מעט אחרי שהתברר רצף האירועים בפיגוע שהתרחש הבוקר (ראשון) באריאל, בו נרצח סמ"ר גל קיידאן ונפצעו באורח קשה ואנוש לוחם צה"ל והרב אחיעד אטינגר, צפו שוב הטענות לפיהן החיילים שנכחו בזירה לא הגיבו כראוי ולא נטרלו את המחבל. שרת התרבות מירי רגב אף מיהרה לטעון כי "לפיד וגנץ יביאו עוד פיגועים". האלוף במילואים אבי מזרחי, מפקד פיקוד מרכז לשעבר, התייחס לטענות אלו בגל"צ וטען כי "רק לפני שבועיים היה פיגוע בבנימין, בו נפצע קשה קצין צה"ל. החיילים פתחו באש והרגו מחבל אחד. הטענות על החיילים הן דמגוגיה בגרוש, צה"ל ינצח בין אם זה ממשלת ליכוד ובין אם זה ממשלת כחול לבן". 



לדבריו, "חייל צה"ל שמופקד על הגנה במקום מסוים והוא חמוש, חזקה עליו שמי שבא להרוג אותו ימות קודם. לכן יש לו מחסניות ו-M16 וכוונת, אבל יכולות לקרות תקלות".



"אני לא יודע מה קרה במקרה הזה, אני לא מירי רגב", תקף האלוף במילואים. "זו המציאות הנוכחית, מה אתם מצפים שיקרה? יש פלסטינים ויש אותנו, וזה גורר אלימות. האם זו גזירת גורל או לא? אני מציע לנסות לדבר עם הצד השני, לא מבטיח שזה יביא תוצאות".


מזרחי ציין גם כי לא מעט פיגועים נמנעים, והוסיף כי לדעתו "גירוש אנשים והריסת בתים לא ימנעו פיגועים". לדבריו, "אם תתנו לצה"ל פקודה שיכבוש, זה יקרה, הבעיה היא לא צה"ל". 




סמ"ר גל קיידאן. צילום: דובר צה"ל

הרב אחיעד אטינגר. צילום: נדב גולדשטיין/TPS


"רוב המחבלים נתפסים בבית כשהם ישנים" 

אריק ברבינג האריס, מפקד מרחב איו"ש בשב"כ לשעבר, הסביר כי "אנחנו מתאפיינים בפיגועים אישיים והשראה. הסיפור בניו זילנד, הסיפור של אל אקצא שגורם לצעירים לצאת ולעשות פיגועים. אני לא חושב שזאת אינתיפאדה, יש לנו גלי טרור, אבל אנחנו בהצלחות גדולות של איתור הצעירים האלה ותשתיות. יש 100 פיגועים שמנענו, אז אני לא חושב שהמצב כזה חמור".

לדבריו, "רוב הצעירים שמפגעים נמצאים במחשבה שהם לא יחזרו חיים מהפיגוע. לאחר שהמחבל בורח מהפיגוע ומוצא תא שטח, הוא צריך להתמקם. המחבל מאזור התעשייה בברקן עבר 6-7 מקומות מחבוא עד אשר הוא נתפס וחוסל, משום שהאוכלוסייה פעמים רבות חוששת ממתן מקום מחבוא למבוקשים, הם חוששים מפעילות צבאית, הריסת בתים ועוד. להבנתי, הבחור פשוט חשב שהוא ייהרג, הסתיים כפי שהסתיים והוא עכשיו במנוסה".
באשר לסוגיית המפגע הבודד, אמר האריס כי "פיתחנו ביחד עם צה"ל ואגף המודיעין תפיסה וטכנולוגיה שמאפשרת לנו לבצע פעילות מעמיקה ברשתות חברתיות, אבל גם ברחבי האינטרנט, מה שמסייע לנו להגיע למחבלים הפוטנציאליים. נכון, אין כאן הרמטיות, ויש אירועים שמסתיימים בהרוגים, אבל הרוב המוחלט נתפס בבית כשהם ישנים. בחברה הפלסטינית, מחבל הרוג הופך להיות שהיד ומשפחתו מקבלת מעמד מיוחד, אבל בטרור הבודדים, שאינו תחת חסות של ארגון מסוים, 'השם הטוב' של המשפחה הוא לזמן קצר בלבד. השם הטוב, הגיבוי והסיוע הם הרבה יותר מתמשכים אם הם חלק מהארגון".