גדוד "ברדלס", גדוד מעורב המכשיר לוחמים ולוחמות לשירות מבצעי יחדיו, הוקם בקיץ שעבר ומאז הוא הולך ומתפתח. כעת תופס קו בגזרה הדרומית. מדובר בגדוד השלישי המעורב בצה''ל המשלב את בנים ובנות שפועלים בשיתוף פעולה מלא וללא כל הבדל כדי לבצע משימות ביטחון שוטף בערבה. היום, תופס הגדוד קו מאילת ועד צפונית ליטבתה, כשבעתיד יחלוש על כל האזור. על אף העובדה כי מדובר בגבול עם מדינה עמה ישראל נמצאת בשלום, החלה ישראל להקים גדר מהעיר אילת ועד צפונית לשדה התעופה החדש הנבנה בתמנע. בערבה 22 ישובים, חלקם אפילו במרחק של 500 מטרים מהגבול, ובאחריות הגדוד להגן עליהם מפני חדירות ממזרח.
לפני הגעתם לגדוד, הטירונים מתאמנים בבסיס האימונים החטיבתי של גולני. משם, לאחר סיום הטירונות והאימון המתקדם עוברים לפעילות הביטחון השוטף בערבה. לראשונה מאז הקמתו, תרגלו לפני כשבועיים בגדוד דימוי של חדירת אויב וחטיפה בישוב ישראלי. הלוחמות והלוחמים תרגלו לראשונה מאז הקמתו דימוי של חדירת אויב ליישוב וחטיפה.
בתרגיל סחבו הבנים והבנות יחד את המשקלים ואת הציוד הדרוש, ובנוסף תפעלו זה לצד זה את דימוי האירוע המבצעי. "עושים הכל ביחד ללא הבדל", מספרת אלישבע פנקר, מ''מ בגדוד, "ניהלתי תרגיל עם טנקים באופן שווה כמו כולם". פנקל, החלה את שירותה הצבאי כלוחמת בגדוד קרק''ל ומהר מאוד הבינה כי היא מצאה את מקומה. היא יצאה לקורס קצינים, שלאחריו השתלבה בהקמת הגדוד החדש. "הבנתי ששם אני אתרום הכי הרבה", סיפרה.
הרצון הגבוה של פנקר לתרום החל כבר בכיתה י', בהתנדבות למד''א. "הייתה פעילות שהעלתה את המודעות לצבא וכאן הבנתי שיש אנשים שמקפחים את חייהם בשביל המדינה ואמרתי לעצמי באותו רגע, זה שאני אישה לא אומר שאתרום פחות. אין שום תחושה שמאמינים בי פחות בגלל זה, הייתי בת יחידה עם 12 בנים והרגשתי כמה זה כיף שעושים הכל ביחד, עוזרים אחד לשני גם אם זה לתת ליד, לצחוק ולהרים את המצב רוח וזו אחת החוויות הכי טובות שהיו לי בצבא כחלק מהקורס קצינים". מספרת סגן פנקר.
נתקלת בקשיים במהלך הדרך?
"אני חושבת שמחוץ לגדוד פחות מאמינים בנו, הרגשתי את זה בקורס מכי''ם כשהיינו יחד עם יחידות אחרות וגם במבצע 'שובו אחים', הוציאו רק את הבנים ואותנו השאירו בבסיס. הרגשתי את השוני בקורס קצינים, שם החוויה הייתה אחרת לגמרי. בהתחלה לא האמינו בלוחמות, ואחר כך, כשהצגנו את מי שאנחנו הרגשנו את היחס משתנה. פתאום באו ואמרו לנו שזה לא כפי שהם חשבו ושאנחנו תותחיות".
איך החיים של הלוחמים והלוחמות יחדיו?
"נכנסתי לתוך זה מההתחלה. היה לי מפקד ואני פיקדתי על לוחמים. אף פעם לא הייתי במסגרת של רק בנים או רק בנות. אני באמת מאמינה שאנחנו שווים ומאזנים אחד את השני ומתמודדים עם האגו הגברי הזה שהוא מאוד גבוה, ואת האמת שגם לבנות יש אגו כי הן רוצות להוכיח שהן טובות לא פחות מבנים. במהלך הדרך, אף פעם לא נתקלתי בזלזול".
"לא הייתי מגיעה למקום אחר"
באופן יוצא דופן, פנקר מספרת לא רק על מה שהיא צריכה לתת במהלך השירות הצבאי: "אני יכולה להגיד שלא מזמן דיברתי עם אחת החיילות על כך שהרבה אנשים נותנים מעצמם, ובסוף הם לא מבינים כמה הם מקבלים. אני מקבלת כאן הרבה יותר. צבא זו תקופה שאני צריכה לנצל אותה. בחיים לא חשבתי לעשות לעצמי חיים קלים. זה מה שפתח אותי והביא אותי למקום הזה שאני בו היום, ואני לא חושבת שהייתי מגיעה למקום אחר. בסוף, זאת אחריות שנמצאת על הכתפיים. אנחנו כאן בגזרה וזה אמנם גבול של שלום אבל תפקידנו להגן מפני כל איום ולשמור על השקט".
