“מאז שאני זוכרת את עצמי כילדה קטנה היו חיילים בסדיר ובמילואים בשמירה ביישוב. הסתכלתי עליהם בהערצה ורציתי להיות כמותם”, מספרת שרה לוי (19)מההתנחלות דולב, לוחמת בגדוד ברדלס בצה”ל, שסיימה בהצלחה את מסע הכומתה המסכם וכעת מועדות פניה לקורס מ”כים. לוי הייתה נחושה לשרת כלוחמת בצה”ל ולא נרתעה מהתלאות שעברה. באולפנת נריה שבה למדה היא נחשבה לחלוצה, ובעקבותיה התנדבו תלמידות נוספות לשרת בצה”ל בתפקידים מאתגרים.
“גדלתי בבית דתי־לאומי ולא היה מקובל שבחורה תתגייס לצה”ל, בטח שלא כלוחמת, אבל לי היה ברור שאלך לצבא”, מספרת לוי. “בבית אפילו ביקשו ממני, ‘אל תגידי בחוץ שאת מתגייסת לצה”ל כדי שלא ירכלו’, אבל לא היה אכפת לי מה אנשים יגידו”. לאחר שקיבלה את צו הגיוס הראשון לצה”ל, ניסו באולפנה לשכנע את לוי שלא להתגייס. “אני לא מזלזלת בתפקידים אחרים כמו שירות לאומי, אבל מבחינתי האתגר היה להיות לוחמת בצה”ל, זה היה החלום שלי מילדות”, היא מספרת, “הסבירו לי שגבר לא יכול לפקד על אישה ואי אפשר להישאר דתי בצבא, אבל הייתי נחושה, והם הבינו שאין להם עם מי לדבר וכיבדו את החלטתי”.
המוטיבציה של לוי להתגייס ליחידה קרבית גברה כמה שבועות לפני גיוסה בעקבות פיגוע שאירע סמוך לכניסה לדולב: “אחי הקטן חזר הביתה ברכב שבו נהג אדם מהיישוב שלנו. מחבל ריסס את הרכב ביריות. אחי חטף כדור ביד ונפצע באורח קל, וגם הנהג יצא ללא פגע. היה כאן נס גדול”, היא מספרת בהתרגשות, “הרכב היה מחורר, זה מזעזע ומטלטל. ניסו לרצוח את אחי הקטן ליד הבית שלו. הרגשתי שאני רוצה ללכת להגן על הבית שלי”.
גיבוי מלא מהמשפחה
לוי מדגישה שקיבלה גיבוי מלא ממשפחתה ומהסובבים אותה מהרגע שהתנדבה לשרת כלוחמת בצה”ל. “מאז שהתגייסתי, בת אחרת באולפנה התגייסה לפיקוד העורף ועוד אחת לקורס טיס. אני מרגישה כמו חלוצה”, היא מציינת בסיפוק, ומבהירה: “בציבור הדתי־לאומי מקובל שהבנים מתגייסים ליחידות קרביות. אצלנו בדולב אין בכלל שאלה וכולם מתגייסים ליחידות לוחמות, אבל אצל הבנות זה היה אחרת, ואני מאמינה שכעת המציאות הזו השתנתה”.
אבל ההתחלה בצה”ל לא הייתה קלה עבורה: “התגייסתי במרץ 2016 למשמר הגבול, אבל לאחר כחודש וחצי הדיחו אותי. חזרתי לבקו”ם ודרשתי לשרת כלוחמת, אבל מחזור הגיוס של לוחמות היה רק באוגוסט ואז השתחררתי והתגייסתי שוב”, היא מספרת על תחילת המסלול הקשה ביחידת ברדלס, המורכבת מלוחמים ומלוחמות.
“הייתה לי מפקדת מדהימה בטירונות, שדאגה להכל”, היא מספרת, “הייתה לי מוטיבציה גבוהה, אבל זה לא היה קל לעשות שמירה בשבת כשמסביבי אנשים עם הטלפונים הסלולריים ושומעים מוזיקה. האווירה המשפחתית עזרה מאוד. הבנות שהיו איתי בחדר התחשבו בי ולא שמעו מוזיקה בחדר בשבתות”, מתארת עוד לוי את המסלול שעברה. בשבוע שעבר סיימה לוי בהצלחה את מסע הכומתה. “המסע היה של 23 קילומטר בערבה. תחושת הסיפוק עצומה, כולנו נתנו את הנשמה כדי להצליח. סיימתי הכשרה של שבעה חודשים כרובאית 07, ובקרוב אלך לקורס מ”כים. אני רוצה להתחיל כבר בתפקיד מבצעי וחושבת להמשיך הלאה גם למסלול קצונה”, היא אומרת בסיפוק, וממליצה: “הגיוס לצה”ל והשירות המשמעותי נותנים המון. אומנם יש דרכים אחרות לתרום ואני לא מזלזלת, אבל יש יתרונות רבים לשירות כחיילת בתפקיד משמעותי. התחושה מדהימה”.