לפני כשבועיים נערך בצאלים תרגיל, הגדול ביותר זה 18 שנה, שבמהלכו תרגלה חטיבת הצנחנים המובחרת 646 מגוון תסריטים, שבהם לוחמה בשטח בנוי ולוחמה נגד מנהרות. החטיבה, שלחמה בפעם האחרונה במבצע עופרת יצוקה והועמדה בכוננות גם במבצע צוק איתן, אמורה להוות כוח משמעותי ביותר בסבב הלוחמה הבא, בין אם יהיה בצפון ובין אם בדרום.
במקום מקבל את פני סמח"ט ב' 646, סא"ל צח משה, שאומר כי "לא היה תרגיל כזה 18 שנה. התרגיל מדמה לחימה בשטח בנוי, לוחמה בתת קרקע (מנהרות), הפעלת אש, שבויים ועוד ברצועת עזה".
האם התרגיל בא על רקע לקחים ממלחמת לבנון השנייה?
"תמיד יש לקחים ותמיד יש מה לשפר. הלקחים באופן כללי מחולקים לשני צירים: לקחים מאימונים קודמים והלקחים המשמעותיים יותר, שמבינים מהתחקירים ומהדוחות".
סא"ל משה מדגיש את החשיבות של התרגולים השוטפים של חיילי המילואים. "טוב שיש לנו כוח כזה, שהוא מיומן ומוכן לכל דבר. גם המפקדים מגיעים לאחר שביצעו תפקידים רבים והפיקו לקחים מאירועים שונים. המח"ט למשל, ביצע המון תפקידים שתרמו לניסיונו".
"סרבנות? הלוחמים כאן כי הם רוצים"
לאחר התדריך הראשוני מגיע לשטח הכינוס מח"ט 646, אל"ם ערן אוליאל (39). אוליאל, נשוי ואב לשלושה ילדים מכפר סבא, גדל ביד אליהו והתגייס בשנת 1996. אוליאל הוא בעל ניסיון קרבי עשיר. הוא שירת בגדוד 101, היה מ"פ בזמן מבצע חומת מגן, סמג"ד במלחמת לבנון השנייה, קצין אג"מ של חטיבת הצנחנים במבצע עופרת יצוקה, מג"ד 890 וקצין אג"ם של אוגדת עזה בזמן מבצע צוק איתן. לאחרונה הוחלט על מינויו לרמ"ח מבצעים באמ"ץ (לשעבר אג"ם - אב"ט).
אוליאל לוקח אותי ואת צוות התיאום של דובר צה"ל לסיור בשטח, שבאותם ימים היה רטוב במיוחד. אין בצאלים יותר מ־14 ימי גשם, אך כולם נפלו על תרגיל החטיבה, ועל תרגיל שערך אחד הגדודים, 466, בשבוע לפני. תוסיפו את זה לקור המקפיא ששורר כאן בלילות, ותקבלו חוויה מאתגרת במיוחד, פיזית ומנטלית כאחד.
אולי זו הסיבה שאל"מ אוליאל מגניב חיוך קטן כשהוא נשאל על סרבנות. "לא רק שלא נתקלתי בזה", הוא אומר, "אפילו לא שמעתי אנשים מדברים על זה. תבין, הלוחמים שכאן נמצאים כאן כי הם רוצים".
כשהוא נשאל על ההבדל בין פיקוד על חיילי מילואים לפיקוד על חיילים סדירים הוא משיב "חיילי המילואים מתייחסים אחרת לזמן. הם לא באים לשחק וכועסים כשמבזבזים להם את הזמן".
ומה עם הכושר? בכל זאת, הם כבר לא בני 20.
"הם רוצים להגיע ולתת מעצמם למדינה. אני סומך על החיילים שלי שמבינים את החשיבות של שמירה על הכושר הגופני גם באזרחות". אוליאל מספר על קבוצת חיילי מילואים מהחטיבה שהתארגנה והשתתפה במרוץ הר לעמק.
לדבריו, אוכלוסיית המילואימניקים מאוד מגוונת: "אין חתך ברור, יש אנשים מכל מקום ומכל הסוגים. זה קיבוץ גלויות של בכירים, זוטרים, מכל עדה ומכל מוצא. יש כאן אנשים שבחיים האזרחיים הם מנכ"לים וכאן חיילים פשוטים, ויש מפקדים שבאזרחות הם עובדים פשוטים. זה מה שיפה".
האם זה שמדובר בחיילים מבוגרים יותר ובעלי דעה גורם לכך שתיכנס פוליטיקה לצבא?
"אין שום פוליטיקה. יש הפרדה מאוד ברורה בין השיח בבית לבין השיח בצבא ואנשים שמגיעים מעולמות שונים לגמרי מסתדרים מצוין ביחד".
"לא חושב שצריך לזלזל בחמאס"
בינתיים, אנחנו משקיפים לעבר כפר בנוי, כולל צריחים ומסגדים, שבו משתמשים הלוחמים לתרגול לוחמה בשטח בנוי. בלילה שלפני השיחה שלנו, תרגלה החטיבה המובחרת בדיוק את זה.
אוליאל מספר לנו על המטרות שהוצבו בפני המפקדים. "למג"דים היה מאוד ברור מה הם צריכים לעשות ואיך. המטרה הכללית הייתה ליטול את יכולות האויב מכל הבחינות".
איך אתה מסכם את התרגיל?
"מבחינת כל השלבים עד להגעה ליעד – מצוין. אנשים הגיעו בבוקר, עלו על מדים, עברו מטווחים, שפצרו ציוד ונשק ויצאו לאימון. כל זה תוך 6־7 שעות. אחרי זה הם יוצאים בקור ובגשם לעבר היעד בהליכה של 10 ק"מ עם כל מיני הפתעות והתקלות, ואחרי זה מתרגלים פשיטה על יעד. זה לא דבר פשוט. לגבי הלחימה עצמה אני מרוצה, אבל כמובן שתמיד יש מה לשפר".
כשנשאל על שת"פ בין־זרועי, מספר המח"ט כי "שת"פ מתקיים כל הזמן. הגיעו טנקים, וכוחות של הנדסה ויהל"ם. היו פה גם כלבי עוקץ ומסוקי קרב". לדבריו, שת"פ עם גופים חוץ־צה"ליים, כמו שב"כ, מתקיים בעיקר בהיבט של תרגום המידע שמתקבל בזמן אירוע.
ומה דעתך על החמאס?
"כבודו במקומו מונח. לא חושב שצריך לזלזל בהם, אבל ללא ספק צה"ל יכול להתמודד מולם".
"מצב הימ"חים לא טוב, אלא מצוין"
ובכל זאת, כשמדברים על חיילי מילואים, עולה הזיכרון של מלחמת לבנון השנייה, שבה חיילים נאלצו "להשלים" ציוד, לאחר שנתקלו בימ"חים סגורים או בציוד ישן ולא תקין. אל"מ אוליאל מרגיע. "מצב הימ"חים הוא לא טוב – הוא מצוין! יש ציוד חדש ולא חסר לנו כלום".
את הדברים של המח"ט מאשר במלואם איתמר ציפורי (36), איש עסקים מצליח, גרוש ואב לילד, שמשרת כ"נגביסט" בחפ"ק מג"ד 466. לדבריו, "לא חסר לנו דבר. הייתי לוקח אותך לראות שהכל מצוין. הציוד חדש, מנוילן, ועם השם שלי עליו".
את ציפורי אנחנו פוגשים בתוך אחד המבנים המשמשים ללוחמה בשטח בנוי, יחד עם הסמג"ד. כמה ימים לפני התרח"ט סיים הגדוד שלהם תרגיל גדול, גם הוא בגשם ובקור מקפיא. אבל עבור ציפורי וחבריו, הקושי לא מהווה מכשול.
"שמע, אני לא אגיד שזה קל. גשם, קור אימים, ציוד כבד עליך וצעידה ארוכה. בדרך ליעד מתקילים אותנו בכל מיני הפתעות – מטענים, היתקלויות, חטיפות, פינוי פצועים והרוגים - כל מה שאפשר לדמיין. ועדיין זו תחושת שליחות שאין שנייה לה. זו ציונות בלי פוליטיקה ובלי מירכאות, וזה נותן את הכוח".
"חציית הגדר – תחושה שאי אפשר לתאר"
לדבריו של ציפורי, "המוכנות הגבוהה בלטה מאוד. אנחנו מוכנים בכל רגע לצאת לקרב, במידת הצורך. יש משמעת מאוד גבוהה ורצון רב לתרום. חיילי הסדיר מוקפצים ראשונים, כי הם זמינים, אבל חיילי המילואים לא פחות טובים".
איתמר נמצא בגדוד כבר 10 שנים, השנה הוא הגיע ל־60 ימי מילואים, אבל מספר על שנים כמו בתקופת עופרת יצוקה, שלאחר חודש של תפיסת קו, הוקפצו הוא וחבריו לחודשיים נוספים בגלל המבצע, שבו נלחמה החטיבה המובחרת ברצועת עזה.
לטענתו, "את התחושה שהרגשתי ברגע חציית הגדר לרצועת עזה, הרגשתי רק עוד פעם אחת – בלידה של הבן שלי. זאת תחושה שאי אפשר לתאר במילים. אתה נלחם לא כי אתה רוצה, אלא כדי להגן על הבית שלך, על המדינה שלך".
ובכל זאת, עם כל הכבוד לציונות, חיי המילואים משפיעים לא פעם על החיים באזרחות. "זה תמיד מגיע בזמן לא טוב וקשה, אבל בסופו של דבר זו בחירה אישית. אני מרגיש שבגלל שאני עושה מילואים אני אדם, אבא, חבר ומנהל טוב יותר. החיים שלי לא היו נראים אותו דבר אם לא הייתי עושה מילואים", הוא מצהיר.
לחדר נכנס גם סמג"ד 466, שמבהיר שלא רק שאין בעיה של מוטיבציה, אלא להפך. לאחרונה נאלץ הגדוד לשחרר לא מעט חיילי מילואים, משום שהיו יותר מדי. לדבריו, מלבד הציונות שעליה מדבר ציפורי, החיילים מתייצבים למילואים בשל הרעות. "היינו פה גם כשלא נתנו בונוס, ולא היה בהצדעה. גם אם זה ייפסק אני לא חושב שיהיה שינוי בהתייצבות", הוא אומר.
