כיצד יגיב נסראללה? "אם היה יכול רק לפגוע ברכב ריק - זה היה הפתרון הטוב ביותר בשבילו"

"נסראללה יצר לעצמו בארץ מוניטין של אחד שמה שאומר הוא עושה", פתח ידלין, "אני, כמי שהסתכל על נסראללה הרבה מאוד שנים, יכול לומר שהמוניטין הזה אולי היה פעם נכון והוא ממש לא נכון בשנים האחרונות. לא צריך לקחת את דבריו אחד לאחד. נסראללה לא מעוניין במלחמה ולא רוצה במלחמה. אני מזכיר שהוא דיבר מהבונקר, הוא צרוב משנת 2006 ומצבו מאז נהיה רק יותר גרוע. הוא איבד כ־1,500 טרוריסטים במלחמה בסוריה, יש לו אלפי פצועים, נחתך לו התקציב מהאיראנים בחצי והכי חמור, שהוא יודע שהוא חדור מודיעינית והוא לא רוצה מלחמה. אבל הוא רוצה להגיב, אם הוא יכול היה לפגוע ברכב ריק ולהגיד 'הגבתי' זה היה הפתרון הכי טוב בשבילו, ולדעתי זה מה שמחפשים המתכננים שלו היום".

"מי שזוכר את 1956, זאת הייתה מלחמה נגד ההתעצמות של המצרים בעסקה הצ'כית-מצרית, בן גוריון, דיין ופרס חשבו שהיא מסכנת את מדינת ישראל, לא הייתה לנו אז תשובה צבאית. אני אתן את הדוגמה הקלאסית לפעילות נגד התעצמות – התעצמות גרעינית. ב־1981 וב־2006 דוקטרינת בגין אומרת 'לא ניתן לשליט ערבי שקורא להשמדת ישראל לרכוש ולפתח נשק גרעיני'. עכשיו צריך לעשות דיון מאוד משמעותי בקבינט הבא, בעוד חודש וחצי, האם הטילים המתקדמים, שהם לא אלפים בינתיים, מהווים איום שמצדיק את הכנסת המקרה הזה ב דוקטרינת בגין".
 

"יש שלוש חלופות והן צריכות להיות על השולחן עם ניתוח אסטרטגי מאוד רציני. על אחת דיברנו כבר - מכת מנע, שמשמעותה מלחמה. חלופה שנייה הרבה יותר לגיטימית והרבה פחות מסוכנת פוליטית למי שמחליט אותה היא חלופה הגנתית – 'על כל טיל מתקדם שלהם נבנה טיל חץ, טיל קלע דוד, כיפת ברזל וביום הדין נעצור 95-90 אחוז מהטילים שלהם ולכן זה לא איום כזה מסוכן. ממה שאני זוכר מחקר ביצועים ומדיונים כאלה, לעולם יהיו הרבה יותר טילים תוקפים מאשר טילים הגנתיים ומדינת ישראל יכולה להתמוטט כלכלית מאסטרטגיה כזו, אבל היא אסטרטגיה. החלופה השלישית היא לכאורה הכי טובה, והיא גם עובדת ב־13 השנים האחרונות. היא אומרת 'אנחנו ניצור את מאזן האימה ונרתיע אותם שאם הם יעזו לירות את הטילים האלה אנחנו נשטיח את לבנון'. פה יש הימור מאוד גדול כי הרתעה היא מושג מאוד חמקמק והוא לא יעבוד. במיוחד אם הצד השני ייקח את היוזמה".

 

"יש מרווח תמרון כלשהו לחיזבאללה, זה לא כפתור אוטומטי. לנסראללה יש הרבה מאוד זהויות, הוא אכן שלוחה של איראן, אבל הוא גם פטריוט לבנוני, הוא גם ערבי בניגוד לאיראנים שהם פרסים, הוא גם מייצג את העדה השיעית-לבנונית שהייתה בסולם מאוד נמוך במעמד החברתי בלבנון והוא חיזק אותם משמעותית. יש לו הרבה מאוד שיקולים בראש, השיקול האיראני הוא מכריע אך ראיתי פעמים שהאיראנים ביקשו ממנו לעשות ודברים, והוא בערמומיות רבה הצליח להתחמק מזה ולהוביל אותם לפעילויות שיעשה מישהו אחר. לכן זה לא אוטומטי כי יש משקל מאוד כבד לעניין".

"יש לו את הכלי של ההיסטוריה - הוא חטף 2 חיילים והרג 8 ב־2006 והביא עליו מלחמה מאוד קשה שאחרי זה, בתקופה שאפשר היה להאמין לו, הוא גם אמר שהוא מצטער. יש את הדוגמה של 2015 אחרי חיסול ג'יהאד מורנייה וגנרל איראני, הוא ירה על שיירה של חיילים ולמזלנו רוב החיילים הספיקו לקפוץ מהג'יפים, למעט שניים שנהרגו, וישראל לא הגיבה. זה היה גם לפני בחירות. לדעתי הוא יושב היום ואומר 'כנראה שעל שניים הם לא מגיבים'. אם כי הוא צריך לעשות חשבון טוב, מי הרמטכ"ל היום ומי היה אז, מי שר הביטחון? אם הוא היה יכול לפגוע במטרה שבסוף יהיו שני חיילים הרוגים, אני חושב שהוא היה אומר לעצמו 'ישראל לא תגיב'. אני לא בטוח שהוא לא טועה שוב".
 

"אני לא חושב, בוא נפריד בין המדינות. סוריה – הצלחה גדולה, אנחנו תוקפים שם כבר מאות גיחות וגרף ההתקדמות של הפרויקט של סולימאני נמצא לדעתי, לא שאני חישבתי על פי נתונים, 10 אחוז ממה שהוא רצה להיות. בכמות הטילים, בכמות ההגנה אווירית, בבסיסים בים ובאוויר. בסוריה זו הצלחה גדולה. האיראנים, שהם אנשים רציניים, תיחקרו והזיזו את המאמץ ל2־ מקומות –  לעיראק ולבנון". 
 

"אנחנו צריכים להבין שהמב"מ בעיראק ולבנון, זה לא המב"מ של סוריה. יש שם מגבלות אחרות ויש שם סיכונים אחרים. למשל לעומת סוריה, הסיכון העיקרי בעיראק הוא לא מהגנה אווירית. הסיכון העיקרי בעיראק הוא היחסים שלנו עם האמריקנים. האמריקנים די כועסים על התקיפות האלה. בהתחלה הם הדליפו והשבוע הם הוציאו הודעת גינוי. הסיכון שם הוא מדיני. בלבנון הסיכון הוא תחילת השיחה שלנו, לא תקפנו בלבנון מאז 2006 כמו שחיזבאללה לא תקף אצלנו. מישהו לקח החלטה, שאפשר לתמוך בה או להתנגד לה, שהוא לא הצליח בנאומים באו"ם ובהעברת מסרים דרך דיוויד סטרפילד והצרפתים לחיזבאללה, להפסיק את הפרויקט הדיוק. ועכשיו הוא מבין שהוא צריך להתחיל לעבור למעשים. אני רוצה להדגיש עוד נקודה חשובה. המערכה הזו ארוכה ורחבה. המבצע הזה הוא יותר 'איתות' שאומר לנסראללה 'שים לב אנחנו גם יודעים לעשות, אנחנו משנים את חוקי המשחק".

"יש פה שאלה שאני לא יכול לענות עליה כי אני לא רואה את החומרים המודיעיניים. האם זה באמת התרופפות או שזו דרכו של סינוואר להגיד לנו באיתותים, כי הוא פוחד ויודע מה ייפול עליו אם ישלח מאות רקטות. איתותים דרך רקטה פה ורקטה שם. אני נוטה לקבל את זה שלחמאס אין בעיית שליטה ומה שהוא מנסה להזכיר לנו מדי פעם שעוד לא הגענו להסדרה שהוא מנסה להגיע בשנה וחצי האחרונות".
 

"אני לא חושב שיש לנו ברירה, במוקדם או במאוחר. בכל חלופה שרואים, יש אנשים שרוצים לפתוח את עזה לעולם דרך איזה אי, יש אנשים שרוצים להחזיר את הרשות הפלסטינית ויש אנשים שרוצים לעשות הסכם עם החמאס. אף אחת מהאסטרטגיות האלה לא תעבוד כל עוד החמאס ירגיש שהוא מרתיע את ישראל ושהוא אוחז אותה באזורים רגישים בלי לשלם מחיר. לכן כל אחת מהחלופות עוברת דרך מה שלא עשינו מ־ 2007, מאז שהחמאס תפס את השלטון בעזה, לא הכו את הזרוע הצבאית של חמאס מספיק חזק. שילוב של מודיעין שלא היה תמיד קיים, חוסר רצון מדיני, חוסר רצון צבאי להיכנס לעזה. ואני לא מאלה שחושבים שצריך לכבוש את עזה, להיפך. אבל אני חושב ששלושת הסיבובים הגדולים שעשינו ב־2009, 2012 ו־2014, היו באסטרטגיה לא נכונה. האסטרטגיה של שימור חמאס מורתע ומוחלש היא עם סתירה פנימית. אם אתה לא פוגע באויב שלך הכי חזק שאתה יכול, הוא לא יהיה מורתע ולא יהיה מוחלש. ככה אי אפשר לעשות מהלך מדיני כי הוא ירגיש חזק. אני מעריך שאחרי הבחירות, אנחנו נהיה בעוד סבב מאוד קשה בעזה כי אני חושב שהרמטכ"ל הנוכחי מבין את הצורך לעשות משהו אחר ממה שעשו בעבר".