדרוזי שבו נערך האימון הייחודי כבר התרגלו למראות של אוהלים מפוזרים בין עצי הזית או של לוחמים שמסתערים על שכונה בבנייה בשעות הלילה אחרי שהקבלן מסיים את יום העבודה. בעבור הלוחמים הללו, הלילה אז רק מתחיל. כך למשל, פרויקט הבנייה המיועד לזוגות צעירים ליד כפר ורדים הופך בלילה למתקן אימונים בשטח בנוי.
המטרה של האימון הייחודי היא לא רק לחשל את המפקד הצעיר מקצועית, אלא גם ללמד אותו שלא להסתמך רק על המנווט הטבעי בשדה הקרב - המפקד שלו. במקום זאת, המפקד נדרש להיעזר בחושיו; בחוש הראייה המקבל משקל נוסף בלילה של ירח מלא, בחוש השמיעה, בחוש הריח ובחוש המישוש. "אם אני צריך לבחור מסלול, לעולם לא אלך תחת עצי איקליפטוס", מספר סא"ל צוויג. "זה עושה רעש. זה פשוט מאוד. עד שאתה דורך על זה, אתה לא מבין את זה. אני רוצה שהמפקד הצעיר יחווה את זה ברגליו. באימון רגיל החושים שלו מתקהים כי הוא סומך עלי, אבל פה הוא לבד. לכן הוא חייב לחדד את החושים.
"היה חשוב לנו להעניק למפקד הצוות את חופש הפעולה המלא", מוסיף סא"ל צוויג. "הוא מקבל את היעדים הכלליים ומבין מה מצופה ממנו, אך מקבל חופש פעולה מלא לתכנן את האימון שלו. הוא בוחר במה חשוב לו לאמן את הצוות, הוא מאבחן את הצוות והוא מכניס לתוך התוכנית גם את זמן המנוחה. אגב, מפקד הצוות יכול לבחור לנוח שמונה שעות ולהתאמן חצי שעה או להפך - בזה אני לא מתערב לו. זה מסייע לי להבין אחר כך מי מנהיג פה ומי לא, אבל מפקד הצוות הוא שמכין את האימון. הוא יכול לבקש סיוע, לבקש דגשים ממפקד הפלוגה וגם להשתמש בהם, אבל בסופו של דבר המטרה של האימון היא לתת לו חופש מלא".
לדברי סא"ל צוויג, האימון הייחודי שעוברים המפקדים והלוחמים משקף את אופייה של חטיבת הצנחנים שבמסגרתה הם פועלים. "היכולת של המפקד לפעול לבד, באופן עצמאי, ולמצוא פתרונות יצירתיים בשטח - צריכה להיות טבועה בכל רמות הפיקוד, ואפילו של הלוחמים", הוא מסביר. "כל אחד ברמתו צריך לדעת את זה. אימון כזה, שבו המפקד הצעיר מבין שהוא לבד ופותר דילמות, ממחיש את זה הכי טוב. זה משהו שעושים גם ביחידות מיוחדות. אומנם זה לא אימון של סיירת מטכ"ל, אבל זה אימון שנמצא על אמצע הסקאלה בין העצימות שלנו לעצימות של הסיירת. כשאני לוקח את החבר'ה הטובים קדימה, הלוחמים שנמצאים מאחוריהם באופן אוטומטי משתפרים, מצמצמים פערים. בלי זה לא נוכל להתקדם. רק בהתאמת תכנים נכונה זה יקרה".
ותודה לפויקה
חלק לא פחות חשוב באימון הייחודי הוא חיזוק החיבור בין המפקדים ללוחמים. במהלך כל ימי האימון הלוחמים חיים בשטח. בין אימון למשנהו, על מפקד הצוות לדאוג לשבץ לא רק זמני מנוחה וזמני ארוחות, אלא גם זמני גיבוש והווי יחידתי. "בשביל זה יש פויקה", מסנן אחד הלוחמים, ועל פנינו חולפים שני לוחמים ובידם סיר גדול בדרך למדורה. "לשבת בלילה בין אימון לאימון על סיר פויקה, לאכול טוב ולדבר - זה לא פחות חשוב", מסביר סא"ל צוויג. "זה הזמן שבו גם מפקד הצוות יכול לקרוא לחיילים הצדה, להקשיב להם וללבן בעיות בינם לבין לוחמים אחרים. גם בזה בסופו של דבר נמדד מפקד - אם הוא מזהה את הבעיה ופועל כדי לפתור אותה. גם כאן היה חשוב לנו לתת להם חופש מלא".
"קיבלתי פה חופש נדיר שמאפשר לי לעבוד עם הצוות בצורה מלאה", מספר גם סג"ם מיכה נלסון, מפקד צוות במחלקה 2 בגדוד 202. "מעבר לאימונים, אני מתמקד גם בגיבוש ובאורגניות, כי לדעתי זה הכי חשוב. העובדה שאני איתם 24 שעות ביממה בשטח נותנת לי הזדמנות להכיר אותם עד הפרטים הכי קטנים. בסוף זה יתבטא גם בלחימה. העובדה שאני יודע מה היכולות והמסוגלויות של כל לוחם תשמש אותי כמפקד גם בקרב. באופן אישי, האימון הזה תורם להכשרה הפיקודית שלי באופן מובהק: אני לומד לארגן, לבנות לוח זמנים משלי. זו הפעם הראשונה שאני מכין לוח זמנים ובונה אותו מההתחלה ועד הסוף, לפי ראות עינַי ולפי הקווים המנחים שלי. למשל, אני יכול לתכנן אימון חווייתי יותר לחיילים. לא רק תרגול בלי סוף, אלא גם משחקי לחימה. אני גם רואה שהחיילים מתחברים יותר לזה. כל אחד מקבל עצמאות ולומד את התרגיל באופן טוב ונכון יותר".
"מעבר ללימוד המקצועי, אני רואה באימון הזה גם משהו מגבש מאוד", מספר רב"ט תבור רבין, לוחם בגדוד 202. בדרך לעוד גבעה תלולה וסלעית, כשמסביב שורר חושך מוחלט, הוא אומר: "באימונים עצימים לא חווים את מה שחווים כאן. החלק החברתי פה מקבל מקום גדול יותר. באמצע שום-מקום מוציאים פק"ל קפה ויושבים ומנתחים את המצב. זה משהו אחר לגמרי".
"זו הפעם הראשונה שאנחנו מתאמנים תחת הסמל ומפקד הצוות במשך 24 שעות, ויש פה חיבור מלמד", מספר גם רב"ט צ'קול ג'מרה, לוחם בגדוד 202. "אנחנו לומדים מהם המון בשבוע הזה. עוד מעט נאכל פה פויקה. זה עוד לא היה, וזה בדיוק החלק המחבר שהיה חסר. אנחנו מתרגלים בקבוצות קטנות יותר, לא עם כל הפלוגה, ובעיקר תרגול שמפקד הצוות יזם. יש פה יותר זמן לעבוד על חסרונות שלא רואים אותם בדרך כלל".
לסא"ל צוויג חשוב להבהיר שהדגש, בסופו של דבר, לא מושם ב"טעויות" או ב"שגיאות" שיעשו המפקדים הצעירים במהלך האימון. "אין כאן 'צודק' ו'טועה'", הוא מבהיר. "יש פה בחירה ולמידה. אם המפקד יעביר שבוע בלי טעויות, אהיה מודאג מאוד. אין דבר כזה. אני רוצה שהוא יטעה, אני רוצה לראות אותו עולה על הטעויות ובוחר מסלול אחר, מתקן לבד. זה הכי מלמד שיש. אני מאמן את 'שריר העצמאות' שלו".