בצל מותה של כתבת אל ג'זירה, שירין אבו עקל'ה, הודיעו הפלסטינים כי הם דוחים את ההצעה להקים חקירה משותפת עם ישראל, וכי הם יפנו לבין הדין הבינלאומי בהאג בטענה כי ישראל ביצעה פשע מלחמה. על כך, ראש הדסק לענייני ערבים של ערוץ 13, צבי יחזקאלי, שוחח הבוקר (שישי) עם ניסים משעל ב-103FM.
בראשית השיחה, התייחס יחזקאלי לקביעה הפלסטינית כי ישראל אשמה בהריגתה של העיתונאית: "אני חושב שאבו מאזן כבר קבע את זה לפני וועדת החקירה. הרי אתמול בבוקר, כשנודע ששירן אבו עקל'ה נהרגה בג'נין כבר אבו מאזן מסר את ההודעה שהיא נרצחה, ובאל ג'זירה כבר הוכן הנרטיב. סביר להניח שזה כבר לא משנה מה שיקרה בוועדת החקירה, וזה די מזכיר את הסיפור של מוחמד א-דורה".
"אתה זוכר את הילד הזה בעזה? אני פגשתי את אביו אחר כך בעמאן והוא אמר שהוא ידע כבר אז ששוטרים פלסטינים הרגו את הבן שלו, ושהם לא ידעו לירות וירו בירי לא מאובחן. הוא ידע שזה לא צה"ל, אבל לך תעמוד מול מה שיסופר. בתור מי שמכיר גם את החמושים בג'נין, והייתי בסמטאות האלה, הם לא צלפים גדולים. כוחות שלנו יודעים בדיוק מה קורה ויש המון אמצעי ראייה".
יחזקאלי הוסיף: "אגב, יכול להיות שזו הייתה טעות של צה"ל, אבל אני יכול בטוח לומר לך שהפלסטינים קפצו עוד לפני ההוכחות כי ככה נבנה נרטיב פלסטיני, וזה העניין. בגלל זה אבו מאזן אומר את מה שהוא אומר ואל ג'זירה אומרים את מה שהם אומרים, ולכן הם מסרבים להעביר את הכדור. הרי יש כדור שהוצא מגופה, והוא יכול להגיד הרבה. בבדיקות פתולוגיות אפשר לדעת בדיוק מאיפה הוא מגיע ומה הרקע שלו".
לאחר מכן, נשאל יחזקאלי, האם הפלסטינים מסרבים להעביר את הכדור שהרג את כתבת אל ג'זירה על מנת לא לשנות את התוצאה, והשיב: "יפה מאוד. הרי למה הם מסתירים את זה? אם לא היה להם מה להסתיר הם היו אומרים 'בואו נעשה נתיחה משותפת'. הרי הייתי בכמה אירועים כאלה באבו כביר ובמכון הפתולוגי בשכם. כאן הם מסרבים כי הם לא רוצים להידבק בעובדות, אלא בנרטיב. הדבר הזה נפל לידיהם כפרי בשל, וזו הטרגדיה בסיפור הזה".
לדבריו, "בתור מי שמכיר את מחנה הפליטים ג'נין, זביידי תמיד אמר לי 'צלפים גדולים אנחנו לא, כי אנחנו לומדים לירות כמו בסרטי רמבו'. אני יכול לומר לך שחיילים שלנו, אפילו שיורים עליהם הם מקבלים הוראות לא לירות. לכן, מאוד קשה לי להאמין שזה חיילים שלנו, אבל זה לא משנה לסיפור. הרי אתה יודע ניסים שבתקשורת של היום לא משנה מה היה, אלא מה סופר".
בהמשך, סיפר על היכרותו עם שירין אבו עקל'ה: "אני מכי ראותה בוודאי, משנת 97 עם עלייתה של הרשות הפלסטינית וכניסתה לשטחים. היא בעצם ליוותה את אל ג'זירה בשלושים השנים הראשונות שלה. אני יכול להגיד לך ששירין בעצם ייצגה את הקו הפלסטיני. היא אמרה לי בלשונה שהיא מעריצה את ערפאת ואת כל המהפכה הפלסטינית. אני חושב שזה נכון לקרוא להם עיתונאים, אבל יש להם קו, גבול, ונאמנות - זה בטח לא מה שאתה מכיר על עיתונאות".
"שאלו אותי המון עיתונאים זרים על העבודה העיתונאית שלה. היא עשתה עבודה עיתונאית בגבולות של 'ישראל היא מדינת כיבוש, ואין לה לגיטימציה כמדינה'. לדעתי האישית זו לא עיתונות אלא קו אחד של אל ג'זירה. היום אל ג'זירה יותר משדרת קו של חמאס ופחות של רשות פלסטינית. שירין עשתה עבודה מאוד חזקה בשירות הדימוי הפלסטיני והנרטיב הפלסטיני. אגב, תראו את הכרזות שעשו לה - מחמאס ומפת"ח. מעבר לזה, הם עשו לה טקס הלוויה רשמי למה? כי הם ראו אותה לוחמת לצד הנרטיב ולפעמים בזרוע יותר חשובה מהנשק. היא עשתה פה עבודה למען הסוגיה הפלסטינית. עיתונאות? לא הייתי קורא לזה", הוסיף.
בסיום, התייחס לשידורים בתחנת אל ג'זירה בעקבות מותה: "יש פסטיבל מאוד גדול, בתור ערוץ שתומך באחים המוסלמים ולפעמים אפילו בדאעש. יש פה חשבון שנפתח בין אל ג'זירה לישראל".
סייעה בהכנת הכתבה: עדן בן ארי, 103fm