"משה דיין היה הגרוע מכולם": הפנים האמיתיות של רפול נחשפות

כשקיבל את הפיקוד על כיתה בפלמ"ח, אמרו על רפול, רפאל איתן, שזו משימה שגדולה עליו. לבסוף היה המ"כ האמיץ ביותר בארגון. כשמוּנה למפקד פלוגה, וגם גדוד, הרימו גבה, אבל הוא נחשב למ"פ המוצלח ביותר בצנחנים, למג"ד הטוב ביותר בחטיבה, מאז מלחמת העצמאות ועד היום. בינואר 1969 נכנע הרמטכ"ל חיים בר-לב, באי רצון בולט, ומינה את רפול לקצין חיל רגלים וצנחנים ראשי, אבל סירב להעניק לו דרגות תת–אלוף, כמתחייב על פי התקן. אחרי מלחמת יום הכיפורים שאלתי אותו מדוע. "איך אפשר להעניק דרגת תת–אלוף לאדם שאמר בכנס קציני צנחנים שיש שלושה דברים טובים בחיים: לאכול, לחרבן ולזיין", הוא הסביר.

ב–1971 סיים רפול את תפקידו כקצח"ר. בר-לב, ואחריו יורשו דדו, לא רצו למנותו למפקד אוגדה, כפי שהתבקש, מפני שהטילו ספק בכישוריו האינטלקטואליים. רק אחרי לחצים רבים העניק לו בר–לב דרגות תת–אלוף, ורק ב–1972 שכנע ישראל טל, סגן הרמטכ"ל, את דדו לאפשר לו לפקד על אוגדת מילואים. כששמע זאת שר הביטחון משה דיין, הוא טלפן לטל. "שמעתי שאתה ממליץ למנות את רפול למפקד אוגדה", הוא אמר לו. "מה פתאום, זאת בדיחה בעיניך?".
טל השיב: "מצטער, אני חושב שהוא יהיה מפקד אוגדה מצוין".
דיין: "תנמק".
טל: "רפול הוא גדול הלוחמים בדורנו".
דיין: "תפסיק עם ססמאות".
טל: "זאת דעתי".
דיין: "טוב", וטרק בעצבים את השפופרת.
במלחמת יום הכיפורים הציל המינוי הזה את מדינת ישראל מאסון. רפול היה המפקד הנחוש ביותר בקרבות הבלימה ברמת הגולן.

רפול היה המג"ד שלי כשהתגייסתי לצנחנים ב–1958. הוא היה המח"ט שלי בקרבות רפיח במלחמת ששת הימים. כחובש קרבי בחטיבת הצנחנים, צעדתי תחת פיקודו לצומת רפיח, לעזה ולתעלת סואץ, שבדרך אליה הוא נפצע באורח קשה בראשו. עוד קודם לכן המליץ למח"ט דאז, אלי זעירא, למנות אותי, בסוף שירות החובה, להיסטוריון של הצנחנים.

ראיינתי אותו פעמים רבות. שוחחתי על אודותיו רבות עם לוחמים ומפקדים. הסיפור המלא על רפול עדיין לא סופר, משום שאישיותו יוצאת הדופן עדיין לא פוענחה. לקראת יום השנה ה–12 למותו, בליל סערה סמוך לשובר הגלים שבנה בנמל אשדוד, אנסה לעשות את הצעד הראשון במשימה ביוגרפית זאת. נתחיל דווקא במלחמת יום הכיפורים.