האליטות היו סדין אדום הרבה לפני הקרע והכאוס סביב החקיקה המשפטית. לכל מהפכה דרוש אויב, ולפחות לפי הנרטיב של חלק מהקואליציה והציבור, הדמון התיישב על ישראל הראשונה. הרפורמה נכרכה סביבה כמו סמל גנאי, או במילותיו המזוקקות של השר דוד אמסלם, “יש פה מאבק אמיתי האם האליטה תמשיך לנהל את המדינה". אבל שמעון פרס ז"ל, שבשבוע שעבר מלאו 100 שנה להיוולדו, ראה באליטה דברים הפוכים לגמרי, ולכל אורך השנים דיבר בשבחה.
סקר "מעריב" חושף: מפלגת מחאה משנה את מאזן הכוחות; מי מוביל בתמונת המנדטים?
"האמריקאים פוחדים מזה": הסיבה האמיתית שביידן חותר לנורמליזציה עם סעודיה
“אבא שלי אמר פעם שבישראל יש שלוש אליטות", אומר היום בנו חמי פרס, מבכירי תעשיית ההון סיכון בישראל ומהפעילים הבולטים במחאת הכלכלנים. “האחת הם החקלאים ובוני הארץ, השנייה הם המגינים הלוחמים ששומרים על גבולותיה, והשלישית הם המהנדסים והמדענים. שתי האליטות הראשונות מחוברות לאדמה, נוטעות וקוצרות, סוללות כבישים, מגינות על הערים והיישובים, אבל תעשיית ההייטק, המדענים והמהנדסים אינם מחוברים לאדמה, ומה שהם עושים כאן היום הם יכולים לעשות מחר בכל מקום אחר. ברגע שמגיעים למצב של קונפליקט איום ונורא בחברה הישראלית ולמשטר לא יציב, הכלכלה תגיב בהתאם ולא תוכל להמשיך להתקיים כאן, כי העולם הכלכלי צריך מקומות ליברליים, פתוחים, מאירי פנים".
אתה מדבר על המשקיעים הזרים?
“אני מדבר על היזמים הישראלים שהבסיס שלהם בישראל. היום כל העולם רוצה שההייטק הישראלי יהיה אצלו, אין מדינה שלא רוצה יזמים ישראלים, ולמרות זאת הפירמידה של ההייטק נשענת על קבוצה קטנה של אנשים מוכשרים שמקימים חברות בישראל. הם לא יכולים לפעול במדינה קיצונית. הם חייבים מדינה דמוקרטית, יציבה, שיושבת לבטח, ואם זה לא מתקיים כאן, אז הם כמו חולות נודדים, עוברים למקום אחר".
זה מה שאתה צופה שיקרה להייטק בישראל?
“כן. המשקיעים הזרים ימשיכו להשקיע בהייטק הישראלי וגם בקרנות, אבל החברות החדשות שיקומו כבר לא יתאגדו כישראליות אלא כחברות זרות. כבר היום יותר ויותר אנשים פועלים לעשות רילוקיישן. לא לעצמם ולא לצורכי שיווק ומכירות אלא כרילוקיישן כלכלי מבחינת היכולת להיות חברה זרה. וכך הם מוציאים את כספי המיסוי החוצה. זה כבר קורה. יש היום מגמה ברורה של הקמת חברות זרות שמקבלות עצות שהן לא אנטי־ישראליות אלא פרקטיות. אומרים להם, תקימו חברה זרה ותגייסו כסף. מה זה משנה אם היא רשומה בישראל או בחו"ל".
פרס יודע על מה הוא מדבר. הוא עצמו בשר מבשרה של הקהילה הזאת גם כמשקיע וגם כיזם. קרן פיטנגו שהוא המייסד והשותף בה, נחשבת לקרן ההון סיכון הגדולה בישראל שמנהלת למעלה מ־3 מיליארד דולר שאותם היא משקיעה בכ־300 סטארטאפים וחברות טכנולוגיה. “לקח לנו 30 שנה לשנות את משטר המסים למשקיעים זרים וליצור מצב שיזם ישראלי מציע את החברה שלו בישראל כחברה ישראלית", הוא אומר בעוגמה.
“כשהסטארטאפים קמו בישראל, רוב המשקיעים היו זרים שבאו ואמרו, המדינה שלכם מסוכנת, קטנה וחלשה, יש לכם טרור, אתם מדברים עברית, אתם לא יושבים בשוק העולמי ורחוקים מהשותפים האסטרטגיים, למה שלא תקימו חברה זרה אצלנו בעמק הסיליקון, ואנחנו נעזור לכם. אבל אנחנו פעלנו לשנות את האקו סיסטם וליצור תפיסת עולם שלפיה ישראל היא המקום הכי טוב להשקיע בו, והצלחנו להגיע למצב שבו כ־30% מהמיסוי בישראל מגיע מתעשיית ההייטק, ויותר מ־50% מהצמיחה הלאומית בתוצר הגולמי. וזה עוד לפני התרומה של ההייטק למצב הביטחוני".
איך ההייטק משפיע על הביטחון?
“האיומים הביטחוניים שיש למדינת ישראל מחייבים אותה להשקעה בלתי סבירה בתקציב אדיר למערכת הביטחון. ואת זה אפשר לעשות רק כשאתה חזק כלכלית. ב־84' לא הייתה לנו תעשיית הייטק חזקה, ולא יכולנו לשאת בעומס הביטחוני, והכלכלה קרסה לתוך עצמה. אבא שלי, שהיה אז ראש ממשלה, קיבל משק עם 450% אינפלציה. מי שהציל אותנו הייתה אמריקה, שנתנה לנו רשת מגן של 10 מיליארד דולר ותוכנית קיצוצים, ובתוך שנה הממשלה הצליחה להוריד את האינפלציה ל־20%.
הלקח באותן שנים היה שאם אנחנו רוצים לשרוד ולקיים מערכת ביטחונית כל כך יקרה, אנחנו חייבים כלכלה חזקה. ובגלל שהיינו מדינה ענייה, הקמנו תעשיית הייטק חזקה שיש לה שני מנועים, חברות רב־לאומיות וסטארטאפים. יש היום בישראל כ־7,000 סטארטאפים, אנחנו לוקחים את זה כמובן מאליו. אבל אם התעשייה הזאת תתנתק כי ישראל תהפוך לדיקטטורה, אף אחד לא ירצה להשקיע במדינת ישראל, המנוע הכלכלי ייחלש ונגיע לקריסה כלכלית. זה נשמע נורא מפחיד ומסוכן, אבל אני מבטיח שאם לא נעצור היום את המגמה, אנחנו עלולים להגיע לשם".
שר האוצר בצלאל סמוטריץ' וראש הממשלה בנימין נתניהו נשמעים הרבה יותר רגועים, שלא לומר זחוחים. הם הגדירו את האיום הכלכלי כ"תגובה רגעית, אחרי שהאבק ישקע, יתברר שכלכלת ישראל חזקה מאוד".
“אם יעצרו את תהליך החקיקה, האבק ישקע. אבל ברגע שהם ינסו להחיות את הרפורמה המשפטית, האבק יעוף בשיא העוצמה. העולם לא מטומטם, אנשים עוקבים אחרינו, ואם מבטיחים פה משהו אחד ועושים משהו אחר, אז הם מסיקים מסקנות. היום הממשלה מרגישה מאוד בטוחה, כי יש לה עדיין רזרבות גדולות, אבל אני רוצה להגיד לאנשי האוצר שהן כלום לעומת הצרכים הביטחוניים שלנו, ואם ננתק את המנועים, תהיה פה קריסה כלכלית. זה לוקח זמן אבל כשזה קורה, מאוד קשה לצאת מזה. ואז נצטרך את אמריקה, אותה אמריקה שחלק מאנשי הממשלה כל כך מזלזלים בה היום".
זה רק הייטק?
“לא. יש במדינת ישראל כ־400 חברות גלובליות שמקיימות מרכזי פיתוח ישראליים שהוקמו כשישראל הייתה דמוקרטיה. אם חס וחלילה נגיע למצב שלא תהיה הגנה על זכויות האדם, אני מאמין שחלק גדול מהחברות האלה יסגרו את הפעילות שלהן וייצאו מישראל. אנשים לא מקימים מרכזי מחקר ופיתוח במדינות שאינן דמוקרטיות, ולכן אנחנו חייבים להיות מאוד זהירים וקשובים לאזהרות ולא לאטום את האוזניים".
חמי פרס (65) בולט בקרב מובילי המחאה נגד הרפורמה לא רק כאחד הדוברים החריפים של התעשיינים המתריעים על פגיעה ביציבות המשק אלא גם כחלק מאנשי צוות האוויר במילואים, בהם טייסים ונווטים שמקצינים את צעדי המחאה עם התקדמות החקיקה המשפטית. בחודשים האחרונים חתם פרס גם על מכתב הטייסים וגם על מכתב הכלכלנים, והוא פעיל במאבק נגד הרפורמה המשפטית בגלוי ומאחורי הקלעים. “המחאה מעוררת בי גאווה עצומה, והממשלה ממלאה אותי בבושה גדולה", הוא אומר בצער.
“אני מתבייש כל כך, עד שכבר אין לי כוח להתבייש יותר. אני מרגיש שבאמת הורידו אותנו לשפל המדרגה, אם כי חבר שלי אומר, גם כשתגיע לשפל המדרגה, תגלה שיש מאחור עוד גרם מדרגות. אני מתבייש בהתבטאויות של השרים, בהשתלחויות של חברי הכנסת, אני מתבייש בשקרים, בזלזול, באטימות, בחוסר האחריות. אני מתבייש בהאשמות הלא פוסקות של הצד השני, אני מתבייש ביחס של המנהיגים בעולם למדינת ישראל בעת הזאת ובדרך שבה אנחנו מתייחסים לידידה הגדולה ביותר שלנו, ואני מתבייש בזה שבהחלטה על צמצום עילת הסבירות הייתה הצבעה מלאה של 64 אצבעות, בלי שקם אפילו אחד שנמנע או התנגד".
לדעתך אין בכלל צורך ברפורמה משפטית בישראל?
“אני חושב שיש מקום לבצע רפורמה, אבל במערכת דמוקרטית כל כך שבירה וחלשה כמו אצלנו, היא מחייבת הסכמה רחבה מאוד, ולכן היא לא יכולה להיות חד־צדדית ולא להיעשות בפרק זמן קצר של חודשים בודדים. אני מוכן ופתוח לקיים דיון מעמיק על הרפורמה, ואני גם מבין את מה שאומרים אלו שמבקשים לטפל בנושא היועצים המשפטיים. אבל רפורמה כזאת צריכה להיות בשום שכל, בזהירות, בהסכמה רחבה, בבדיקת ההשלכות של מה קורה כאשר משנים מרכיב אחד במערכת הבלמים והאיזונים. לא ככה. לא כמו שמנסים לעשות את זה עכשיו. מה שעושים עכשיו זה יציאה משיווי משקל. כרגע יצאנו משליטה, והרכב הזה, שנקרא מדינת ישראל, עף מעל הצוק".
תומכי הרפורמה טוענים שהיא מובילה לדמוקרטיה מחוזקת יותר.
“זו תוצאה סופית של רפורמה שנעשית בצורה נכונה. אבל מרגע ההכרזה ולאורך החודשים האחרונים הכל נעשה בדיוק הפוך, בצורה חד־צדדית ותוקפנית, באופן בוטה ואלים ומלווה בהשתקות. אי אפשר לנהל ישיבות של ועדת חוקה, חוק ומשפט כמו ששמחה רוטמן ניהל אותן, ובטח שאי אפשר לעשות את זה כשמפלגות קיצון טוענות שהן קיבלו לזה מנדט. הן לא קיבלו מנדט לשנות את המשטר. זה שהבחירות היו חוקיות לא אומר שהממשלה יכול לשנות את חוקי המשחק".
איפה עובר הגבול בין מה שמותר ואסור לממשלה לשנות בחוק?
“לממשלה מותר לעשות הרבה דברים, לצאת למלחמה, לעשות שלום, להעלות מסים. אבל כל פעולה במערכת שלטון תקינה חייבת לעבור אישור בכנסת ובבית המשפט. כל מהלך שעובר את שלוש הרשויות מקובל עליי גם אם אני לא אוהב אותו, כי ככה המערכת פועלת. אבל כשהממשלה הנבחרת שולטת ברשות המחוקקת ומנסה לשלוט גם ברשות השופטת, היא מאבדת את האיזונים והבלמים. זה כל כך ברור, שאם היו מציגים את הרפורמה כאג'נדת בחירות, התוצאות היו אחרות לגמרי. חלק גדול ממצביעי הליכוד היו מצביעים אחרת. חברי ליכוד אמרו לי שלו ידעו מראש, לא היו הולכים לדבר הזה ולא היו מסכימים לו".
הרפורמה לא הייתה סודית, יריב לוין מדבר עליה כבר 20 שנה, כולם שמעו שהוא הבטיח לקדם אותה.
“זה בסדר גמור שלבן אדם יש חזיונות. גם סמוטריץ' חולם 20 שנה לספח את יהודה ושומרון, וגם לבן גביר יש החלומות שלו. זה אומר שאפשר לגרור מדינה שלמה לחלומות שלך? אני מאוד מכבד אדם שיש לו משנה סדורה על איך מערכת המשפט צריכה להיראות, אני רק חושב שעם כל הכבוד, מדובר בנושא שמשפיע על כל אזרחי מדינת ישראל, ולכן במערכת דמוקרטית צריכים לקדם אותו בשיח, לדון בדברים, להקשיב למומחים, להתייעץ, לבחון מה אפשר ומה אי אפשר לעשות, לבדוק לוחות זמנים ואת ההשפעות על החברה הישראלית.
כל הדבר הזה לא נעשה, ולכן יש היום בצדק תנועת התנגדות לתהליך עצמו. אני עצמי התרעתי על זה במפגש עם ראש הממשלה. אמרתי, אפילו רפורמת בכר בשוק ההון נעשתה במשך שנתיים, בצורה מושכלת, עם הכנה של ניירות. זה לא היה חד־צדדי, זה היה תהלך ארוך. אמרתי, אני מברך על שינויים במערכת המשפט, כי מדינת ישראל חיה בדמוקרטיה לא מספיק יציבה ויש מקום לרפורמה שתחזק את המערכת. אבל לא ככה".
על אילו שינויים היית מברך?
“למשל, וכצעד ראשון, הייתי מגביל את כהונת ראש הממשלה לשמונה שנים. שלטון ארוך מדי מבלבל ומשחית".
ועילת הסבירות, שבגינה טייסי מילואים הודיעו על הפסקת התנדבות?
“להגיד על ההתנגדות לעילת הסבירות ‘מה אתם עושים מזה עניין, על זה אתם מפסיקים לטוס, האם עילת הסבירות שווה את פירוק המדינה, הרי זה לא ביג דיל ואפשר לחיות אותה', זה לא להבין את התמונה הרחבה. אם המסר היה לעצור כאן ולעשות תיקון בהסכמה רחבה כדי להגיע לדמוקרטיה חזקה, אז היינו במסלול אחר. אבל כל עוד מדברים על שלב מתוך כמה שלבים בשיטת הסלמי ולא גונזים את המשך החקיקה, אנחנו במרחב של חשדות וחששות ומצטיירים בעולם כמי שהולכים לדיקטטורה. ה
ממשלה נוהגת בחוסר אחריות משווע. היא לא מקשיבה לקולות שעולים מהעם ומבחוץ, ובמקום להקשיב למומחים, היא מפזרת שנאה על במת הכנסת באמצעות חלק מהשרים בממשלת הליכוד שהפכו לשופרות שלה. בכל יום שעובר, מדינת ישראל הולכת ונחלשת - כלכלית, ביטחונית ומדינית - ולכן בלי קשר לדיקטטורה כן או לא, אין לי אמון בממשלה הזאת, כי היא נוהגת בחוסר אחריות ופוגעת בעוצמתה של ישראל. היא מנסה להראות שהיא יותר חזקה מהעם שאותו היא אמורה לשרת".
64 אצבעות לא מבינים את מה שאתה מבין?
“אני חושב שהם מבינים, אולי הם מקווים שאחרי עילת הסבירות תהיה איזו עצירה. אבל אם תהליך החקיקה יימשך, מתישהו כל אחד מהשרים יגיע לנקודה שבה הוא לא יוכל יותר לשתף פעולה. אני מאמין שהשרים יפנימו שהממשלה נגררת על ידי קיצונים שדוחפים אותה להחלשה של בית המשפט שמשמעותה דיקטטורה, ולכן הליכוד צריך לרסן אותה ולהגיד, עד כאן, עד כאן. כי לא יכול להיות שיעמוד שר ויגיד על מישהו שהיה איתי בטייסת וסיכן את חייו, שהוא צפונבון שקיבל שריטה בעין ואפילו לא יתנצל ויבקש סליחה. אדם כזה מסוכן למדינת ישראל, כי הוא מחרחר מלחמה. הוא והאחרים צריכים להפנים שהם יצאו למלחמה שהם לא ינצחו בה, כי עם ישראל יותר חכם ויותר חזק מכל ממשלה שתנסה לפגוע בו".
רבים טוענים שנתניהו חלש ושהשרים שולטים בו, ולכן הם מצליחים לקדם את הרפורמה.
“נתניהו לא חלש ולא נגרר, וכל מי שמנסה לצייר אותו כדמות חלשה עושה לו הנחות. הוא ראש הממשלה, הוא נושא באחריות, ואם הוא לא מסוגל לשאת בה, הוא צריך להתפטר ולפזר את הממשלה ואת הכנסת. אני לא קונה את הסיפור הזה על נתניהו. יש לו כוח עצום ובידו לעצור את ההידרדרות. כל האחריות עליו ועל השרים שנמצאים לידו, שצריכים לשקף את העובדה שבפועל הצבא מתפרק, הכלכלה נהרסת ומעמדנו המדיני נשחק מכל זווית אפשרית. אבל אני לא בונה עליהם, ולכן אני חלק מהמחאה ופועל כדי לחזק אותה.
אסור לעצור את המחאה עד שלא משנים כיוון, גונזים את התהליך ויוצאים לדרך חדשה. המחאה מעוררת השראה. אם יש משהו טוב בכל התהליך הזה, הוא שהרבה מאוד אנשים שהיו פחות מחוברים לסוגיות הכואבות במדינת ישראל הבינו שאי אפשר לקחת את החיים כאן כמובנים מאליהם, ואי אפשר להתנתק ממה שקורה פה גם אם אתה עושה עסקים ופועל בשווקים בינלאומיים. המחנה הציוני־הממלכתי־הליברלי התעורר, ולפי דעתי אין ולא תהיה דרך חזרה לנקודת ההתחלה".
גם אם המחאה תסלים ותגיע לאלימות?
“רוב האנשים שמשתתפים במחאה לא נוהגים באלימות אלא ביצירתיות. הם עומדים עם דגל, הם מראים את כל היופי שיש במדינת ישראל בצבעי כחול־לבן. זה מרומם נפש. המחאה חזקה והיא תלך ותתעצם, ומי שחושב שאפשר יהיה להפיס את דעתה שוגה. היום קל יותר להתארגן, להדליק את הרחוב על כל מהלך בלתי סביר שהממשלה תעשה. הממשלה דוחקת את האנשים אל הקיר, מותחת את העצבים של הציבור עד קצה גבול היכולת, והיא עושה את זה תוך זלזול, תוך שמחה לאיד, תוך ליבוי השנאה וההסתה, ועדיין אסור למחאה הזאת להיות אלימה. אני לא אוהב חסימת כבישים. אני חושב שהמחאה צריכה להמשיך להיות מכובדת, ובסוף היא תנצח. לא משנה כמה רע יהיה באמצע, בסוף לא תהיה דיקטטורה במדינת ישראל, כי אני לא מכיר אנשים שיהיו מוכנים לחיות במצב כזה, ולרוב הישראלים גם אין תוכנית גיבוי.
בשבילי לעזוב את מדינת ישראל זה לחלל את הקורבנות האדירים מהשואה, דרך התקומה, ההגנה, העצמאות, המלחמות והמאבקים של אנשים שהקריבו את חייהם למענה ובהם גם אבי, שהיה ממקימי המדינה. אי אפשר ואסור לוותר על מה שרקמנו כאן. ולכן אני אופטימי ומאמין שננצח גם בלי אלימות. יש דרכים רבות, אחרות ויצירתיות, ובסופו של דבר גם כוח הממשלה מוגבל. היא יכולה לחוקק כמה חוקים שהיא רוצה, אבל אם נגיע למשבר חוקתי ולהתנגשות חזיתית עם בית המשפט העליון, לא תהיה לה יכולת לאכוף אותם. בסופו של דבר הכוח מוגבל, ומי שלא מבין את זה, שיתפטר".
חתמת על מכתב טייסי המילואים שהודיעו על תמיכה בהפסקת ההתנדבות, אתה בעד סרבנות?
“בשירות צבאי יש משתמטים, יש פטורים, יש סרבנים ויש מתנדבים. המשתמטים הם אלה שיכולים להתגייס לשירות צבאי ובוחרים לא לעשות את זה. הפטורים הם בדרך כלל אנשים שבאמת לא מתאימים לשירות צבאי, או שהם ספורטאים מצטיינים ומבחינתי יכולים להיות גם תלמידי חכמים מצטיינים שראוי שיקבלו פטור, כי הם יכולים להעשיר את התרבות הישראלית. בסוף אין שוויון אמיתי בין חייל שמסכן את חייו בשטח לבין חייל שיושב במשרד לוגיסטי. ויש המתנדבים שעושים שירות מתוך בחירה על חשבונם. היום חלק מהיושבים בממשלה הם משתמטים ואין להם זכות לדבר בכלל לא על סרבנות ולא על השעיית התנדבות.
אין להם זכות, כי הם לא שירתו בצבא ובעיניי גם אין להם זכות מוסרית לשלוח אנשים לשדה הקרב. הפוליטיקאים אומרים, אל תכניסו פוליטיקה לצבא. אבל מה שנכנס לצבא זה אי־השוויון בנטל. וכל עוד חיינו במדינה שהיא חופשית ודמוקרטית, אז היו אנשים שנשאו בנטל יותר מהאחרים והסכימו לזה למרות שזה לא כתוב בחוזה ולא התלוננו. אבל ברגע שזה הפך להיות שיטה, אנחנו מסתכנים בסיטואציה שבה יום אחד יקומו אמהות ויבואו לבקו"ם במקום הילדים שלהן ויגידו, אני לא מוכנה שהילד שלי ילך לצבא כאשר יש אנשים שלא מוכנים להתגייס לצבא. איזו תשובה מוסרית אפשר לתת לאמא כזאת?".
הפסקת השירות בהתנדבות עלולה להחליש גם את הצבא הסדיר.
“אין לי שום דבר נגד מי שלומד תורה, אבל אני לא חושב שאפשר לכפות על חצי מהעם לשרת בצבא ולסכן את חייו בעוד החצי השני משתמט, ובטח שאני לא חושב שזכותו לקרוא לצד השני סרבן. היום אין סרבנים במחאה. כל מי שמשרת בצבא בסדיר ובקבע לא מסרב פקודה. כן שמעתי על אנשים שמשעים את ההתנדבות שלהם ושמעתי את המתלהמים שרוצים לזרוק אותם לכלא. אני חושב שזו גסות רוח וחוצפה שאין כדוגמתה ושנושא השוויון בנטל צריך להיכנס לדיון הציבורי".
הפסקת ההתנדבות של אנשי חיל האוויר זו התארגנות או תופעה של יחידים?
“אין פה התארגנות, זו החלטה אינדיבידואלית. ההתארגנות הייתה רק כדי להבין את כללי המשחק וללמוד מה קורה אם מישהו רוצה להימנע משירות. זה לא משחק. טייסים הם אנשים שנשלחים על ידי חיל האוויר למשימה בשטח ולפעמים הם מחליטים שם גם בניגוד לדעתו של המפקד, כי כשאתה בתא הטייס, אף אחד לא רואה את התמונה כמו שהם רואים. יש להם אחריות מאוד גדולה וכתפיים רחבות גם כדי לקבל החלטה אישית להשעות את השירות הצבאי".
גם אתה חתמת על מכתב התמיכה בהם.
“אני כבר לא טייס פעיל, אבל אני יכול להבין את המצוקה שלהם. מי שמוכן לטוס ולסכן את חייו צריך לדעת שיש לו אמון במערכת, וזה לא משנה אם היא ממשלת ימין או ממשלת שמאל. זאת הפעם הראשונה שיש אי־אמון בממשלה ובתהליכים שהיא מובילה, וזכותו של אדם, גם אזרח, לקבל החלטה כזו אם יש התנגשות עם הערכים שלו. אני לא אוהב את ההחלטה, אני חושב שהיא מסוכנת, אבל אני מאשים רק את הממשלה, שדוחקת את האנשים האלה למקומות בלתי סבירים כדי לקבל החלטות לא סבירות.
יש שרים בממשלה שחושבים שתפקידם לשלוט, אבל הם לא נבחרו לשלוט אלא לשרת, וברגע שהם נכנסו לממשלה הם משרתים את כלל הציבור ולא רק את שולחיהם. אי אפשר להגיד ‘ראש הממשלה של כולם' ולהיות ראש הממשלה של חצי עם. זה לא עובד ככה. ולכן הממשלה הזאת שברה במו ידיה את האמון מול האנשים האלה. אני לא יכול לחשוב על ראש ממשלה אחד במדינת ישראל, מבן־גוריון דרך אשכול, בגין, רבין, שמיר ואולמרט, לא מכיר אחד מהם שהיה הולך בנתיב שנתניהו הולך בו. אנשים היו עוצרים הרבה לפני כן".
נתניהו לא רואה את הדברים שאתה מצביע עליהם?
“אני לא מספיק קרוב אליו בשביל לנתח את האישיות שלו, אני רק שומע מאנשים שהיו בסביבתו שהם לא מתפלאים. יכול להיות שזה שילוב של תחושת רדיפה, יכול להיות שהוא מאמין שניסו לעשות לו הפיכה משטרית באמצעות בית המשפט העליון. הוא הרי כותב על זה בספר שלו. יש הרבה אנשים שניסו לפצח את צופן נתניהו והם יכולים לתת חוות דעת עליו יותר ממני. אותי זה לא מעניין. מעניין אותי רק מבחן המעשה, האמירות, ההתנהלות, הערכים והרמה המוסרית. התנהלות של ראש ממשלה שהרמטכ"ל מנסה להיפגש איתו בכנסת והוא לא מוכן לקבל אותו, היא משהו שאף ראש ממשלה לפניו לא היה עושה".
מיד לאחר שצמצום עילת הסבירות עבר בכנסת, פרסמה חברת הדירוג מודי'ס הודעה חריגה המתייחסת ל"סיכון משמעותי להשלכות שליליות על כלכלת ישראל". במקביל בנק מורגן סטנלי חתך את תחזית האשראי של ישראל ל"עמדה שלילית" לצד הבנק האמריקאי סיטיגרופ, שפרסם הערה למשקיעים על המצב בישראל שנהיה, כלשונו, “מסובך יותר ומסוכן יותר". “המשמעות היא שהדברים ישפיעו על משקיעים פוטנציאליים בישראל בצורה פחות חיובית", מזהיר פרס. “בדירוג האשראי יש דברים פרקטיים, כמו היכולת של המדינה לגייס כספים. זה ישפיע על שער הריבית ועל פרמטרים נוספים, ולכן ראש הממשלה מוטרד מהדוח ומנסה להגיע להידברות איתם".
גם אתם אישית בקרן פיטנגו חשופים לפגיעה?
“אנחנו יצאנו מהקורונה לקראת העשור המופלא ביותר שצפוי לתעשיית ההייטק, ואז הופיעה המהפכה המשטרית והכתה בנו. החברות שלנו ברובן מאוד טובות, כולן גייסו כסף ומצבן מצוין, אבל המהפכה משפיעה על האנשים בתעשייה שלא מסוגלים להתרכז בעבודתם. דעתם מוסחת כי הם מגויסים למחאה, מקדישים לה זמן ונלחמים על הבית. הם עושים את הדבר הכי נכון, אבל אין להם פנאי ופניות לפתח ולנהל את העסקים. הם מוטרדים. הם לא ישנים בלילות, וזה פוגע בפריון. בנוסף, גם היקף ההשקעות הולך ויורד. אנחנו רואים את זה היטב, המספרים מדברים. כשכל העולם מתחיל להתאושש מהקורונה, אנחנו יורדים לשפל, וכל זה כשבנוסף החברות הישראליות מתחילות להתאגד כחברות זרות".
לא מזמן אמרת שאנחנו על סף פריצות דרך מאוד גדולות ביכולות מחשוב, גם המחשוב הקוונטי הולך לתפוס תאוצה וגם הבינה המלאכותית תמשיך להתפתח. אתה עדיין סבור כך?
“אני עדיין סבור שהפוטנציאל גדול מאוד, אבל לצערי אני לא רואה את זה קורה באופן שבו מדינת ישראל מתנהלת. שילוב של מחשוב קוונטי ובינה מלאכותית היו מאפשרים לתעשיית ההייטק הישראלית לפרוץ לשיאים חדשים. לכן לעשות את המהפכה המשטרית דווקא עכשיו, בעולם שנותן זינוק אדיר קדימה בטכנולוגיות מתקדמות, זה נזק כפול. אמרתי את הדברים לפני שידעתי שאנחנו הולכים למסלול שאנחנו נמצאים בו כרגע. המזרח התיכון היה בנקודת זמן של המשך הסכמי אברהם, הייתה תחושה שתהיה התקרבות מצד הסעודים, שקשרי העבודה עם מדינת המפרץ ילכו ויתחזקו ושיהיו פה יותר השקעות. ברגע שהממשלה החדשה הפגינה את ההתנהלות שלה, זה גרם לעיכוב. אני מאוד מקווה שנחזור למסלול הזה, כי במזרח התיכון יש פוטנציאל כלכלי עצום".
אתה לא חושש מהסכנות בבינה מלאכותית ובמחשוב קוונטי?
“בכל טכנולוגיה שתבוא לעולם אפשר לעשות שימוש מופלא לטובת האנושות ואפשר לעשות בה שימוש מסוכן. ולכן טכנולוגיות חדשות תמיד מפחידות, מאנרגיה אטומית ועד בינה מלאכותית. גם כשהאינטרנט התחיל את צעדיו הראשונים, אף אחד לא באמת ידע איך זה יתפתח. אלו הם דברים שנוכל לראות תוך כדי תנועה. העולם רץ נורא מהר, וכדי להתמודד עם העתיד צריך להיכנס לחקר המוח, כי מי שיצטרך בסוף לעצור את הסכנות זה האדם. אנחנו לא מספיק מבינים ויודעים לשלוט ולכוון את עצמנו לשימוש נכון בטכנולוגיות מתקדמות, ולכן חקר המוח הוא שדה הקרב של החדשנות שצריך לצלול לתוכו ולהבין מה גורם לו לעשות דברים רעים ודברים טובים".
כשאתה מסתכל על המפה הפוליטית כיום, מי יותר קרוב לאביך - גנץ, לפיד או מיכאלי?
“אין מקום להשוואה. אבא שלי היה אדם יוצא דופן, שרקורד העשייה והחזון שלו היו נדירים כל כך שאין בכלל כלים לנסות לנרמל אותו. עם כל הכבוד לשלושתם, זה לא בר השוואה".
למי משלושתם אתה הכי קרוב בדעותיך?
“לגנץ וללפיד".
כבנו של אחד מסמלי מפלגת העבודה, איך אתה מרגיש מול ההתרסקות שלה?
“זה מכמיר לב. עצוב שמפלגה שהיו בה ראשי ממשלה יוצאי דופן איבדה את המסה הקריטית שלה בצורה כזאת. היא כנראה לא ידעה להתאים את עצמה ולהשתנות כדי לשרת את הקהל שלה, ולכן נמחקה. אבל אני הגעתי למסקנה שהמפלגות פחות חשובות, מה שחשוב באמת זה מה עושים המנהיגים. אבא שלי עזב את מפלגת העבודה וחבר לשרון ולקדימה כי עניין אותו מה עושים ולא באיזו פלטפורמה".
הפרשן יעקב ברדוגו טען שאתה מניע את מחאת הכלכלנים כי אתה שואף להיכנס לפוליטיקה.
“ברדוגו מדבר בלי בסיס על דברים שהוא לא יודע, כנראה מהגיגי לבו או של מישהו אחר. הוא הרי לא שאל אותי ולא טרח לבדוק ולדבר איתי קודם. זה מוזר ומביך ומגמתי לחשוב שאני משתמש כביכול במרכז פרס, שעלה מיליונים, כל מיני שטויות מהסוג הזה. זה לא רציני".
אתה חושב על כניסה לפוליטיקה?
“מאוד אכפת לי ממדינת ישראל, מהמקום הזה שאבי היה ממקימיו. אני חושב שלשרת את עם ישראל זו זכות גדולה, וכל מי שנמצא בממשלה צריך להתייחס לתפקידו בחרדת קודש. אני לא מתרשם שהשרים בממשלת נתניהו מתייחסים לתפקידם בחרדת קודש. אבל אני לא חושב שהפוליטיקה היא המקום היחיד שאפשר להשפיע בו.
אני וחבריי פועלים רבות כדי לחזק את עוצמתה של מדינת ישראל גם במישור הכלכלי וגם במישור החברתי. אני מודה שהחיידק הפוליטי קיים בי, אבל עד היום הצלחתי להתגבר עליו ולא לתת למחלה הזאת להתפרץ. אני רוצה לראות בפוליטיקה אנשים ישרים ובעלי רמה מוסרית גבוהה, שמדינת ישראל יקרה להם והם רוצים לשרת את הציבור. אני מאוד מעריך אנשים כאלה שנכנסו למערכת הפוליטית מתוך רצון להשפיע ולשנות, אבל אצלי זה כרגע לא על הפרק".