מחר יובא לקריאה ראשונה במליאת הכנסת החוק לביטול עילת הסבירות. בתום דיון סוער בשבוע שעבר אישרה ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת את הצעת החוק. תשעה חברי כנסת הצביעו בעד הצעת החוק, מול שישה שהתנגדו. לאחר אישורו הצפוי מחר, במשך שבוע יתקיימו עליו דיונים בוועדת החוקה, חוק ומשפט לקראת קריאה שנייה ושלישית. לפי התכנון, החוק יועלה לאישור סופי במליאה בקריאה שנייה ושלישית ב־19 ביולי.
"כאשר בית המשפט העליון או המחוזי לעניינים מנהליים בוחן החלטות של זרוע מזרועות השלטון, הבסיס שעליו נשען מבחן הבדיקה הוא 'סבירות ההחלטה' - או במהופך 'אי־סבירות' או 'אי־סבירות קיצונית'", מסביר עו"ד אורי קינן, מומחה למשפט. "עילת הסבירות משמשת בעצם כעילה עצמאית לפסילת החלטות".
"מדובר במבחן שאומץ מהמשפט האנגלי", הוא מוסיף. "במהלך שנות ה־90 הורחב השימוש בו, מה שהביא לגל ביקורות על מי שנחשב 'אבי ההרחבה', נשיא בית המשפט העליון בדימוס, השופט אהרן ברק. הרחבת השימוש בשאלת סבירות או אי־סבירות החלטות הרשות וההתערבות שהלכה וגברה במסגרת החלטות שיפוטיות כונו 'אקטיביזם שיפוטי'.
בשנים האחרונות, בעיקר בשל מינוי שופטים שמרנים לבית המשפט העליון, חל קיזוז ופיחות באקטיביזם, ובית המשפט העליון הגביר את הריסון העצמי בטרם התערבות בהחלטות הרשות". קינן מוסיף כי "הקריאה שנשמעת כיום היא הדרישה לתיקון חקיקה וריסון בית המשפט, תוך שזה יוכל להתערב בהחלטות הרשות אך ורק במקרים של 'חוסר סבירות קיצוני', וכן קביעת שורת עניינים שבהם לא יוכל כלל בית המשפט להתערב".
"טענת הנגד לדרישת התיקון", לדבריו, "היא כי הפחתת כוחו של בית המשפט והגברת כוחה של הרשות המנהלית עלולות להפוך את השלטון לחסר רסן , באופן שיעמיד בסכנה של ממש את הדמוקרטיה המונהגת במדינה ואת היחס שבין זכויות אזרח לעריצות שלטונית".