לא פעם במהלך הראיון עם ד"ר סאיב עריקאת, מהפוליטיקאים הפלסטינים הוותיקים והבכירים, מצאתי את עצמי צוחק. אין מה לומר, מזכ"ל הוועד הפועל של אש"ף ניחן בחוש הומור, שנינות, ידע. רק שנושאי השיחה היו כבדי משקל. הסיפוח שמאיים להרחיב את הקרע בין הצדדים, אופציית השלום שהולכת ונעלמת ואחמד, אחיינו, שממש לפני כמה שבועות נורה למוות על ידי חיילים אחרי שנחשד בניסיון לפיגוע דריסה.
"אסביר לך מה קרה שם", עריקאת הציע. "חיכינו באותו זמן באולם לקראת החתונה של אחותו, וצריך לראות בזהירות את הווידיאו מאותו אירוע. אם היה מבצע פיגוע התאבדות, הוא לא היה עוצר. הוא היה מאיץ ולכן ברור שמשהו ברכב לא היה תקין. בשנה שעברה, רק מהדגם הזה, קראו ל־200 אלף מכוניות לתיקון. רואים שאחמד מרים ידיים וצועק לחיילים 'חכו, חכו'. רצה להסביר את עצמו, אבל הם ירו בו חמש פעמים והשאירו אותו לדמם במשך שעה וחצי. תראה, איבדתי אחיין לפני שלוש שנים, אבל הוא נלחם. ירה, החיילים ירו. הוא נהרג. אחמד הוא מקרה לגמרי אחר. הידע שלו בפוליטיקה הוא כמו הידע שלך במאדים. עוד מקרה טרגי".
בסרטון זה נראה אחרת.
"בצבא שלכם החוק אומר שאתה לא יורה על מנת להרוג, אלא אם כן אתה מרגיש מאוים. הבחור עזב את המכונית, הרים ידיים, לא היה חמוש, אז למה להרוג, למה לא לירות ברגליים, לעצור לחקירה? למה לא לתת לאמבולנס להגיע? אפילו במלחמה, אם פגעת במישהו, אתה מטפל, אבל הגופה עדיין מוחזקת בידי ישראל שמתעקשת שאחמד היה מחבל מתאבד. אני מתעקש שלא. הרי לפני זה היה המקרה של איאד אל־חלאק, הבחור האוטיסט, שאמרו שניסה לדקור חייל ורק אחרי שראו את הסרט הצטערו על מותו. אני אומר - תפתחו בחקירה, תחזירו את הגופה לאמו".
עריקאת מכיר את הסכסוך הישראלי־פלסטיני לאורכו ולרוחבו. הוא היה לצד יאסר ערפאת בהסכמי אוסלו, עמד לימינו של אבו מאזן ובמשך שנים עומד בראש צוות המשא ומתן הפלסטיני. רק שהשנים עוברות ולא נראה שביב של תקווה באופק, בטח היום כששאלת הסיפוח נשארה פתוחה.
"אתה צריך לראות את התגובות של פלסטינים כלפיי", חייך בשיחת הזום שניהלנו מביתו שביריחו היישר למרכז תל אביב. "כל יום מאשימים אותי שאני חסר בושה ושאחרי המפה שמציעים לנו, אותן מובלעות, אני עדיין בתפקיד ולא התפטרתי. אין אחד שישיג מהשלום יותר מהפלסטינים ואין אחד שיפסיד יותר מאיתנו מהעובדה שהוא לא מגיע. תחשוב רק על הכאב שלנו כעת כשאיבדנו את אחמד. אני עדיין חושב שהאופציה הטובה ביותר היא חיה ותן לחיות. מדינת פלסטין, שמזרח ירושלים היא בירתה, לצדה של מדינת ישראל כשחיים בשלום וביטחון.
"אני לא יודע אם אני מדבר בשם הרוב, כי יש כאלה שרוצים מדינה אחת, זכויות שוות ליהודים, מוסלמים ונוצרים. זו גם הייתה עמדת אש"ף כשהתחיל. פתרון שתי המדינות הוא לא עמדתי, הוא הוויתור שלי. היה זה מזכיר המדינה האמריקאי, הנרי קיסינג'ר, שהציב בפנינו ארבעה תנאים: תכירו בישראל בגבולות 67', בהחלטות האו"ם 242 ו־338, סיום האלימות וכניסה למו"מ. עכשיו כשאני אומר 'שתי מדינות' אומרים שאני לא מציאותי. אז מה, לקבל מציאות של התנחלויות, של הרעיון הציוני? יש לכם ראש ממשלה שאני מכיר כבר עשרות שנים. הוא מאמין שלא היה עבר לפניו ולא יהיה עתיד אחריו, זה איש שאני מזהה שלקה בתסמונת ה'.M.E'".
סליחה?
"תסמונת ה'אני'. אני ורק אני, והאידיאולוגיה שלו אומרת שישראל חזקה כשיש קונפליקט ואין שלום. רבים בהיסטוריה האמינו שאתה יכול לתעש ולפתח רק כשאתה במצב מלחמה ותחת איום, ובימים אלה, בארצות הברית, יש נשיא שמשוכנע שארצות נועדו להיות או חזקות או שימצאו מדינות שיגנו עליהן. במצב הזה פלסטינים וישראלים ימותו. כל תוכניות העבודה וההסכמים שהיו בינינו בעניין ירושלים, גבולות, התנחלויות, פליטים, ביטחון, מים - קבענו שאף צד לא יפעל לפני שנמצה את השיחות. יש הסכם, אבל האמריקאים והישראלים החליטו שירושלים היא בירת ישראל, הפליטים בחוץ, אין גבולות, סיפוח התנחלויות, סיפוח בקעת הירדן. שואלים למה אני לא נכנס למו"מ, תגידו יש לי שלט ניאון על המצח שכתוב עליו 'אידיוט'? ישראל, תמיד היו לה אנשי משא ומתן בינלאומיים, וכשהיו בעיות הייתי מתקשר לציפי לבני, איציק מלכו, גלעד שר, דני נוה, דב וייסגלס, אבל מאז 2017 אין כאלה. אתה יכול להגיד לי מי האיש המרכזי שאני יכול להתקשר אליו כעת?".
אולי תכוון אותי.
"אני אגיד לך, הנושא ונותן המרכזי הוא שגריר ארצות הברית בישראל, דיוויד פרידמן, והסגן של הסגן הוא אבי ברקוביץ' (יועץ בכיר לנשיא טראמפ - א"ל), אז למה שנתניהו יקיים משא ומתן איתי כשיש לו את האנשים האלה שמנהלים משא ומתן עם הערבים, האירופים, הלטינים, האפריקאים? יש לו 3,000 טנקים, 2,000 מטוסים ואת תמיכת הנשיא טראמפ. זה יוביל להרס הרשות הפלסטינית. נתניהו בסוף יאסוף את הזבל של רפיח וחאן יונס, והילדים שלך ירדפו אחרי הילדים שלי ברחובות יריחו עם אבנים ורובים, זה באמת מה שקורה ב־2020? שיטת אפרטהייד שמגיעה מהמדינה שיש בה את כמות המשכילים הגדולה בכדור הארץ?".
תראה בעצמך, התמיכה בנתניהו רק עולה.
"באלפי שנות היסטוריה מנהיגים הובילו. נתניהו הוא מנהיג שיודע לייצא פחד, יודע איך לדבר לשכבה הנמוכה של הישראלים וגם מצליח. אני זוכר שב־1993, כשחתמנו על הסכם אוסלו, הייתה מאחוריו תמונה של רבין עם כאפייה והוא אמר, גם אם זה יהיה הדבר האחרון שאעשה בחיי, אני אקבור את ההסכם. אז שנתיים אחר כך הוא קבר את רבין וכעת הוא קובר את כל ההסכמים. מנהיגות היא לא צבירת נקודות, או הצבעה ביד, זו לקיחת יוזמה והבנה איפה העם שלך יהיה בעוד 50 שנה, אבל מה שהכי חשוב לראש הממשלה שלכם זה החדשות באותו ערב, מה יגידו עליו, אז למה אתה מצפה?".
איך אתה מסביר את ההשפעה שלו על המעצמה הגדולה בעולם?
"אני ואבו מאזן נפגשנו עם הנשיא טראמפ ועם הסגל שלו 37 פעמים ב־2017. ארבע פעמים ברמה הנשיאותית ו־33 פעמים ברמה של ג'ארד קושנר וסביבתו. לא חסכנו במאמצים כדי להסביר, להראות מפות, וטראמפ בחודש מאי באותה שנה הבטיח שלא יבצע שום פעולה בלי לתת שנה־שנה וחצי למשא ומתן בין הצדדים. אמרנו 'תחתום שהשגרירות האמריקאית לא תעבור לירושלים', אמר 'אני אחתום, אבל אם אראה שבשנה הזו שמים מכשולים, אני אפעל'. הודענו שאנחנו איתו. בתחילת דצמבר אמרתי לקושנר 'מחר הנשיא אמור לחתום שהוא לא מזיז את השגרירות, באיזו שעה זה יקרה? אני רוצה להוציא הודעה שאנחנו מברכים על כך'.
הוא אמר 'לא נעשה את זה'. אמרתי 'תכירו בירושלים כבירת ישראל? זה בניגוד להסכם ולהבטחת הנשיא'. הוא ענה 'אנחנו מקבלים החלטות בהתאם לאינטרסים ולמדיניות שלנו'. אמרתי 'אם תעביר את השגרירות ותכיר בירושלים כבירה, תסתכל היטב על הפנים שלי, אלה הפנים הפלסטיניות האחרונות שתראה בקרוב'. הוא התחיל לצרוח 'אל תאיים עליי'. אמרתי לו 'אני לא, אבל אני אומר שעבור כל פלסטיני אין משמעות למדינה בלי מזרח ירושלים כבירתה, זה לא יכול לקרות'. מאז ועד היום הם קיבלו 48 החלטות ששוברות עצמות לפלסטינים.
הם סגרו את הקונסוליה האמריקאית ששירתה את הפלסטינים מאז 1844, את משרדי אש"ף בוושינגטון, אפילו שיש 700 אלף פלסטינים־אמריקאים שזקוקים לשירותים. הם הפסיקו לסייע לאונר"א, שיש לה 500 אלף תלמידים בבתי הספר במחנות הפליטים. הפסיקו לסייע לאוגוסטה ויקטוריה, בית החולים היחידי שיש בו מרכז לטיפול בסרטן. פוטרו אלפי פועלים ומהנדסים והרשימה ארוכה. אני יודע שאתם מעצמת־על ומחזיקים 25% מכלכלת העולם, אבל כמה שזה נוגע לי, אני לא אשב איתך, כי אתה לא תורם לתהליך השלום".
מה הסיבה שארצות הברית הפנתה לכם עורף?
"שלדון אדלסון, האיש שמחלק בחינם את 'ישראל היום'. אותו אדלסון לקח חסות על פרידמן וקושנר, ולאנשים האלה יש אידיאולוגיה שלפיה הנושאים האלה כבר הוחלטו על ידי כוח עליון ולכן לא צריך לדון בהם. הם לא אלה שהכירו בירושלים כבירת ישראל, זה עניין אלוהי. אז איך אני יכול לשאת ולתת מול כוח עליון?".
אז אתם מתפללים שג'ו ביידן ינצח בנובמבר בבחירות בארצות הברית?
"זה חשוב ומשמעותי, כי הממשל הזה לא מייצג את ארצות הברית. אני מכיר את המדינה הזו, חיי ניצלו בה (השתלת ריאה - א"ל), ואני כל כך שמח שלפני כמה ימים 189 חברי קונגרס חתמו על מכתב לנתניהו, גנץ ואשכנזי וביקשו מהם לא לבצע את הסיפוח ודרשו שייכנסו למשא ומתן עם הפלסטינים, על בסיס שתי מדינות. אוניברסיטאות, כנסיות, 472 יהודים בעלי מעמד שעמדו זקופים וחתמו על עצומה נגד הסיפוח. יש שינוי גדול בארצות הברית, כי מאז 1948 התמיכה בישראל, בסנאט ובקונגרס, הייתה אוטומטית".
ובסוף הנשיא קובע.
"אני לא אומר שהאמריקאים לא בעד צד אחד, הם כן, אבל לפחות בוש, קלינטון ואובמה היו בעד פתרון שתי המדינות, גבולות 67' וחילופי שטחים בהסכמה. הממשל הזה הגיע וקושנר, גרינבלט ופרידמן הצליחו לקחת את ארצות הברית לפינה שבה שום דבר כבר לא רלוונטי. לא הסכמים חתומים, לא חוקים בינלאומיים, לא מועצת הביטחון. המדינה היחידה על כדור הארץ שיש לה תעודת לידה מהאו"ם היא ישראל, אבל יש עוד תעודה, שקוראים לה החלטה 181 (תוכנית החלוקה - א"ל), שהם עושים הכל כדי שהיא לא תצא לפועל".
אין ב"תוכנית המאה" של טראמפ נקודת אור לפלסטינים? ראית כמה המתנחלים חוששים ממנה.
"אין שום דבר טוב בהסכם, וקראתי בו כל מילה. הבעיה המרכזית היא שהמתנחלים לא רוצים לראות את הפלסטינים. הם כנראה רוצים שיכניסו סעיף נוסף איך עושים לנו טרנספר, ואם טראמפ ייבחר בנובמבר, הוא אולי יכניס גם את הסעיף הזה. המתנחלים לא רוצים בסביבתם פלסטינים".
זה לא מדויק, הרבה פלסטינים עובדים באזורי התעשייה ביהודה ושומרון.
"כשמציגים לנו מפה שבה פלסטינים יגורו במובלעות, זה ההסבר היחידי. אומרים לך 'אין לך מדינה, אין ערבית כשפה רשמית, אין ביטחון, אין מעברים בינלאומיים'. אני לא יכול לבנות בית ספר ביריחו מבלי לקבל אישור ישראלי, כי בהסכם הודגש שכל מה שהפלסטינים עושים חייב להיות בהתאם לאינטרס הישראלי וחייב את אישורם, ואילו האמריקאים יאשרו כל שינוי שישראל תיקח על הקרקע. הסיפוח כבר אושר, אל תגיד לי שיש הבדל בין קושנר, ברקוביץ' ופרידמן, כי זה הכל טקטיקה. המתנחלים לא רוצים פלסטינים, נקודה".
זה ריאלי היום לפנות אותם? יש חצי מיליון מתנחלים ביהודה ושומרון.
"יצרתם בעצמכם את הבעיה, ועכשיו אתה שואל איך אני פותר אותה? אמרנו תמיד שההתנחלויות הורסות את האפשרות לשלום, אבל כבר ישבנו למשא ומתן, החלפנו מפות, ונתניהו היה זה שעצר את המו"מ. ב־24 בפברואר 2014 ישבנו עם ציפי לבני, איציק מלכו, מאג'ד פרג' ומרטין אינדיק. איציק עזב לפתע את החדר וכשחזר אמר 'ראש הממשלה הודיע שאין יותר משא ומתן בגלל שעזאם אל־אחמד (חבר בוועד המרכזי של פת"ח - א"ל) סגר הסכם עם חמאס'. למחרת פורסם 'אין עם מי לעשות משא ומתן'. נתניהו חזר על המשפט שאין פרטנר בצד השני".
אפשר היה לפתור את הסכסוך?
"אי אפשר, כי נתניהו סירב לשים מפות על השולחן. תקרא את העדות של ג'ון קרי בדצמבר 2016, בפורום סבן על אותו מו"מ. קרי ומרטין אינדיק עשו כל מאמץ. אמרנו שיש שתי מפות של אולמרט ואבו מאזן, בואו נראה איך ניתן לגשר על הפערים. נתניהו אמר 'כל עוד אני חי, לא יהיו מפות'. איך אפשר לדבר בלי מפות? איך אני אדע מה המגבלות, הגבולות? כל הזמן בראש שלו היה לשלוט על מה אני מסכים ולמה אני לא מסכים".
סיפרתי שלא מזמן ראיין ד"ר אורי מילשטיין ב"מעריב" את ראש הממשלה לשעבר, אהוד ברק - ראיון שבו ברק סיפר על שיחות קמפ דיוויד שהיו עם הפלסטינים בדיוק לפני 20 שנה וגם בהן עריקאת השתתף. ראש הממשלה נזכר איך הוצעו לפלסטינים 90% ממה שביקשו, וגם להצעה הזו הם סירבו.
"לדעתי הזיכרון מכשיל אותו", עריקאת ענה. "בקמפ דיוויד לא קיבלנו דבר. אני ושלמה בן־עמי כתבנו את הסיכום של הוועידה וציינו שעברנו דרך ארוכה, אומנם לא הגענו להסכם, אבל נמשיך במגעים. ב־22 בדצמבר אני ובן־עמי הוזמנו לבית הלבן. הגענו לשם בחליפות ועניבות ולחדר נכנס בן אדם עם מכנסי ג'ינס ונעלי בית. האיש לא חייך, התנהל בפנים כעוסות, ושמו וויליאם ג'פרסון קלינטון, שאמר 'פתחו מחברות, אני הולך להכתיב. אתם כותבים ולא שואלים שאלות'. הוא הקריא ארבעה עמודים וזו הייתה ההצעה. אז אני לא יודע למה ברק התכוון שבקמפ דיוויד סירבנו. הוא צריך לשאול את גלעד שר שהכל, אגב, מופיע בספרו".
למרות זאת, בעמוד הוויקיפדיה של עריקאת נכתב שב־2009, בראיון לעיתון ירדני, הוא אישר שברק הציע להם 90% מדרישותיהם. ראש הממשלה לשעבר גם סיפר ל"מעריב" שבקמפ דיוויד הנציג הפלסטיני הציע כיצד הצדדים ינהלו את השליטה בירושלים, ואת הסוגיה הזו עריקאת זכר היטב. "אמרתי שאם ירושלים תישמר על ידי הישראלים והפלסטינים, אז בשביל מה לחלק? נעשה עיר פתוחה שתנוהל על ידי הצדדים", סיפר.
"הפלסטינים יצביעו בשביל הפרלמנט שלהם, הישראלים יצביעו לכנסת. ערפאת אף פעם לא אמר 'לא', פשוט שאלנו מספר שאלות וזה היה מאוחר מדי, כי קלינטון בדיוק עזב את התפקיד. שלוש שנים אחרי פגשתי אותו ושאלתי 'למה אמרת שסירבנו?', והוא ענה 'הסבירו שאם לא אומר זאת, לא יהיה מחנה שלום בישראל'. אותו דבר עם אולמרט. זה נכון שהוא הציע לנו מפה, אבל לא מפה כמו שאתה מכיר, אלא מפה שצייר על מפית. אנחנו הצענו מפה אמיתית ואז חודש אחרי הוא נכנס לכלא, מה אני יכול לעשות?".
מי היה הכי קרוב לדעתך להסכם?
"אהוד אולמרט. אם הוא היה נשאר עוד חודשיים בתפקידו כראש ממשלה, אני ואתה היינו מדברים היום על נושאים אחרים. שתי מדינות, על בסיס גבולות 67'. אני לא רוצה לחזור על דברים שאמרנו, אבל הפלסטינים היו צריכים לעמוד מול העם שלהם ולומר 'השגנו הסכם, אומנם לא את כל מה שרצינו, אבל הוא הוגן ושווה', ואותו דבר הנושאים ונותנים שלכם היו אומרים, כי במשא ומתן יש שני פרקים. הפרק הראשון הוא מה שלמדנו באוניברסיטה, 'איך מגיעים להסכם הנבנה על בסיס משותף של הצדדים'. נתניהו הציע פרק חדש במדעי המשא ומתן, 'איך לא להגיע להסכם ולהאשים את הצד השני'. ככה הוא הסביר לעם שלו שיותר טוב בלי הסכם, כי אנחנו משגשגים, חזקים ומאוחדים. הוא אמר את זה פתוח בקמפיין הבחירות 'אני מבטיח שכל עוד אני חי לא תהיה מדינה פלסטינית'".
הוא גם אמר בנאום בר־אילן "שתי מדינות".
"בדרך כלל דורשים ממנהיגים שקיפות, אפילו כשאתה טועה, אבל לכם יש מנהיג שלא מכיר את המילה. הוא יכול להגיד לך משהו היום ולמחרת להכחיש, או לשנות את דעתו. מה אנחנו יכולים לעשות? תפקידי הוא לא לבחור בנתניהו זה תפקידכם, ולכן הכנסנו התחייבות חוזית שהוא חתם עליה בהסכם חברון ובהסכם וואי, ושם הדגשנו את נושאי הליבה, אבל ב־2009 כשחזר כראש ממשלה הדבר הראשון שעשה הוא לפגוע ולפרק את הרשות הפלסטינית. הרשות נוסדה כדי להוציא את הפלסטינים מכיבוש לעצמאות, עכשיו הוא רוצה שהיא תהיה ללא סמכות ותיתן שירותים שיבטיחו שהכיבוש יהיה קבוע. מר נתניהו, זה לא יקרה. אתה תאסוף את הזבל של יריחו, רפיח, חברון ושכם, זו אחריותך".
כל מנהיג רוצה להיכנס להיסטוריה כמי ששינה.
"הוא ייכנס להיסטוריה כמנהיג ששירת בזמן הארוך ביותר כראש ממשלת ישראל, תאמין לי שזה מה שהוא רוצה והשאר יכול לקרות אולי אחרי מותו. אני חושב שמה שמבהיל אותו במיוחד זה שיהיה כתוב על נייר שהוא המנהיג שעשה שלום עם הפלסטינים והביא להקמת מדינתם".
סיפוח הוא לא הימור גדול מבחינתו?
"זו הבטחה שלא תהיה מדינה פלסטינית והפלסטינים יצטרכו להכיר במציאות. הנושאים ונותנים העיקריים שלו, פרידמן וקושנר, יצרו קונספט שנקרא 'שלום המבוסס על אמת'. איזו אמת? שההתנחלויות הן חוקיות, שהסיפוח הוא זכותה של ישראל? הם הופכים ללגיטימיים את הכיבוש ומתעלמים מההיסטוריה. מה קרה לאלג'יריה שסופחה על ידי צרפת? המוני הרוגים. מה קרה כשאיטליה סיפחה את אתיופיה? או בריטניה ואירלנד, או כשסדאם חוסיין קרא לכווית המחוז ה־19 של עיראק? אנשים שחושבים מנקודת כוח לא מביאים בחשבון את תוצאות המהלך".
בישראל אין לנתניהו שם של הרפתקן, שיערו שהסיפוח יהיה סמלי בלבד.
"סנטימטר, אינץ' או 3,000 קילומטר - העיקרון הוא הריסת האפשרות של משא ומתן בילטראלי. אם אתה בוחר לספח אינץ', מחר תספח שלושה. בגלל זה עשינו הסכם שהוא חתם עליו ובו אף צד לא יפעל באופן חד־צדדי שישנה את המעמד האזורי".
קיווית שראש הממשלה החליפי, בני גנץ, ישמיע קול אחר?
"עם כל הכבוד, ראיתי במו עיניי את מר גנץ חותם על ההסכם הקואליציוני, כולל סעיף 29".
עריקאת מתכוון לסעיף שבו נכתב "ראש הממשלה יוכל להביא את ההסכמה שתושג עם ארצות הברית בעניין החלת הריבונות החל מיום 1.7.2020 לדיון בקבינט ובממשלה ולאישור בממשלה ו/או בכנסת. במידה וראש הממשלה ירצה להביא את הצעתו בפני הכנסת, הוא יוכל לעשות זאת גם באמצעות חבר כנסת ובלבד שיהא מסיעת הליכוד, שיתחייב במעמד הקריאה הטרומית, כי החקיקה תתוקן לנוסח זהה לזה שהוצג על ידי ראש הממשלה בקבינט ובממשלה".
"אני לא יודע עברית, מישהו תרגם לי", חייך. "זה בעצם 'טראמפ־נתניהו, הסכם המאה'. מבין, אני שאמרתי לפלסטינים להיכנס למשא ומתן ולקבל את ישראל, אז אולי אני שצריך להיות היום בבידוד ולתמיד. איך אני יכול לעמוד מול העם שלי? וזה בדיוק מה שנתניהו רוצה, להרוס כל פלסטיני שמאמין בפתרון שתי המדינות ובשלום כדי להגיד 'אני רוצה, אבל אין פרטנר'. זו האישיות. עשרת הדיברות שלו הן 'ייצוא פחד, ייצוא פחד'".
ברק, האופוזיציונר הגדול ביותר של נתניהו, המציא את "אין פרטנר".
"כל מי שנכשל בהשגת הסכם חוזר על השורה, כי זו השיטה 'איך לא להגיע להסכם ולהאשים את הצד השני'. אנחנו הכרנו בקיום מדינת ישראל בגבולות 1967, שזה 78% מפלסטין. יודע מה הטעות הגדולה שעשינו? וזה נכון שקשה לנו להודות בטעויות, אבל הטעות הייתה שהסכמנו שההכרה תהיה בין אש"ף ומדינת ישראל. היא הייתה צריכה להיות בין מדינת פלסטין למדינת ישראל".
לא היו לכם יותר טעויות?
"אמרתי לך מה הייתה הטעות הגדולה ולא אמרתי שאנחנו לא טועים, אנחנו גם בני אדם. תראה, הייתי בן 12 כשהכיבוש הגיע וחיפש בביתנו. 10 ביוני 1967. היום אני בן 65, יש לי ארבעה ילדים, שמונה נכדים. יום אחרי הסיפוח, תאמין לי ששמי יישאר סאיב עריקאת והילדים שלי לא ילכו לשום מקום. הרי מה המתנחלים והצבא עשו מאז 1967? ניסו לפתור את הבעיה בעזרת עונש קולקטיבי, הריסת בתים, הרג, מחסומים. אני חושב שאלברט איינשטיין ניסה פעם להגדיר את המושג 'טירוף'. הוא אמר שזה לחזור על אותו ניסוי ולצפות לתוצאות שונות. זה מה שהמתנחלים והקיצונים בישראל מנסים לעשות. אני תמיד אומר להם 'אם תשימו תיון במים חמים, לא תקבלו מיץ תפוזים. תקבלו תה ועוד תה'. 'אין שלום, אין ביטחון', על המילים האלה נתניהו ייכנס לספרי ההיסטוריה. הוא האיש ששתל את זרעי 'אין שלום ואין ביטחון' בין הישראלים לפלסטינים, שם אותם עם נשק ואמר 'נגזר עליכם לחיות בקונפליקט', תחשוב שב־2020 יש מישהו שחושב כך. זה עצוב וחולני".
אתה רואה מישהו בצד הישראלי שיכול לעשות שינוי?
"שלום זה לא עניין של יחיד, אלא עניין תרבותי. אם מקבלי ההחלטות מאמינים שזה יותר זול מבחינתם לחסל את הסכסוך, טוב להם תדמיתית ומבחינת ההמשכיות, אז הם עושים. נתניהו לדעתי עשה חשבון שעלות המשך הסכסוך קטנה יותר מאשר עלות השלום. אני אומר שהוא צריך להסתכל במראה כל פעם שהוא שומע על ישראלי או פלסטיני שנהרג".
הימין עולה כי אין אמונה בשלום אמיתי.
"אתן לך שתי דוגמאות מההיסטוריה. ב־1989 ניתן לי לעשות מחקר על הנעשה בדרום אפריקה. הגעתי למסקנות, אבל התברר שטעיתי, כי דה קלרק לקח יוזמה ועשה עסקה. מגמות משתנות ואיתן התרבות. הדרום אפריקאים, הלבנים, הבינו שאי אפשר להמשיך באותה גישה, הם לא יוכלו לשלוט באנשים האלה לתמיד. הדוגמה השנייה היא כשמדברים על פתרון צבאי. אתם לא תצליחו להשוות את הכוח שהאמריקאים הפעילו בווייטנאם, ויודע מה? האמריקאים הפסידו. אז יש לנתניהו רוב, אז מה?".
בשנה הבאה ראש הממשלה אמור לעזוב את המשרד במסגרת ההסכם עם כחול לבן.
"אתה אף פעם לא יודע מה יש לנתניהו מתחת לשרוול. אני מכיר אותו שנים רבות, ומנהיגות היא לייצר הזדמנויות, לשפר חיים, להבטיח שהבנים של הבנים של הבנים של ילדיו יחיו בשלום עם מי שנמצא באזור".
יש אצלכם חשש מאינתיפאדה שלישית?
"אני לא רוצה לאבד עוד אחיינים, ילדים, נכדים, אבל אם נתניהו ימשיך לקחת את התקווה מהפלסטינים, אז מה הוא חושב שיקרה? תשים אותי במובלעות, במחנות מאסר? אתה חושב שנעמוד בשורה למוות, או שנעזוב? אתה יודע שלא".
די מייאשים הדברים האלה.
"אני רוצה שבעתיד, כשאנשים ילמדו על מה שעשיתי, הם יבינו שעשיתי הכל בניסיון להשיג שלום ואני לא מתחרט על דבר. אני אומר לך שלא משנה מתי, עוד 50, 100 שנה, פלסטינים וישראלים יסתכלו בארכיונים וישתמשו בניירת שלי ושל עמיתיי הישראלים ויעשו שלום המבוסס על פתרון שתי המדינות בגבולות 67'".
אין מצב שתרים דגל לבן?
"זה מה שרוצים שאעשה, אבל אני אף פעם לא הפסדתי במלחמה".
זה קרב?
"לא, עשיית שלום היא לא מלחמה, או משחק כדורגל. זו הטעות של המוח הישראלי. עשיית שלום היא מצב של ווין-ווין. בסכסוך כולם מפסידים, בשלום המצב הפוך. זה מה שנתניהו גרם לכם לחשוב, אבל אפילו במלחמות התוצאות לא נמדדות בשדה הקרב, אלא במה שקורה ביום שאחרי. הוא עם הכלים שיש לו, הכוח, הקשרים, הצליח לשכנע את העם איך לא לעשות הסכם ולהאשים את הצד השני. שים לב לאוצר המילים שלו 'יש לנו ההזדמנות הגדולה ביותר', 'אף פעם לא תהיה הזדמנות כזו'. מעולה, תעשה שלום עם טראמפ".
לד"ר עריקאת יש גישה אחרת לחיים. בשנת 2012 אובחנה אצלו מחלה ריאתית שדרדרה את מצבו הבריאותי עד שהיה צורך דחוף בהשתלת ריאה. בקיץ 2017 החל לעבור בארץ סדרת טיפולים, הייתה סערה בקרב מחזיקי כרטיס "אדי", ובסוף נדחק אל מחוץ לתור מסיבה חוקית. הוא אינו תושב ישראל וישנה עדיפות לישראלים. בחודש אוקטובר 2017 עריקאת עבר בהצלחה ניתוח השתלת ריאה בבית חולים בווירג'יניה, ארצות הברית.
"במשך 34 חודשים הייתי בבידוד", סיפר. "אסור היה לי לגעת באנשים, לחבק, לצאת החוצה. הייתי צריך לשטוף ידיים כל 20 דקות, לא הייתי אמור ללכת לפגישות או הרצאות, כי כשהלכתי הגעתי לטיפול נמרץ. ואז יום אחד התעוררתי ומצאתי שכל העולם עבר השתלת ריאה. שמו מסיכה, שמרו על ריחוק חברתי. עכשיו אני כותב ספר בנושא התנהגותו של יחיד בבידוד וריחוק חברתי, איך זה משפיע על החשיבה, הכתיבה בהשוואה להרגשה קולקטיבית של אנשים שעושים את אותו הדבר. זה מרתק. הרי דברים שיש להם חשיבות בעיניך כיום, שונים מאיך שהם נראו לך לפני שלושה חודשים".
איך זה השפיע עליך?
"שאלתי את עצמי איך אתמודד עם המצב והגעתי למסקנה שהכל נעוץ בהתגברות על פחדים ודאגות, ואומץ היא מילת המפתח. ברגע שאתה נובר בתוכך, אתה מוצא דברים שהיו לך, אבל לא השתמשת בהם עד שהגעת למצב שבו הייתי, ואני לא מאחל שתחיה יום אחד כמו בתקופה שעברתי לפני השתלת הריאה. אנשים באו ואמרו 'תהיה סבלני', אבל איך מישהו שיושב על כיסא גלגלים ולא יכול לנשום יכול להיות סבלני? מה סבלנות בכלל אומרת? אז הגדרתי אותה. הספר נכתב לכל מי שיחלה בעתיד, או שקרוביו יחלו. איך לטפל במצב, כי לחולה עצמו זה נראה כאילו הפך למטרד ואילו המשפחה רוצה לראות אותו כבן אדם שהיה, בטח לא גוסס. זה מעבר לפסיכולוגיה. אני משאיר את הספר כדי שיידעו איך לטפל. 99% זה לדעת לנהל את המצב ועשיתי זאת היטב".
הרגשת שזה הסוף?
"לפני השתלת הריאה אתה אף פעם לא יודע מה יהיה. אתה צריך תורם שיהיה מתאים לכל תא בגופך, והסיכוי שתמצא מישהו בחברה שלך, או שלי, הוא כמעט אפסי. נסעתי לארצות הברית, כי לא היו אלטרנטיבות, ואני חייב לומר שהם אנשים גדולים. לא שאלו מה הדת שלי, הצבע, האידיאולוגיה. הם לקחו מספרים ושמו אותי בראש הרשימה, כי הייתי המקרה הגרוע ביותר בחוף המזרחי. אחרי השתלת הריאה הייתי צריך להסתדר ללא המערכת החיסונית, כי המערכת הייתה דוחה את הריאה החדשה וכל יום לקחתי 49 כדורים כדי לחסל אותה. הרופאים הסבירו שזה כמו כשאתה מתעורר באמצע הלילה, מדליק את האור ורואה מישהו בחדר, איך תרגיש? ככה מערכת החיסון מגיבה לריאה חדשה. זה מצב מסובך, אבל החלטתי שאחיה, וכל דקה תהיה כמו שלא חייתי אף פעם.