המרחק לפצצה גדול: הפרת הסכם הגרעין היא ניסיון איראני "לשפר עמדה"

המרחק לפצצה גדול: ההחלטה של איראן לחצות את גבול 300 הק"ג של כמות האורניום המועשר, שההסכם עם המעצמות מתיר לה, היא רק הספתח. המהלך מהווה התרסה בפני ארה"ב והקהילה הבינלאומית, בבחינת "מה אתם יכולים לעשות לנו?" והוא מצטרף לפגיעות בספינות במפרץ. החריגה מכמות ההעשרה המותרת היא יותר סמלית מאשר מהותית. זו חריגה של ההסכם. אך מדובר בהעשרה לדרגת 3.9%. 
 

כדי לייצר פצצה יש להעשירו לדרגה של 93%. הודעת איראן אינה מקדמת אותה לפצצה, אך היא מאותתת לעולם כי היא יכולה להמשיך בדרך הזו של עוד הפרה ועוד הפרה. איראן נואשת בגלל העיצומים הקשים שמטילה עליה ארה"ב והכלכלה שלה מידרדרת, אך עדיין המנהיג העליון עלי חמינאי אינו מראה סימנים של כניעה. הנשיא דונלד טראמפ מבקש ממנו לבוא לשולחן המשא ומתן, אך איראן מסרבת. להפרת ההסכם יש גם משמעות נוספת: היא יכולה לשמש מעין ניסיון לשיפור עמדה. 

העובדה שאיראן טרם נטשה את ההסכם מעידה שהיא מתנהלת בזהירות. בשלב זה נראה שאין לה שום כוונות לחדש את תוכנית הגרעין שלה. אך גם אם תחדשה במלוא העוצמה, היא עדיין תימצא להערכת קהילת המודיעין של ישראל במרחק של תשעה חודשים מהיכולת להרכיב פצצת גרעין. 

את הרחקת איראן מהיכולת להגיע לפצצה ייחס אתמול ראש המוסד יוסי כהן למבצע הנועז של המוסד, שגנב את ארכיון הגרעין הצבאי של איראן. הוא הגזים. מה שהרחיק את טהרן מנשק גרעיני היה מבצעי העבר המיוחסים למוסד בזמנם של קודמיו מאיר דגן ותמיר פרדו (שכהן היה שותף להם): התנקשויות במדענים, חבלות בציוד, ובעיקר העיצומים הבינלאומיים, שהכריעו את איראן והביאו אותה לחתום על הסכם הגרעין. 

גניבת הארכיון, שכהן והממונה עליו ראש הממשלה מתגאים בה שוב (ובצדק, אם כי יותר מדי) הייתה מזהירה מבחינה מודיעינית ומבצעית. היא אפשרה הצצה נדירה לתכנית הגרעין הצבאית של איראן, שהסתיימה ב-2003. הנשיא טראמפ היה עוזב את ההסכם ומטיל עיצומים גם ללא המבצע. כעת הבעיה היא שטראמפ אינו רוצה עימות צבאי למרות התגרויותיה של איראן ולכן אנו צפויים לראות בשני הצדדים עוד מאותו הדבר.