יו"ר מרצ, תמר זנדברג, נשאה דברים היום בכנס לביטחון לאומי של "מעריב", התייחסה למצב הביטחוני לאור המתיחות בדרום ומתחה ביקורת על יו"ר "הימין  החדש" ושר החינוך נפתלי בנט: "יש כנס ביטחון. יש מערכת אחת שחסרה, וזה שלום. התפלאתי - למה לא הוזמנתי לכנס שלום. אני כאן כדי לומר אין שלום לחוד וביטחון לחוד. הוא לא סותר אותו, להפך. בלי שלום, לא יהיה ביטחון. ואת האמת הפשוטה והבסיסית הזאת, שהיא חסרה מאוד בעיקר אחרי השבוע הזה".



"יאיר לפיד מצהיר על עצמו באיראן, בעזה, בכל עניין של ביטחון, הוא מצהיר שהוא ימינה מהממשלה. זה מועמד אלטרנטיבי מהמרכז. בימים האחרונים שמענו גם את בני גנץ. במקום להגיד מה יעשה אחרת, הוא מאגף את נתניהו מהימין. מה קורה להם? כשהם יושבים בקבינט ובהערכות המקצועיות, הם יודעים לומר שבלי אופק מדיני אי אפשר לשמור על הביטחון, שאי אפשר בכוח הזרוע, וכוח ועוד כוח. הם יודעים שנמצא הסדר מדיני".



"במצבים האלה כולנו נפתלי בנט, מחרחר המלחמה הסדרתי", אמרה זנדברג. "האיש שאף מכה צבאית לא מספיק טובה לו. שהחלום שלו, במקום להציע חזון של ביטחון, שקט ושגשוג, זה לשמור על הגבעות המשיחיות. אני לא רואה כאן ביטחון, אירועי השבוע האחרון הראו זאת יותר מהכל. האינטרס שלנו הוא שיהיה שקט. שלא נחשוש מטיל או אזעקה. לרוב הישראלים אין אינטרס לשעבד את ההתנחלויות ולהילחם במלחמות האין ברירה".



זנדברג המשיכה: "בבית הספר לימדו אותי שאלה מלחמות, אין ברירה. היום אנחנו שואלים את עצמנו אם לצאת למלחמה או לא. מתאים או לא


זאת מלחמת ברירה. יש איזה הסתרה מהציבור כי יש 'לא' מוחלט של ממשלת ישראל, לבין 'הכן' או 'האולי' שכל פעם נשקל על השולחן אל מול האפשרות להסלמה אלימה מול חמאס בעזה. סרבנות נענית בסרבנות. עם חמאס אנחנו יכולים לדבר. עם אבו מאזן לא. למה? פעם חקרנו ושאלנו לעומק השאלה למה? הסיבה שממשלת ישראל מסרבת לדבר איתו, היא התעקשות לשמור על אדמה שאין לנו צורך בה, ועולה בחיים של חיילים, אזרחים ישראלים ופלסטיניים. הם גם גוררים אותנו לעזה".



"אני כאן כדי להגיד את האמת", המשיכה יו"ר מרצ. "צריך לדבר על פשרה מדינית. הדבר הזה טמון לא רק בעזה אלא גם בגדה המערבית. זאת הסיבה שבנט הציג את התוכנית שלו, תוכנית הביטחון. זאת תוכנית חרחור המלחמה. הוא מתכוון להציל את הגבעות בשומרון. הוא מוכן לשלוח חיילים להיהרג במלחמת שלום ההתנחלויות. היינו יכולים לדבר עם הפלסטינים על הסדר כולל. לא הסדר מדיני קצר טווח, עם מזוודות כסף. היינו מדברים עם אבו מאזן, עם מלאדנוב, עם סעודיה. ללכת למהלך מול כל העם הפלסטיני. גם ממשלת ישראל יודעת את זה. כל ראש ממשלה שירצה להיכנס לחדר ולהסדר מדיני, הוא ייכנס בדלת אחת, הדלת השנייה תהיה גם שתי מדינות, חילופי שטחים".



עוד אמרה זנדברג, כי "זאת התוכנית לשתי מדינות ואין אחרת. זאת הסיבה שאף ראש ממשלה לא נכנס לחדר, כי הוא יודע מה התוצאה. את זה הבייס הפוליטי של ההתנחלויות והימין הקיצוני לא יכול לעכל. מנהלים אותנו מסבב לסבב, מטיל לטיל. את הסכסוך הזה אי אפשר לנהל, צריך לפתור ואפשר לפתור. זאת המנהיגות האמיצה. מצרים הייתה האויבת הכי קשה שלנו לפני 40 שנה. העובדה שהנשיא סאדאת נחת כאן ומשם נסע לכנסת, ולחץ את ידו של בגין, ושני האנשים עשו שלום, היא ההוכחה שאפשר לשנות. לא רק לנהל. צריך לרצות, וצריך אומץ. משום מה - את האומץ להילחם אנחנו תמיד מוצאים, אבל האומץ לשלום חסר".



זנדברג ציינה שיוסי שריד אמר בעבר, כי הוא "לא מבין למה מהשלום מתייאשים ממש מהר, ומהמלחמה לאף אחד לא נמאס. רק אותה אנחנו רוצים לנסות. כשמנסים כיוון לשלום, זה לא עובד. אולי ננסה שוב? אולי קשיי השלום עדיפים על קשיי המלחמה כמו שאמר בגין? התוכנית של מרצ היא היחידה האפשרית. צריך לסכם אותה בנקודות קצרות שהן מובנות מאליהן".