"העדות הכי טובה שמחזקת את גרסתו של אלאור", זעקו הכותרות ב-29 בחודש אוגוסט, עת סיים מפקד המחלקה של אלאור אזריה, סגן מ', את עדותו בבית הדין הצבאי ביפו: "מדובר בעדות המשמעותית ביותר למען אלאור", קבעו הפרשנים בציוצים בלתי פוסקים. אולם קריאה מעמיקה של הכרעת הדין במשפטו של אלאור משאירה סימן שאלה ענק. היכן נעלמה עדותו של מפקד המחלקה?.
בהכרעת הדין שכתבו שלושת השופטים, אל"מ מאיה הלר, אל"מ כרמל ווהבי וסא"ל ירון סיטבון, הם פירטו באריכות ובצורה מפורטת את עדותם של המפקדים והחיילים שנכחו בזירה. לגרסתו של אלאור אזריה בסמוך לירי הקדישו השופטים שלושה עמודים, לגרסתו של חברו הטוב של אלאור, רב"ט ת.מ, הקדישו השופטים שישה עמודים ונתנו לעדותו משקל רב בהחלטה להרשיע את אלאור בשני סעיפים ההריגה והתנהגות שאינה הולמת. לעדותו של המ"פ, רס"ן תום נעמן, הקדישו השופטים ארבעה עמודים וקבעו כי עדותו אמינה ביחס לעדותו של אלאור, והמג"ד סא"ל דוד שפירא הקדישו השופטים ארבעה עמודים שלמים. אולם מעדותו של מפקד המחלקה סגן מ', התעלמו השופטים לחלוטין.
מפקד המחלקה, סגן מ', הוא הקצין הראשון בצה"ל שהגיע לבית הדין ועמד לצד אזריה ובניגוד מוחלט למפקד המחלקה השני, למפקד הפלוגה, מפקד הגדוד ומפקד החטיבה המרחבית שטענו בעדותיהם כי הירי של אזריה לעבר המחבל היה לא מוצדק מבצעית, סגן מ' העיד אחרת והסביר כי בזירה היה חשש כבד ממטענים וחשש ממשי לחיי הסובבים.
המ"מ הגיע לדיון לבוש במדים, עם דרגות קצין על כתפו, למרות שכבר השתחרר מצה"ל. הוא העיד והודה שהזירה לא תופעלה נכון וברוח הרעות לקח על עצמו את האחריות: "כשלתי בתפעול הזירה", אמר לשופטים וחזר על ההודאה בטעויות שלו ביום האירוע פעם אחר פעם. אולם השופטים בחרו להתעלם מעדותו לחלוטין בהכרעת הדין שלהם.
"אי אפשר לומר שסכנת המטענים חלפה"
עדים אחרים, כמו עדים מומחים, אלופים במיל', אנשי היישוב היהודי, אנשי הרפואה שנכחו בזירה, ספגו ביקורת על עדותם. גם עורכי הדין של אזריה ספגו ביקורת מהשופטים אולם מהמ"מ הם התעלמו לחלוטין. המשפט הכי מהדהד מעדותו של סגן מ' היה "הנחיתי את הלוחם שאבטח את המחבל החי שהוא רשאי לפתוח באש אם המחבל יעשה תנועות חדות או יכניס את ידיו לבגדים". המשפט הזה כמו כל עדותו של מ' לא קיבל התייחסות מהשופטים.
"המחבל החי היווה סכנה ולכן שמתי עליו חייל לאבטחה" הוא העיד. "אי אפשר לומר שהסכנה של המטענים חלפה", חיזק את גרסתו של אלאור. "לא היה זיכוי חבלני", הבהיר בעדותו "כך גם הנחיתי את חייליי - לא להתקרב למחבל כדי למנוע סיכון חיים ממשי. הסתכלתי על המחבל השני שלא נהרג, גלגלתי אותו וראיתי שיש סכין בידו. הרחקתי את כולם משם והצבתי חייל שישמור עליו. זה היה נראה משהו לא פרופורציונלי - שני מחבלים רזים, ואחד מהם נראה 'גדול'. ראיתי גוף גדול על המחבל הרזה ואזרח צעק שיש מטען. החשש הפך ליותר מסביר. זה יצר תמונה אחרת – תמונה מפחידה.
"החלקים התחברו. צעקתי 'תתרחקו - חשש ממטען'" העיד המ"מ במשפט אולם השופטים שסיפקו הסברים מאוד מפורטים על מפקדי הזירה והגרסאות שמסרו במצ"ח ובבית הדין בחרו להתעלם מהעדות האחת שתמכה באופן גורף בגרסתו של אזריה. יכול להיות שהשופטים לא קיבלו את עדותו של מפקד המחלקה וראו בה כעדות שהוכנה במטרה לסייע לאלאור במשפט אולם הם לא התייחסו גם לסוגיה זו. אם אכן אלאור יגיש ערעור אין ספק כי מפקד המחלקה יעמוד במרכז הערעור.