במהלך הקריירה שלה הצליחה טניסאית השולחן ומרימת המשקולות הפראלימפית חגית בריל להגיע להישגים אדירים, בהם היותה אלופת אירופה בטניס שולחן בשנים 2019 ו־2020, ודירוגה במקום השני בעולם כטניסאית פראלימפית. אלא שההצלחה הגדולה לא מצליחה לנחם אותה או את אמה דניאלה, שזה שנים רבות מנהלות מאבק מתיש מול משרד הביטחון.
בריל, 47, היא נכת צה”ל שנפצעה במהלך שירותה הצבאי במסגרת פעילות מבצעית בחיל המודיעין. אנחנו משוחחות בטלפון, בעזרתה של תוכנת דיבור מיוחדת באייפד, שמקילה על בריל להתבטא, ועל מי שמשוחח איתה - להבינה. “קשה לי לפתוח כרגע את הפצע הזה ששינה את חיי לפני כמעט 30 שנה”, היא אומרת. “אני לא מסוגלת לחזור לתקופה הזו”.
עד הפציעה הייתה בריל מתאמנת בשחייה, עסקה בתחום באופן מקצועי כמדריכת שחייה מבוקשת במכון וינגייט, והייתה אלופת ישראל לנוער בשחייה. אחרי הפציעה הפכה למשותקת בשתי רגליה ובידה השמאלית. כיום היא הספורטאית הפראלימפית היחידה בעולם שמשחקת טניס שולחן עם כיסא ממונע ועם יד אחת שנמצאת ב־20% תפקוד בלבד. בשנת 2010 שימשה עוזרת פרלמנטרית של ח”כ דאז ישראל חסון (קדימה), ובכך הייתה לעוזרת הפרלמנטרית הראשונה בתולדות הכנסת המרותקת לכיסא גלגלים ממונע.
כיום בריל היא נכת צה”ל בשיעור 100% פלוס (מיוחדת) ומטופלת על ידי מחוז השיקום דן. המאבק החריף שמנהלות בימים אלה בריל ואמה נוגע לתרופות קבועות שאותן מקבלת בריל החל מ־2006. הן מיובאות עבורה במיוחד מארצות הברית, אך מתעכבות ואינן ניתנות לה בזמן. האם דניאלה טוענת כי בתה לא מקבלת את תרופות המרשם היומיות שלה פעמים רבות, ובמשך 15 החודשים האחרונים חסרו למשך שבועות רבים - אפילו עד שמונה שבועות - שלוש תרופות מרשם שהיה עליה לקבל מארצות הברית. כמו כן, התרחשו טעויות במינון ובכמויות של התרופה שיובאה.
“קיבלנו את התרופות לאחרונה באיחור קריטי של ארבעה ימים, בגלל שחברת השילוח הוחלפה, ולכל חברה יש את החוקים שלה”, אומרת האם.
“אני לא יודעת מה יהיה בחודש הבא. בגלל הבירוקרטיה הזו חגית נמצאת כמה ימים ללא תרופות שהן קריטיות עבורה. זה לא ייתכן שספורטאית מבטן ומלידה, בחורה שהייתה בריאה ומצטיינת, לא תקבל את הטיפול הרפואי המגיע לה בגלל בירוקרטיה. ולא רק זאת, לאורך השנים היא גם לא קיבלה את הטיפולים הרפואיים שהיא צריכה. לא היה חודש אחד שבו היא קיבלה בזמן את כל מה שהבטיחו לה. אני עומדת מנגד, מביטה על בתי וחווה צער ותסכול נוראי ברמה היומיומית. הגוף שלה עובר עליות ומורדות, והיא חייבת את התרופות לתפקוד תקין. כרגע הגוף שלה נמצא בנפילה, וגם אחרי שהיא תקבל את התרופה - ייקח לה זמן להתאזן”.
מה המענה שקיבלתן ממשרד הביטחון?
“ביוני 2021, לאחר שספק משרד הביטחון החסיר 20 יחידות של תרופה נרקוטית לטיפול בכאב, כתבנו מכתבים לראש אגף השיקום, לאמיר אשל (מנכ”ל משרד הביטחון – ט”ל), לבני גנץ, למחלקה לפניות הציבור, לשרית קדרון, מנהלת מחוז דן באגף השיקום, לסגנית שלה. עוד לא קיבלנו מענה. מגיע לה רכב, והיא לא קיבלה עד היום. חגית לא רק ספורטאית מצטיינת, היא מתנדבת במג”ב, התנדבה ביד לבנים, היא לא בחורה מפונקת, והיא עושה את המיטב, אך דבר לא השתנה עד היום”.
מבוקר עד ערב
“אין לי כוח נפשי יותר להתמודד עם זה”, מוסיפה חגית עצמה. "פעם זה מגיע ב־1 בחודש, פעם ב־15 בחודש. גם עם הציוד הרפואי זה כמו טוטו. רק חודש אחד מתוך כל 28 השנים האחרונות - קיבלתי בזמן את כל התרופות והציוד הרפואי. יש לי פסק דין של בית משפט מ־2009 שמאשר לי לקבל תרופות, ציוד רפואי, כיסא גלגלים, תוכנת דיבור וסד של היד והרגל. אני עשר שנים נמצאת עם אותם סדים של יד ורגל, והם כבר נשברים, הרגליים נפוחות, וזה חותך לי אותן. כשפנינו, אמרו לי: ‘תשלמי על מדידת גבס ותביאי לנו הצעת מחיר, ואז נחליט אם נאשר לך’.
“אלו לא רק התרופות שלא מגיעות, אלא מדובר בהתנהלות ארוכת שנים לגבי כל מיני דברים שהייתי אמורה לקבל”, מוסיפה חגית.
“לתחושתי מזלזלים בי. בכל פעם שצריך לחדש את תוכנת הדיבור או את מכשיר האייפד שאני נעזרת בהם, אני נתקלת בבעיות. אומרים לי: ‘יש תקציב, אבל האגף צריך לאשר’, ומטרטרים אותי מאדם לאדם כדי להשיג אישור”.
לטענת בריל, יש גם בעייתיות עם כיסא הגלגלים שבו היא מתניידת. “אני יושבת על כיסא גלגלים ממונע כי רק יד אחת יכולה לעבוד, וגם היא בקושי”, היא אומרת. “אני נכת צה”ל, אם את תראי את הכיסא שאני יושבת עליו, את תתביישי שזה מה שנכה צה”ל מקבל מהמס שאת משלמת למדינה. אני יושבת על כיסא שבור עם חוטים בחוץ, בלי כיסוי לג’ויסטיק, עם ידיות ורגליות שבורות. זה מביש ומשפיל”.
בריל טוענת שניסתה לפנות בעצמה לגורמים במשרד. "אריה מועלם מאגף המשפחות וההנצחה היה בפגישה ואמר למנכ”ל המשרד: 'אתה יודע מי זו חגית בשבילנו? כמה היא עוזרת לנו? כל פיפס הכי קטן שיש - היא תעזוב הכל ותבוא'”, היא מספרת.
“סרקתי ליד לבנים בזמן שהם עברו למשרדים החדשים את כל המסמכים שלהם משנת 49’, מיום הקמת הארגון. לקח לי חודשיים, ישבתי יום־יום מבוקר ועד ערב וסרקתי להם את הכל בהתנדבות. אני לא מפונקת ומעולם לא הייתי. על אף המגבלות אני משתדלת להיות כל הזמן בעשייה, וזה מכאיב לי ובעיקר משפיל אותי שזה היחס שאני זוכה לו”.
ממשרד הביטחון נמסר בתגובה: "משרד הביטחון דוחה את טענות חגית בריל ואמה. מבדיקה שביצענו מול חברת סופר־פארם, המספקת תרופות וציוד רפואי לחגית, עולה כי השירות מסופק לחגית באופן רציף, פרט לפעם אחת שתוקנה מיד. לדאבוננו, על אף הטיפול הצמוד והאישי שמקבלת הגברת בריל זה שנים באגף השיקום, בתקופה האחרונה התרחשו מספר אירועי אלימות מצד חגית כלפי עובדי אגף השיקום. בעקבותיהם הוחלט להשהות את ביקוריה באגף לתקופה מוגבלת ולהעניק לה את השירות באמצעות המוקד הטלפוני של האגף. חשוב להבהיר כי לצד הרחבת הזכאויות ושיפור השירות באגף השיקום לנכי צה"ל - לא נאפשר אלימות מכל סוג שהוא כלפי מי מעובדי האגף".
בתגובה לטענות משרד הביטחון מסרה בריל: ״בתגובת משרד הביטחון אין שום התייחסות או הכחשה לטענות המוצגות ביחס לבעיות רבות השנים במתן תרופות, ציוד רפואי, מענה לפניות וכו׳. התגובה מפנה למקרה שבו לאחר תסכול רב חגית זעקה וצעקה מדם לבה על הטיפול של אגף השיקום שהוביל להידרדרותה הרפואית. עצוב כי משרד הביטחון טופל אלימות על נכה המשותקת בשלוש גפיים בעלת שימוש חלקי בגפה אחת.