חודשיים אחרי שבית הדין הצבאי גזר את דינו של אלאור אזריה ל-18 חודשי מאסר, התיישב הערב (שלישי) התובע במשפט, עו"ד נדב וייסמן, לראיון אצל אילנה דיין ב"עובדה". לדבריו, הוא חש אמפתיה כלפי אזריה, בדיוק כמו שחש כלפי כל חייל אותו העמיד לדין.
הבאת בחשבון שהוא לא בחר להיות שם? שהוא היה במקום הכי מטורף באזור, שחברו נדקר?
"אנחנו לוקחים בחשבון את כל הדברים הללו, אבל בשורה התחתונה ברור לנו שלא חשב שהיה על המחבל מטען".
המפקדים קדחו לו במוח תחתור למגע, תהיה אגרסיבי, מחבל לא צריך לצאת חי.
"את זה הוא היה צריך להגיד, להביא את זה למשפט. לנו היה חייל שאמר כולם שקרנים ותפרו לי תיק. חייל שאומר דבר כזה היה אומר 'טעיתי', אלאור אמר 'פעלתי נכון והייתי פועל כך מחר'".
"תמיד יש שאלות", הוסיף וייסמן, "אבל בתיק הזה הייתה תשובה מוחלטת, לא היה ויכוח על מה עבר לו בראש". חייל ת' שהיה עמו עוד מהטירונות. שש פעמים כתב החייל "הוא דקר חבר שלי ומגיע לו למות" ופעם ראשונה הוא עומד מול השופטים מאשר את עדותו וניגש ומחבק את אלאור".
שומעים את המתיישבים שם בשטח, צועקים שיש שם מטען, מישהו זרק את המילה מטען.
"ידענו את זה, זה היה חלק מהחקירה, אבל אם הייתי מסתפק בראייה אחת מכל המשפט, הייתי מציג את הסרטון בו אזריה צועד אחרי הפיגוע ברגל קלה וללא פחד, כשכל חבריו לא מסתכלים לרגע על הסכנה שהם נמצאים בה. מי שמסתכל על הסרט הזה לא יכול לחשוב לרגע שהיה כאן מטען".
אלאור אמר לך "אתה לא יכול לשים את עצמך רגשית במקומו".
היו שם הרבה אנשים שחשו, מחיילים פשוטים ועד המח"ט, שכולם העידו שלא הייתה שם תחושת סכנה. היה שם את תא"ל שמואל זכאי, שאמר שאי אפשר לדעת מה מרגיש לוחם בסיטואציה כזו. כאשר אדם ירה, מתוך תחושה שיש מטען, לא יכול להיות שלוקח ארבע שעות עד שהוא אומר את זה, לא לפאראמדיקית, לא למ"פ לא למג"ד. בעדות שלו הוא טוען שהוא אמר להם על המטען, ומסביר 'פתאום נזכרתי'".
מדובר בשקרן מועד?
"מדובר בשקרן ללא ספק"
האנשים שסביבו הכשילו אותו?
"אין ספק שבמשפט הזה היו כמה קווים שהסתכלתי עליהם ולא הבנתי אותם. קו ההגנה שתיאר את כל הממסד הצבאי כממסד שבא לתפור לו תיק היה קו הגנה מוזר".
האם אותם מפקדים, שחלק מהם לא היו שם, שבעצמם עשו טעויות, האם לא סביר מבחינתו שהם לא ייתנו לו גב?
"לא נותנים לו גב על מה? על ירי לא חוקי? לא צריך לתת לו גב על זה, אף אחד לא תפר לו תיק".
מה אלאור אזריה היה עושה או יעשה באזרחות?
"אני לא יודע, אבל מי שלקח חיים שלא כדין, יוכל לעשות זאת שוב. לכן יש חשיבות לאכיפת ערך החיים בכל מקום שאנחנו נמצאים בו. אלא אם כן המסר שהחברה משדרת הוא שונה".
ראית את עוזי דיין שאמר שצריך להרוג מחבלים?
"זו בדיוק הסיבה לנהל משפט. המשפט מבהיר שיש עיקרון של טוהר הנשק ושהצבא ייאכוף אותו.
אתה יודע מה המחיר שגבה המשפט מהחברה, מישהו אמר בואו נמנע מזה ונלך לגישור, עיזבו את משפט הראווה הזה.
"זה לא היה משפט ראווה, זה היה הדבר החשוב שעשיתי בחיי, כעורך דין בוודאי, אבל בכלל אני גאה שניתנה לי הזדמנות. היה רגע ביום שהעיד עופר אוחנה שבו במהלך ההפסקה הבחין אחד השופטים שאוחנה העיד כשהוא חמוש, דבר שכמובן אסור. ובזמן שאנחנו יושבים ומחכים שם החלה התלהמות מילולית יוצאת דופן ואנחנו היינו באולם הקטן בלי דרך לצאת. אני לא זוכר כל מילה, אבל היה מאוד לחוץ".
היה רגע שהצטערת שלקחת את התיק?
"לא היה רגע כזה. היו הרבה רגעים שהרגשתי גאווה שלקחתי אותו. יש רגעים שאתה מעיד עד ואתה שואל אותו בחקירה ראשית וברקע אתה שומע הפגנות ורעשים והרגעים האלה היו רגעים שמצד אחד אתה שומע אותם ומצד שני אתה עוסק בתמונה הגדולה יותר. אני זוכר שתוך כדי שקראתי את הכרעת הדין קפץ לי פוש של שלושת השופטים עם שפמים היטלראים הבנתי שהתחילה ההסתה".
בוא נדבר על אל"מ גיא חזות (מח"ט כפיר). מתי למדת על הפגישה?
"בשידור בערוץ 2".
לא ידעת על זה כלום?
"בוודאי. אני ברגע הראשון מדבר עם האנשים שם, לא עם חזות כמובן, ואנחנו בסופו של דבר הבנו את גרסתו רק כשבא להעיד. אמרתי לעצמי יש כאן את אותו מח"ט שבאו לעזור לראייתם. הסתכלתי על הדבר ולא הבנתי למה מקליטים אותם, למה מביישים אותם".
תראה מה היה, הכרעת דין מחמירה וגזר דין מקל, לא יכול להיות שזה מה שבית הדין עשה בדיוק את מה שהפיקוד העליון רצה?
"אני לא מפרש את השופטים, אני מכבד אותם, אני לא מסכים עם גזר הדין ולכן ערערנו. רק אחרי שההגנה ערערה. אנחנו ערערנו כתום 15 הימים שמוקצבים לנו בחוק".
הפצ"ר אמר "אם אתם לא תערערו, אנחנו לא נערער"
"אנחנו ערערנו כי הערעור ראוי".
אם היו מבקשים ממך היית מייצג את אלאור?
"לא. אני מאמין בערכים שהובלנו וייצגנו טוהר הנשק הוא עיקרון מוסרי שאנחנו קבענו שאנחנו לא עושים גם לאויבים. השאלה היא האם אנחנו מאמינים לעקרון הזה או לא".