כ־100 משתתפים מילאו ביום רביעי האחרון את האולם בגלריה דובנוב בתל אביב בכנס “לא בטוח”, הראשון מסוגו, על תעשיית הנשק והסחר בנשק של מדינת ישראל עם מדינות העולם. אומנם לא היה שם קהל עצום, אבל המשתתפים דווקא חשו אופטימיים. “בהתחשב בעובדה שהנושא כמעט לא דובר בציבור, מדובר בהצלחה”, אמר עו”ד איתי מק, שמקדם זה חמש שנים את המאבק במה שהוא מכנה “ההסתרה של חלקה של מדינת ישראל במלחמות וזוועות בעולם”. בין הדוברים בכנס היו ניצולי קרבות ומשטרים אפלים, הפעילים כיום למען השלום ונגד מכירת נשק המשמש את המשטרים הללו לדיכוי חירויות האדם במדינותיהם.
הכנס התקיים במקביל לתערוכת הנשק והטכנולוגיות הצבאיות ISDEF שהתרחשה ב־6־8 ביוני בגני התערוכה בתל אביב. התערוכה התקיימה זו הפעם השמינית מאז 2007. לפי מארגני התערוכה, השתתפו בה כ־15,000 איש, בהם 4,000 בעלי תפקידים מחו"ל ונציגים מכ־90 משלחות רשמיות בינלאומיות בראשות שרים וגורמי ממשל בכירים, ראשי צבא וזרועות הביטחון. לטענת המארגנים, המשתתפים "הגיעו ארצה כדי לרקום שיתופי פעולה ביטחוניים ועסקיים עם חברות כחול־לבן וללמוד מתעשיית הביטחון הישראלית לצד הפיתוחים המתקדמים ביותר בעולם בתחומי ההגנה והביטחון, אותם הציגו 300 חברות שונות מרחבי העולם".
ברשימת המשתתפים בתערוכה היה אפשר למצוא נציגים ממדינות שהיחס בהן לדמוקרטיה ולחיי אדם שנוי במחלוקת, ובמקרים מסוימים גם כאלו שבהן מתחוללת עכשיו מלחמת אזרחים. פעילים חברתיים הפיצו בימים האחרונים רשימה חלקית של המדינות האלו, הכוללת את הרפובליקה המרכז־אפריקאית, קונגו, חוף השנהב, קמרון ובורמה (מיאנמר). בירור בנוגע לאמברגו על סחר בנשק עם מדינות אלו העלה כי על הרפובליקה המרכז־אפריקאית הוטל אמברגו נשק ב־2013 מטעם מועצת הביטחון של האו"ם, המגביל העברת ציוד לחימה אליה אך ורק לכוחות ממשל, וגם זה באישור מראש של ועדת האו"ם שהוקמה לצורך זה. כך גם במקרה של קונגו, שבה היה אמברגו דומה מ־2003, וגם היום נדרשים בה הודעה מראש ואישור של ועדת האו"ם, כדי לספק נשק לכוחות ממשל בלבד.
חלק גדול מהמשתתפים בכנס “לא בטוח” הביעו תמיהה בנוגע לאורחים המבקרים בתערוכה המקבילה ותהו אם אכן אלו הם הקשרים שישראל רוצה לטפח. “בתערוכה מבקרים נציגים מהרפובליקה המרכז־אפריקאית וקונגו”, אמרה א’, פעילת שלום מחו”ל. “אלו מדינות שיש אמברגו מטעם האו”ם על סחר בנשק איתן. מה ישראל אומרת לעולם? שלא אכפת לנו מהאמברגו? או שאולי הם רק תיירים? לא ייתכן שדבר כזה קורה כאן בתל אביב”.
כחלק מהמחאה על התערוכה נכנסו פעילות מקואליציית נשים לשלום לאולם המרכזי בה ושכבו על הרצפה אוחזות שלטים "כאן מרוויחים מהכיבוש" ולבושות חולצות שמאשימות את תעשיית הנשק ברווח מהכיבוש. על פי טענת הפעילות, הפיתוח הישראלי המוביל לסחר בנשק מבוסס על ניסויים שעורכים בו בשטחים.
מגלגלים מיליארדים
על פי חוק, מדינות המפרות אמברגו נשק ומוכרות נשק למדינות שבהן מתחולל רצח עם נחשבות על פי חוק לגורם מסייע בפשע. לדברי מארגני הכנס "לא בטוח", מכירת הנשק הישראלי היא 40% מהכנסות המדינה. נתון זה לא קיבל אישור רשמי, אך על פי גורמים בתחום, מדובר בתעשייה המגלגלת מיליארדים מדי שנה.
על פי נתוני משרד הביטחון שפורסמו במרץ 2017, היקף הייצוא הביטחוני של ישראל למדינות אפריקה זינק בכ־70% ב־2016 לעומת השנה שלפניה. החוזים החדשים שעליהם חתמו התעשיות הביטחוניות בישראל עם צבאות זרים וארגונים ברחבי העולם ב־2106 עמדו על כ־6.5 מיליארד דולרים. זוהי עלייה של כ־800 מיליון דולרים בהיקפי העסקאות שנחתמו לעומת 2015. לפי הנתונים, כמו בשנים קודמות, עיקר הייצוא הביטחוני הישראלי מופנה ליבשת אסיה, ובייחוד להודו, המגלה עניין גובר בפיתוחים טכנולוגיים ישראליים.
אחד הדוברים בכנס היה נדים היאץ', עיתונאי מבוסניה, שהיה רק ילד בן שלוש כשהתחילה המלחמה העקובה מדם בסרייבו. כיום, כשהוא כבר אב לילדה, הוא פעיל להחזרת העקורים מאותה מלחמה לבוסניה. במהלך הכנס אמר היאץ' שישראל מעניקה בשתיקתה ובעקיפין תמיכה דיפלומטית לסוריה בשעה ששאר העולם מגנה את הפשעים של אסד. כמו כן, היאץ' טען כי ישראל עשתה מאמצים דיפלומטיים לתמוך בסרביה בזמן שכל העולם, כדבריו, גינה את סרביה, אבל גם ציין לשבח את הקהילה היהודית בבוסניה, שהתגייסה במהלך המלחמה לחלץ יהודים ולא יהודים כאחד מאזורי הקרבות: "הם לא שאלו מי יהודי. כל מי שיכלו חתמו עליו שהוא יהודי כדי שיחלץ".
היאץ' סיפר על אמברגו הנשק החלקי שהוחל על יוגוסלביה בזמן מלחמת האזרחים, שיצר מצב שבו אחד הצדדים היה חמוש ומאומן, והאחרים נאלצו להתגונן באמצעים כמעט לא קיימים. "אני מנסה היום לעצור שיתופי פעולה המשתמשים באידיאולוגיה כדרך לעשות עסקים או גורמים פרטיים שמשתמשים במלחמות כאמצעי לעשיית הון", אמר היאץ' ל"מעריב המגזין". "מעבר לזה אני חרד לעתיד, למצב שבו טכנולוגיות מעקב ישראליות יעברו לבוסניה וישמשו למעקב אחרי אזרחים ופעילים. לכן אני כאן היום".
דוברת נוספת בכנס הייתה ג'סיקה נבו, סוציולוגית פמיניסטית ופעילת שלום, ילידת ארגנטינה שגדלה תחת הדיקטטורות הצבאיות בה. נבו דיברה בכנס על החיים תחת הדיקטטורה הצבאית בארגנטינה ועל לקחי העבר שעלינו להפנים וחזרה על הטענה שלפיה מדינת ישראל סיפקה נשק לחונטה הדיקטטורית, ונציגי מדינת ישראל ביקרו באופן רשמי במדינה במהלך שלטונן של הדיקטטורות, בשיא גל החטיפות, הרציחות והעינויים.
במרץ אשתקד הגישו פעילי זכויות אדם ישראלים מארגנטינה עתירה באמצעותו של עו"ד מק וביקשו לחשוף את המסמכים אשר מתעדים את הקשרים של המשטר הישראלי עם המשטר הצבאי שפעל בארגנטינה בשנים 1976־1983, זאת על פי חוק חופש המידע. העתירה כללה בקשה לחשוף את כל המסמכים, בהם כאלה שעוסקים באספקת הנשק מישראל, אימונים משותפים עם אנשי ביטחון ישראלים וכן את המידע המצוי בישראל על מחנות הרצח והעינויים שהפעיל המשטר בארגנטינה. במרץ השנה התקבלה תשובת משרד הביטחון. לטענת המשרד, אין כלל מסמכים העוסקים בחטיפה, רדיפה או רצח של פעילי השמאל בכלל וקרוביהם של מגישי הבקשה. נוסף על כך, נטען כי חשיפת המסמכים הקשורים לסחר בנשק עם המשטר הארגנטינאי באותן שנים תוביל לפגיעה בביטחון המדינה וייתכן גם לפגיעה ביחסי החוץ, ולכן סירבו לחשוף מסמכים אלו.
תגובה זו של משרד הביטחון זהה כמעט לחלוטין לתגובות בעתירה אחרת שהגיש עו”ד מק בעבר בבקשה לחשוף מסמכי סחר בנשק עם רואנדה בזמן טבח העם שהתבצע במדינה ועתירות אחרות. כמו כן, בינואר 2016 פורסם כי דוח של האו"ם קובע כי ישראל מספקת לדרום סודן אמצעים מודיעיניים, שמשמשים את הממשל להאזנה למתנגדיו ולפעילות נגדם.
אלא שעו"ד איתי מק, דמות מוכרת בחוגים המנסים לצמצם את סחר הנשק של ישראל עם מדינות שנויות במחלוקת, מסרב להתייאש. "אני רואה שינוי", טוען עו"ד מק. "היום מי שעוסק בסחר בנשק כבר פחות מתגאה בזה. בשונה ממדינות אחרות בישראל לא מדובר באנשים עם סכין בין השיניים. אלו אנשי עסקים, ולכן הלחץ והחשיפה התקשורתית משפיעים עליהם, והם מנסים להסתיר את העיסוק שלהם. הם אומרים במקום שהם עוסקים בהייטק או בייצוא חקלאי. בגלל הקמפיין ובגלל העתירות אנשי עסקים פחות רוצים להיות מקושרים לתחום הזה. יש פוטנציאל לשינוי, ואני מאמין שהחגיגה הזאת תצטמצם".
נקברו תחת חיסיון
בחמש השנים האחרונות הגיש עו"ד מק, שעושה את עבודתו ללא תשלום, לא מעט עתירות לבית המשפט בבקשה לחשוף את חלקה של מדינת ישראל באספקת נשק למדינות שבהן התחוללו בעבר רצח עם או פשעים נגד האנושות, וגם כדי למנוע סחר קיים או עתידי עם מדינות כאלו. מלבד רואנדה, ברשימת עתירותיו היו סרביה, בורמה, סרי לנקה, דרום סודן, ארגנטינה ועוד. רוב העתירות שהגיש נקברו כאמור תחת חסיון מידע של משרד הביטחון. "אני מגיש עתירות כדי לשנות את מדיניות ייצוא הנשק של מדינת ישראל, אני לא מאמין שבית משפט ישים חותמת על פשעים נגד האנושות", הוא אומר.
ממארגני תערוכת ISDEF נמסר בתגובה: "כל המשלחות הבינלאומיות הגיעו כמובן בתיאום מלא ועל פי חוק. כפי שנטען בשבועות האחרונים, צר לנו שישנם כאלו שניסו לפעול נגד עידוד התעשייה המקומית כחול־לבן ולהכפיש את שמה של תערוכת הביטחון, הגנת המולדת והסייבר הבינלאומית הגדולה בישראל".
ממשרד הביטחון לא התקבלה תגובה עד מועד סגירת הגיליון.