דור המפקדים, שחברי המטה הכללי ואני נמנים עמו, התפתח בוואדיות ובמארבים באזור הביטחון. זאת תקופה שבה עוצבנו אישית ומקצועית. זאת תקופה שבה, בניגוד לדימוי, נרשמו הצלחות מבצעיות לא מעטות, לצד כישלונות ואובדן פקודים ומפקדים. הזיכרון הוא לא רק משא אישי אלא גם ציווי מקצועי. שנות הלחימה בלבנון הן שיעור שאת לקחיו עלינו למצות עד תום.
אחד הלקחים המרכזיים מהתקופה הוא היכולת לזהות ולפרש מצב נתון. לזהות את דפוסי הפעילות של האויב, ולהעמיד מולם מענה מבצעי ראוי. במהלך השנים הלך והשתכלל האויב בלבנון, ובאופן הדרגתי אימץ דפוסי לחימה של גרילה. לקח לצה”ל מספר שנים לזהות זאת ולהכיר בכך. לקח גם זמן לזהות את עוצמת האיום של הטילים והרקטות, ולתת להם משקל ראוי במענה הטכנולוגי והמבצעי. ברמה המבצעית, זהו לקח מרכזי – ההכרח לגלות ביקורת עצמית ובירור נוקב, אשר יובילו להתאמת הצבא ושיטות פעולותיו. היכולת לזהות את המציאות המשתנה ולהעמיד מולה מענה רלוונטי - חייבת להיות דרך חיים.
צה”ל מתאים את עצמו לאורך השנים, והתוכנית הרב־שנתית “תנופה”, שאימצה את לקח ההשתנות, הציבה כיעד לבצע קפיצת מדרגה משמעותית ביכולות ההתקפיות של הצבא. התוכנית גובשה לאחר ניתוח מקיף וביקורתי של מצב האויבים בכל הגזרות, הגדרת מרביתם כ”צבאות טרור” עתירי טילים ורקטות - והעמדת תוכנית שמספקת מענה הכולל התאמת שיטות ואמצעי לחימה, חיזוק שיתופי הפעולה בין הזרועות, הכשרת מפקדים וטיפוח הרוח והערכים. טכנולוגיה מתקדמת ומודרניזציה הן שיאפשרו שיפור ניכר ביכולות ההתקפיות של צה”ל.
צה”ל ערוך כבר כיום לכל תרחיש, וביום פקודה יפעיל את מלוא עוצמתו בכל מקום שבו בחר האויב להתמקם, ובדגש על השטח הבנוי. נמשיך לעקוב אחרי השתנות האיומים, נמשיך להשתנות ונשפר אמצעים ויכולות.
אני נושא איתי כל העת את דמותם של חבריי שנפלו על אדמת לבנון, ומחבק את משפחותיהם. אני גם זוכר ומוקיר את לוחמי צד”ל שלחמו איתנו כתף אל כתף. חובתנו כעם וכמדינה לזכור אותם ולסייע להם. לזכור, לזהות ולהשתנות – זה השיעור של תקופת אזור הביטחון. זו חובתנו המקצועית, הלאומית והמוסרית.