חברת תעש מערכות ערכה בסוף השבוע הדגמת ירי של מערכות ארטילריות מתקדמות לנציגים בכירים מ־17 מדינות בעולם, שחושקים להכניס לשירות מבצעי את אחת הרקטות היותר משוכללות בעולם. מדובר ב"כידון קסום", רקטה מדויקת לטווח של 40 קילומטרים עד 150 קילומטרים, בעלת פגז 155 מילימטרים, פרי פיתוח של תעש בשיתוף עם חברת רוקאר (BAE Systems).
"הדגמנו פיצוץ ראש קרבי במשקל 120 קילוגרמים של טיל ארוך טווח מדגם אקסטרה", מספר גורם בכיר בתעש. "זה טיל עם ראש קרב מתקדם שמיועד לתקיפת מטרות איכות בטווח של 150 קילומטרים".
"כידון קסום" מתבססת על מנוע רקטי בקוטר 160 מילימטר שפותח ויושם בעבר ברקטות ארטילריות חופשיות של תעש. נוסף על כך, פותחה מערכת הנחיה מבוססת G.P.S ומערכת ניהוג מתקדמת מבוססת פולסרים, מנועים רקטיים זעירים. "התפתחות של יכולות טכנולוגיות מבוססות G.P.S בעשור האחרון הקנו לתעש יכולות להמשיך ולפתח עבור לקוחות החברה רקטה ארטילרית בעלת דיוק גבוה בעלות נמוכה", מספר הגורם בתעש.
"'כידון קסום' משוגרת ממשגר ה'כותש', אשר גם הוא פותח לאחרונה על ידי תעש ומהווה את המילה האחרונה בחזית הטכנולוגית של משגרי רקטות ארטילריות. 'כידון קסום' מסוגל לשאת ראשי קרב מסוגים שונים, שאפשר להתאימם לפי דרישות הלקוחות השונים. הטיל מתוכנן לפגוע במטרות קרקעיות כגון סוללות ארטילריות ולהשמיד אותן, מפקדות וריכוזי חי"ר של האויב".
הנציגים שהביעו התעניינות ברכישת הרקטה זכו גם להדגמה של מכ"מי ארטילריה מתוצרת אלתא המסוגלים לעבוד בשני מצבי פעולה: איכון שיגורים של מגוון חימושים ארטילריים וטיווח סוללות תותחים, מערכות שליטה ובקרה ארטילריות ומזל"טים.
בהדגמה, שנערכה באיפול כבד, נכחו בין היתר יו"ר תעש, השר לשעבר יצחק אהרונוביץ', והמנכ"ל אבי פלדר, וכן נציגים מחברת אלביט מערכות, אלתא, חברת מר וחברת רוקאר.
השבוע לפני: התקבלה החלטה 242, הקוראת לישראל לסגת מ"שטחים כבושים", 22.11.1967
השבוע, לפני 49 שנה, קיבלה מועצת הביטחון של האומות המאוחדות את החלטה 242, שעליה הוצהר כי היא מושתתת על עקרונות מגילת האו"ם המחייבים יצירת שלום צודק ובר קיימא במזרח התיכון. בהחלטה, שהתקבלה לאחר מלחמת ששת הימים, נכתב כי "מן הראוי ששלום זה יכלול את נסיגת כוחותיה המזוינים של ישראל משטחים שנכבשו בעימות האחרון (רצועת עזה, חצי האי סיני, יהודה ושומרון ורמת הגולן)".
מעבר לזאת, בין עיקרי ההחלטה היו סיום הלוחמה והכרה בריבונותן ובעצמאותן של מדינות האזור, הבטחת חופש השיט בנתיבים בינלאומיים, השגת פתרון צודק לבעיית הפליטים, הבטחת שלמותן הטריטוריאלית ועצמאותן המדינית של כלל מדינות האזור ומינוי נציג מיוחד במזרח התיכון שידאג שיתקיימו מגעים ביניהן.
החלטה 242 לא ציינה במפורש מיהן המדינות שאליהן היא פונה אלא נעזרה בניסוח "המדינות הנוגעות בדבר", ולכן ניתן היה להסיק כי ההחלטה פונה לישראל, שכנותיה ושאר המדינות במזרח התיכון שטוענות שהן במצב מלחמה עם ישראל.
ההחלטה עוררה סערה במזרח התיכון ובעולם הערבי. זאת אף שאינה מחייבת ואי אפשר לאכוף אותה, כיוון שהיא מבוססת על הפרק השישי למגילת האו"ם, העוסק "בסכסוך שהתמשכותו עלולה לסכן את קיום השלום והביטחון הבינלאומי".
ישראל הסכימה לקבל אותה רק חודש לאחר מכן בלחץ העולם, מצרים וירדן קיבלו את ההחלטה מיד, ואילו סוריה ועיראק התנגדו לה, אם כי לבסוף סוריה קיבלה את ההחלטה לאחר עלייתו של הנשיא חאפז אל־אסד. כמו כן, ההחלטה עוררה חילוקי דעות באשר לשאלה אם היא אמורה לחול גם על המשא ומתן בין ישראל לפלסטינים. ישראל התנגדה לכך בטענה שההחלטה עוסקת רק בהסדרים בין מדינות.