חייל בפלוגה של אזריה: לאחר האירוע המ"פ עמד בזירה ולא עשה כלום

אחר הצהריים עלה לדוכן העדים ד', חייל בפלוגה של אזריה, שהסתכסך עם מפקד הפלוגה, רס"ן תום נעמן, האשים אותו בטיוח האירוע ואף פרסם פוסט בנושא, שעליו נדון לעשרה ימי ריתוק. בעדותו, תיאר ד' את השתלשלות האירועים מרגע שהחיילים הוקפצו לאירוע ועד החזרה לבסיס. "הייתי בפלוגה יחד עם המ"מ שלי, ישבנו במרכז פלוגה כששמענו כרוז בפלוגה של הקפצת פלוגה. החמ"ליסט יצא וצעק במוצב. עזבנו הכל אני המ"מ ועוד כמה חיילים עלינו על ב' עם כל הציוד ורצנו לכיוון האירוע. באמצע הדרך ראיתי שיש חייל פצוע מדמם ושלפתי את התחבושת שלי".

"ליד החייל היה שרוע מחבל זיהיתי שהוא מת זה היה ברור. בהמשך הכביש היה מחבל נוסף זיהינו תנועות. לא משהו דרסטי. בזמן שאני חבשתי את החייל המ"מ שלי הלך לכיוון המחבל השני ואני זיהיתי התקהלות ליד העמדה, דרכתי את הנשק ורצתי לכיוון ההתקהלות. הלכנו להתקהלות, פיזרנו את האנשים שעמדו אחרי העמדה. ניסינו להכניס באיומים וצעקות את האנשים שהיו על הגגות למעלה מחשש שיזרקו אבנים ומטענים. ואז שמענו את הירי. חמש דקות אחרי זה ראיתי את אלאור שהתקרב אלינו ושאלתי אותו 'אתה ירית?' הוא אמר לי 'כן'. עשר דקות אחרי זה הגיע אלי המ"מ ואמר לי להתקפל חזרה. זו הייתה ההוראה הראשונה שקבלתי. עד רגע זה הכל הלך לפי תחושת הבטן".

האסטרטגיה של המח"ט נגזרת מדעתו הפוליטית"

הבוקר, העד הראשון שהעיד היום הוא אשי הורוביץ, תושב חברון שנכח בזירת האירוע. הורוביץ הוא תושב חברון מזה 30 שנה, מתפקד כמנהל מחלקת התיירות בחברון וכחבר בכיתת הכוננות בתל רומידה, בה הוא מתגורר. על הרגעים אחרי האירוע סיפר: "חברי מכיתת הכוננות צעקו בזירה 'שאף אחד לא יתקרב למחבל', 'הוא יכול להתפוצץ על כולנו', 'יש עליו מטען' ועוד... אנחנו מטפלים בזירה עד שאנחנו מקבלים חזל"ש מהצבא. מבחינתנו האירוע לא נגמר בשלב הזה". העד הוסיף כי "היה מי שהתקרב ונגע בידו של המחבל. ביקשו ממנו להתרחק והזהירו אותו מחשש שיפעיל מטען".

במהלך העדות התקיימה הפגנה גדולה מאוד מחוץ לבית הדין הצבאי ביפו. אנשים התקבצו כשהם אוחזים בשלטים "לשחרר את אלאור" והקימו מהומה גדולה. זעקות, ורעשי אופנועים הפריעו לדיון והביאו להפסקתו. המשטרה הוזעקה למקום וברקע נשמעו צעקות: "אלאור הגיבור". תוך זמן קצר פונו המפגינים והדיון שב לסדרו. 

"הלבוש של המחבל העיד על כוונה"

העד סיפר על המציאות בתל רומידה ועל הכוננות הגבוהה. "כחבר בכיתת הכוננות אנחנו מגויסים לאור המצב עם זמינות מלאה. באירועים בחברון אנחנו הראשונים להגיע, חוברים לכוחות הצבא ועוזרים לטפל באירוע. כל הזמן מקבלים התרעות על חטיפות, מטענים, פיגועי ירי, זריקות אבנים. ישנים פה בלילה, שומעים צרורות של יריות וקופצים מהמיטות לשטח. התחושה היא מטורפת שכל רגע יכול לקרות משהו. זה יישוב בלי גדר והכל קורה חצי דקה מהבית. הולכים ברחוב משכונה לשכונה, מהבית להורים, וכל שניה הילדים והאישה חיים בחשש לפיגוע. יש על מה לפחד. אישית אני ומשפחתי נוכחנו בכמה פיגועים. צריך להבין שכל המרחב הזה בחברון הוא כק"מ אחד שהצטברו עליו באותה תקופה עשרות אירועי פח"ע. אף פעם לא מקדו אותנו על התרעה מסוימת. למדו אותנו שכל ההתרעות על השולחן".

על יום האירוע עצמו סיפר הורוביץ: "באותו יום של האירוע זה היה חג הפורים ותכננתי לצאת לתפילה במערת המכפלה. יצאתי לחניה ליד הבית ושמעתי ירי. באותו רגע החייל שעמד בכניסה לבסיס צעק לי שזה קורה בצומת ג'ילבר. באופן מקרי הייתי באותו רגע בלי הנשק. רצתי לביתי לקחתי את האקדח, דרכתי אותו ורצתי לצומת ג'ילבר. כשהגעתי לשם ראיתי חייל אחד דקור, שני מחבלים שוכבים על הרצפה ושני תושבים שלנו שמתחילים לטפל בחייל. כשאבחנתי את האירוע הבנתי שהמחבלים הרוגים ועדכנתי בקבוצות וואטסאפ את התושבים לא לצאת מהבתים ולא להתקרב. אני הייתי הראשון שהקפיץ את הכוחות האזרחיים".

הורוביץ סיפר כי בתחילה חשב שהמחבלים מתים. "אני במקביל ממשיך את הקשר עם התושבים וכוחות נוספים מכיתות כוננות אחרות. אז מתחילות צעקות והבעת חששות בגלל לחץ של הגעת כוחות לזירה. מדברים על כך שהמחבל לא חוסל ויש קריאות לחשש כבד", סיפר העד. לדבריו המחבל המשיך לזוז והיה חשש גדול בשטח. "לא זוכר מי מהחברים, אבל היו צעקות ברורות ואזהרות ברורות, והחברה שלנו מכיתת הכוננות, יש לנו לא מעט ניסיון, מזהירים את הכוחות והאנשים שלא להתקרב למחבל. לאחר מכן אני הייתי עם הגב לכיוון המקרה והסתכלתי על פינוי החייל שנפצע ואז שמעתי ירייה. אני חששתי שבאמת האירוע מסתבך ויש לנו פיגוע נוסף. שאלתי מה קרה ואמרו לי שאחד החיילים חיסל את המחבל שעדיין זז".

העד הסביר את החשש מפני מטען במעיל שלבש המפגע. "המחבל עצמו היה לבוש ממש שלא בהתאם לתנאי מזג האוויר הנוכחיים. היה יום עם אזהרה על שרב כבד בתקשורת וגם אני אישית יצאתי מהבית עם חולצה קצרה והמחבל היה לבוש בצורה מאוד מחשידה עם מעיל שחור, עבה, סגור, מה שמבחינת החברים ומבחינתי מהווה חשש מאוד כבד שהמחבל הזה, בנוסף לרצון שלו לדקור יכול היה להיות עם חגורת נפץ, מטען, נשק וכל דבר אחר מתחת לבגדיו".

הסנגור ניסה להקשות וטען כי הטמפרטורות לא היו גבוהות בשטח. העד התווכח והדגיש: "הלבוש שלו העיד על כוונה".

לדברי הורוביץ, המחבל לא נבדק במהלך האירוע. "ברגע שהגיעו השוטרים לזירה הם גם הרחיקו את כל האנשים מהזירה וסגרו אותה. לא היה שום גורם מקצועי או פיקודי שבדק את הגופה ונתן אישור להתקרב אליה. ההתנהלות באירוע הזה הייתה אותה התנהלות כמו באירועים אחרים שהיו בזירה ההוראה שלנו מאוד ברורה. לא נוגעים במחבל עד אשר יש גורם שמאשר טיפול או פינוי".

בתוך כך הבהיר הורוביץ כי אם היה חש בסכנה, גם הוא היה יורה במחבל. "לי ברור שבמידה ואני הייתי נמצא ליד המחבל, והייתי נמצא בזווית הנכונה ומבין שהוא מסכן את הסובבים, ברור לי שאני הייתי יורה במחבל. מכיוון שאני לא הייתי בצמוד למחבל ולא ראיתי אותו זז, לא יריתי בו". הורוביץ העיד כי הוא תודרך שמחבל שמגיע עם סכין יכול גם להתפוצץ, "לכן הטענה שמחבל שמגיע לדקור לא יתפוצץ לא רלוונטית עבורי", הוסיף. לדבריו, אנשים בזירה לא צעקו לשווא שיש מטען. "ברור לכולנו שאם המחבל כן היה חמוש בחגורת נפץ וכן היה יכול לזוז ולהדליק את חגורת הנפץ, הוא היה גורם למוות רב", הדגיש הורוביץ.

"האסטרטגיה של המח"ט נגזרת מדעתו הפוליטית"

לאחר מכן החלה החקירה הנגדית שבתחילתה שאל התובע: "האם תרמת 1,000 שקל להגנת החייל בקמפיין גיוס ההמונים?

הורוביץ: "כן".

תובע: "באת למסור עדות לטובת הנאשם בין שחלק מהעדות שלך מנותקת מהמציאות?"

הורוביץ: "באתי למסור את עדותי ואת מה שראיתי".

תובע: "אבל מסרת פה פרטים שאתה יודע מצוין שאין להם שום שחר".

הורוביץ: "זה לא נכון. תגידי לי למה אין שחר".

התובע: "המח"ט טען פה בבית הדין ביחס ללבוש החריג ואמר 'הלבוש ממש לא חריג. השבוע שאנחנו נמצאים שלושה ארבעה חודשים אחרי, חצי מהאנשים מסתובבים עם מעילי פליז. זה מזג האוויר בגזרתנו' האם המח"ט שיקר בעדות שלו?"

הסנגורים הביעו את התנגדותם לשאלה, אולם ההתנגדות נדחתה והעד התבקש להשיב לשאלה האם המח"ט, אל"ם יריב בן עזרא, שיקר.

הורוביץ: "המח"ט מדבר על דברים שקורים אצלו בחטיבה, קשה לי לפרשן אם הוא משקר או לא. אני יכול להגיד ספציפית על אותו יום, בשונה למזג האוויר בתקופה הזו, היה יום מאוד חם וזה התבטא באזהרות של כלי התקשורת שהפעם פורים לא גשום אלא חג של שרב. העניין אם המח"ט משקר על מה שקורה אצלו בחטיבה, מי אני שאגיב על זה? המילה אמת או שקר לא רלוונטית אלי בכלל. גם אני הולך מידי פעם עם מעיל פליז ואין מה להשוות הרגשה של הליכה עם פליז למעיל שאותו לבש המחבל באותו בוקר חמים".

תובע: "תסתכל שוב על התשובה עם המחט על המעיל. המח"ט מדבר ואומר 'זה מזג האוויר בגזרתנו'. גם השבוע בתחילת יולי' ואתה נותן תשובה מתחכמת. לכן אני שואל שוב. האם אתה טוען שהמח"ט שיקר בבית הדין בתשובתו?"

הורוביץ: "המח"ט מדבר פה על עניינים עובדתיים על דברים שהוא רואה מנקודת מבטו. איך אני יכול להעיד אם הוא משקר או לא. בתקופה הזו לא מסתובבים עם פליזים אני רואה את החיילים בתקופה הזו ולא רואה אנשים שמסתובבים עם מעיל פליז. אין מה להשוות חייל שנמצא בתוך עמדה מהשעה שתיים בלילה עד הבוקר שלובש מעיל פליז למחבל שיוצא מהבית לדקור. גם אני יצאתי באותו יום עם חולצה קצרה".                         

תובע: "אמרת שאתה מכיר את האסטרטגיה של המח"ט... ואני שואל, הכרת את הפקודה שיצאה מהחטיבה שצריך לטפל בכל פצוע שנמצא בגזרה גם פלסטיני ולא צריך לקרוא לחבלן. הכרת את זה?"

במהלך עדותו תקף הורוביץ את המח"ט, בתגובה שאל התובע: "אמרת על המח"ט 'אני חושב המח"ט מערב דעות פוליטיות שלו'. אתה טוען שהוא שם בצד את המשימה הצבאית שלו?"

הורוביץ: "אני חושב שהאסטרטגיה שלו נגזרת מדעתו הפוליטית".

תובע: "אבל זה לא מה שאמרת כאן. אתה אמרת שהוא מערב דעות פוליטיות. האשמת את המח"ט במעילה באמון ובגיבוש אסטרטגיה מתוך הדעות הפוליטיות שלו. אתה חוזר בך?"

הורוביץ השיב בשלילה והוסיף: "הייתי בעשרות אירועים בכולם הגעתי לפניו (המח"ט – נ"א) ולא זכור לי שהייתה פקודה שלו או של משהו אחר שדרש לנקות את הזירה מהר. אני זוכר שבכל אירוע הגיעו שוטרים וטיפלו בזירה וביצעו את האירוע על הצד הטוב ביותר. הם הרחיקו את האנשים ממקום הסכנה. מעולם לא הרגשתי את פקודת החיפזון שאני לא מכיר אותה ולא ראיתי שביצעו אותה".

התובע המשיך והפנה האשמות לעבר העד: "אני אעמת אותך עם הממצאים ואוכיח לך שאתה באת לסייע לנאשם בלי קשר למציאות האובייקטיבית. אתה תרמת כסף רב להגנתו, ואתה מתחמק מלענות לשאלות שלי".