אלמנות צה"ל נגד אלי בן-שם: יו"ר ארגון יד לבנים, שרק לפני כמה ימים השיא משואה בערב יום העצמאות בשם המשפחות השכולות, עורר סערה גדולה בעקבות ראיון שהעניק למעריב בסוף השבוע שעבר, ובו טען כי כאבם של ההורים השכולים גדול מזה של אלמנות צה"ל שאיבדו בעל במערכה. 

בן-שם, שנשוי בעצמו לאלמנה ששכלה את בעלה במהלך שירותו כשוטר, הסביר בראיון לאייל לוי במעריב, שלדעתו "לאבד ילד ולאבד בעל זה שונה. נכון שכואב לאלמנות אבל הן משתקמות. גם ליד ולרגל יש תחליף. לאבד בעל זה כואב, אבל כשאתה מאבד ילד השמיים נופלים עליך ואתה לא יכול לחזור".

כאמור, דבריו של בן-שם עוררו זעם וכאב גדול בקרב מאות אלמנות צה"ל וכוחות הביטחון, כפי שמסבירה תמי שלח, יו"ר ארגון אלמנות ויתומי צה"ל: "כשראיתי את הראיון חשכו עיניי. האם יש למישהו יכולת למדוד עוצמת כאב? האם מר בן-שם החליט שדווקא בערב יום הזיכרון זה הזמן לחלק ציונים לאלמנות על רמת הכאב שלהן? על יכולתן להשתקם? דבריו הם חרפה למשפחת השכול כולה".  

שלח, ששכלה את בעלה, סא"ל אהוד שלח ז"ל, במלחמת יום הכיפורים, מוסיפה: "מרגע פרסום הראיון הוצפתי פניות ממאות אלמנות שנפגעו עד עומק ליבן מהאמירות האומללות של בן-שם. למרות זאת, לא רציתי לחולל מהומה בעיצומו של יום הזיכרון והעדפנו להמתין מתוך כבוד למשפחות ולנופלים. כאשר פניתי לאלי וביקשתי שיתנצל על דבריו, הוא עשה זאת באופן מגומגם ולא מספק – "הציטוט הוצא מהקשרו, אני מתנצל אם מישהי נפגעה מדבריי" – ללא הבעת חרטה על תוכן הדברים".

אלמנת צה"ל, רותי הש צביקלר, ששכלה את בעלה סמל זכריה (ג'קי) הראל ז"ל, במהלך שירות מילואים בסיני ב-1974: "אם להבנתו של מר בן-שם, הכאב על אובדן בעל משול לאיבוד יד ורגל, אולי הוא יכול לספק לנו פרוטזות כדי להעביר את הכאב? אני מכירה אלמנות ששכלו בעל וכעבור שנים איבדו ילד בצבא – האם לאלמנה כזו מר בן-שם מרשה להרגיש כאב?". 

רבקה ברוך, אלמנת צה"ל ששכלה את בעלה, סמל אלברט ברוך ז"ל, במלחמת יום הכיפורים: "אני התאלמנתי בגיל 26 ונותרתי עם שלושה ילדים קטנים. לא זכור לי ששלחו לי בעל חלופי כדי לשקם אותי. מוטב לאלי בן-שם שלא היה מוציא מהפה אמירה אומללה שכזו".

זמירה שניידר, אלמנתו של סמל שלמה שניידר ז"ל, שנהרג במהלך שירות מילואים בגזרה המצרית ב-1974: "משפחת השכול כוללת אלמנות יתומים הורים ואחים – ממתי עושים דירוג לעוצמת הכאב? לדברי אלי בן-שם אלמנה שהשתקמה, כאבה חלף.. אז לא, הכאב נשאר לעד. אלמנות רבות נותרו לגדל יתומים לבדן, יתומים שלעולם לא אמרו את המילה 'אבא', כי גם לאבא אין תחליף. האם אנחנו מקיימים תחרות למי כואב יותר? אלמנות או הורים? הרי זו מחשבה שאין לה מקום. כולנו משפחה אחת. כפי שנאמר ע"י מר בן-שם, להורים שכולים יש ילדים ובמקרים מסוימים נולדו להם ילדים נוספים, האם ההורים הללו "השתקמו" וכעת לא כואב להם? מוטב יעשה אלי בן-שם אם יחזור בו מדבריו".

בארגון אלמנות ויתומי צה"ל ביקשו להדגיש: "דברינו אינם מכוונים כלפי כלל ההורים השכולים המיוצגים על ידי ארגון יד לבנים, אלא כלפי בן-שם, מאחר והוא אמר את הדברים על דעתו ובאופן מודע לחלוטין. אנו מצפים להתנצלות כנה ובעיקר להפנמה כי דבריו פערו חור נוסף בחלל הגדול ממילא שנושאות בקרבן האלמנות".

אלי בן-שם מסר שהתנצל בכתב בפני ארגון האלמנות. הוא כתב כי הוא מצטער שדברים הוצאו מהקשרם ואם מישהי נפגעה, הוא מתנצל. עוד הוסיף שהם משפחה אחת, משפחת השכול וצריכים לשמור על אחדות.