ההישגים של צה"ל במבצע שומר החומות עד עתה ברורים: המכשול לאורך הגדר ברצועה הוכיח את עצמו; תא התקיפה באוגדה, שמצליח לפגוע בחוליות נ"ט רבות וגם בחוליות ירי; והסגירה הטובה של חיל הים את קו החוף בעזה. כל אלה מעניקים לצה"ל גמישות מול הדרג המדיני להמשיך לפעול, למרות המשך ירי הרקטות.
אלא שלאחר שמונה ימים של לחימה, בצה"ל צריכים גם להתייחס לשאלה - האם, במדרגת הפעולה הזו מהאוויר, יש עדיין יכולת להגיע להישגים משמעותיים בשלילת יכולת חמאס ופגיעה בהתעצמותו וביעדים חשובים. בשורה התחתונה, בישראל צריכים לקבל החלטה אסטרטגית לאן הולכים מכאן, מבלי להיגרר לעוד ימי לחימה שהערך המבצעי שלהם מוטל בספק.
אחד המדדים שיבחנו את מידת ההישג של צה"ל במבצע קשור למנגנון הסיום שלו: מה הם התנאים לסיום המבצע והפסקת האש והאם ישראל היא זו שמכתיבה את הטון ואת הסעיפים, והאם יידרש מחמאס הרבה יותר מאשר ההבנות בסיום המבצעים הקודמים. לפחות בשלב זה, חמאס, למרות הלחץ הגדול שהוא נמצא בו, דורש מישראל דרישות בירושלים.
למרות אמירות אחרות, בדרג המדיני בישראל חותרים לסיום המבצע. אבל בשלב זה לפחות, נראה שזה עוד יכול לקחת זמן. בצה"ל סבורים כי פגעו בלמעלה מ־100 ק"מ של מנהרות חמאס בעיר התת־קרקעית של עזה – כלומר, למעלה מ־50% של רשת המנהרות התת־קרקעית החוצה את הרצועה לכל אורכה ורוחבה.
תחת הנתון הזה מסתתר סימן שאלה גדול סביב מידת הפגיעה ביכולת חמאס להמשיך ולנהל את המערכה מול ישראל לאורך ימים נוספים. לכאורה, הלחץ מהאוויר והמנהרות שנפגעו היו אמורים לפגוע קשה הרבה יותר במרכזי השליטה של חמאס ולהוציא את חוליות המחבלים ואת דרג מפקדי השטח של חמאס להמשיך לנהל את המערכה ואת ירי הטילים מעל הקרקע.
מאז התקיפה הראשונה של ה"מטרו" של חמאס - הפגיעה במנהרות התת־קרקעיות, המגמה הזו הייתה אמורה להתחזק, תחת אותה אמירה של צה"ל כי כעת מבינים בחמאס כי המנהרות הן מלכודת מוות. למרות זאת, מספר ההרוגים בחמאס אינו עולה בצורה משמעותית. עם זאת, בצה"ל ממשיכים לטעון כי מספר ההרוגים לחמאס במנהרות הוא גבוה הרבה יותר מהדיווחים, וכי התמונה תתבהר רק בהמשך.