ההערכה המובילה במערכת הביטחון היא שארגון הטרור הג’יהאד האסלאמי הוא זה שעומד מאחורי הירי אתמול מרצועת עזה לעבר העוטף. התגובה הפעם בתקיפת מטרות חמאס הייתה באופן יחסי גדולה יותר בהיקפה מהפעמים האחרונות, כאשר שתי המטרות המרכזיות שהותקפו היו שני מחסנים לייצור רקטות ואמצעי לחימה בעזה ובחאן יונס, לצד פיר מנהרה הגנתית של חמאס ומתקן המשמש את הכוח הימי של חמאס לאימונים.
כבר עתה ברור כי גם בשנת 2021 תישאר רצועת עזה הגזרה המבצעית המרכזית שבה הסיכוי לעימות צבאי הוא הגבוה ביותר. זאת מתוך ניתוח משתנים שונים, כמו כלכלה, לחצים ומאבקים פנימיים ומתח מתמיד מול ישראל. לכאורה, עד לפני חודשים בודדים אפשר היה לטעות ולחשוב שיש סיכוי להסדרה בין ישראל וחמאס. היקפי הטרור מהרצועה ירדו כמעט בכל פרמטר, המתווכים השונים למדו לייצר שיח ישיר בין ישראל וחמאס וסביב אתגרי מגיפת הקורונה, המדיניות המוצהרת של יחיא סנוואר, האיש החזק של חמאס ברצועה, היא לתעדף בימים אלה את שיפור המצב הכלכלי ברצועה לפני כל אפשרות אחרת - וכל אלה יצרו תחושה שניתן לייצב את המציאות הביטחונית, ואולי אף להתקדם בנושא השבויים והנעדרים ולהגיע להסדרה ארוכת טווח.
אולם בחודשיים האחרונים המוזיקה משתנה: מגמות חיוביות לישראל כמו חידוש התיאום הביטחוני ביו”ש מול הרשות הפלסטינית ו”הסכמי אברהם” מול איחוד האמירויות, בחריין וסודן, מבודדים את חמאס בפינה אסטרטגית. הארגון העזתי גם ראה בעיניים כלות בשבוע שעבר איך הרשות קברה קבורת חמור סופית את רעיון הפיוס הפנים־פלסטיני, שמלכתחילה היה דל סיכויים. כאשר הנסיבות הללו מתקיימות על רקע משבר כלכלי שהולך ומחריף בשל השלכות מגפת הקורונה, חוסר היציבות גדל בהתאמה - ואיתו גם הסיכוי כי שסתומי הלחץ מהרצועה יווסתו גם הפעם לכיוונה של ישראל.