רב"ט ליהוא בן-בסה ז"ל, שנהרג אמש באסון התרסקות מטוס חיל האוויר בדרום, הובא היום (רביעי) למנוחות בבית העלמין הצבאי בראשון לציון. על רקע הגשם השוטף שהחל לרדת, מאות אנשים, בהם בני משפחה, חברים, מכרים ואנשי חיל האוויר, הגיעו ללוות אותו בדרכו האחרונה. אחד המלווים אמר בעצב: "גם השמים בוכים".
השר רפי פרץ, שהיה בעברו טייס בחיל האוויר, היה נציג המדינה הרשמי בטקס והניח את זר מדינת ישראל. ראש עיריית ראשון לציון רז קינסטליך הניח את זר העירייה ובשלוש יריות של משמר הכבוד תם טקס ההלוויה.
שיבולת בן-בסה, אמו של פרח הטיס, ספדה לו. "ליהוא שלי, ילד מדהים שאתה, כל כך בשמחה ותקווה הלכת לשירות. התאפקתי לא לדבר איתך על הפחדים שלי, לא רציתי לעצור את התנופה והמחוייבות שלך".
"אלוהים - למה? למה אותך? אני לא מבינה. ילד עדין, שקט, אבל יש בך כל כך הרבה כישרונות וחכמה בכל תחום. בשלוש השנים האחרונות לקחת אחריות על עצמך וגם עלינו, עם אבא שלך, עם אחיך התאום ואיתי. אפשר היה תמיד לסמוך עליך, להישען, לדבר", המשיכה האם.
"בשיחות, על כל נושא, ידעת תמיד לסדר את הדברים נכון. למדתי ממך כל כך הרבה. מאיפה שאבת את הידע וההיגיון הבריא? כמו מתנה משמים - היה בך שקט מיוחד וביטחון פנימי שאין לי מושג מאיפה השגת. מה נעשה בלעדיך, מתוק שלי?".
סבתו של ליהוא, יעל, ספדה: "אני אמה של שיבולת ורוצה להוסיף משהו משלי. זוכרת כשליהוא ומאי נולדו, יום שמח ומאושר. אסון היכה בנו. מדוע דברים נוראים צריכים לקרות בראשית החיים? איך ננחם אותך שיבולת שלי? אני איתכם".
האב שלומי ספד: "בן יקר שלי. אני כותב לך את המילים הבלתי הגיוניות ממיטתך בחדר. מימיני מטוסים מיניאטורים של חברות תעופה שביקשת שאביא לך בנסיעות שלי בחו"ל. נולדת פג עם אחיך מאי. אמך לא יכלה להניק אותך עדיין בשל הניתוח הקיסרי. התחלתי להניק אותך בבקבוק".
"הגורל הטוב תמיד היה לצידך. כשהיית בן כמה חודשים התחלת להיחנק ממזון. סבתא רינה הפכה אותך והצילה את חיי. בגיל 6 שברת את הרגל ולקחת את זה בקלות וצעדת כאילו אין לך אף מגבלה. זכרתי את התנהגותך העליזה".
"אבל בפעם הזו גורלך היתל בך. על מה חשבת ברגעים האחרונים? עשיתי הכל כאבא ומצטער שלא עשיתי יותר. היית בחור שקט. לפעמים הייתי מדמיין אותך בדרך לבית הספר ושאלתי את עצמי על מה אתה חושב. מאז שהתגייסת כל יום חשבתי עליך כמה דקות. תמיד תהיה בליבי, תמשיך לחיות בכל תא בגופי, בני".
אל"מ יובל הראל, מפקד בית הספר לטיסה, ספד: "ליהוא, חיפשת דבר מה ברקיע. התגייסת להיות לוחם ורצית להגיע הכי רחוק שאפשר. מצאנו נער מוכשר בטיסה שהוא קודם כל אדם מיוחד. אדם שהוא משענת לכולם. "יצאת לטיסה האחרונה עם זיידן שחיבק אותך חיבוק אבהי. אנחנו מנסים להבין מה בדיוק קרה ואני מבטיח לך שלא נשקוט עד שנדע".
"חבריך ימשיכו את משימתך, החברים שלך חשים אחוות הלוחמים מהי בפעם הראשונה", המשיך הראל. "השירות הצבאי שרק התחלת הוא המקום שבו כולנו נותנים למען המדינה". הוא אף התנצל בפני משפחתו של ליהוא: "השארת משפחה מיוחדת, זו הייתה אחריותי להחזיר את ליהוא הביתה ולא עמדתי בה. אני מצטער".
רס"ן ר', מפקד הטייסת: "היה איש וראו איננו עוד. קודם זמנו מת האיש הזה ושירת חייו נפסקה. קרה האסון הנורא מכל. במושב השמאלי ישב זיידן, טייס מנוסה ואיש משפחה למופת. בצד הימני ישב ליהוא. זה היה חלומו, נער מופנם. השוני מתגמד לעומת האחדות. ליהוא אהב לטוס, הוא העריץ את זיידן. מפקדיו מתארים אדם ערכי ומשפחתי. אנו אוספים את מיטב הנוער הישראלי. נוספו לאמתחתנו שני גיבורים. אין שעה קשה מזו, למדנו על בשרנו את מחיר ההקרבה. תפקידנו לא תם".
הדוד שקד ספד בשם עדן, בת דודתו של ליהוא: "למה דווקא אתה מכולם נהרגת? היית בן אדם טוב וצנוע. היה לך את כל החיים לפניך ונעלמת פתאום. זה לא מגיע לך, מגיע לך להגשים את החלום ולהיות טייס. תמיד תישאר אצלי בלב וכשיהיה לי ילד אקרא לו בשמך".
הדוד דותן הוסיף: "עומדים כאן לידך, הדודים ובני הדודים ויש לך הרבה כאלה. תמיד נעמוד לצידכם. ליהוא, משענת למשפחה הקרובה. השנים חלפו ואתה ומאי גדלתם והתמונה שלכם על אמא שיבולת הפכה לזיכרון. כולנו היינו כל כך גאים בך כיצד אתם מתקדם ומגשים חלום. כמו פרפר נגדעו חייך הקצרים".